המפה באדיבות OSM
המפה באדיבות OSM
נקודת התחלה: בכניסה לשני, נ.צ: 584757 / 206002 . נקודת סיום: הכניסה לגן לאומי תל ערד, נ.צ: 575982 / 212087
אורך המקטע: כ 14 ק”מ. מפת סימון שבילים מספר 11: דרום מדבר יהודה וים המלח.
בהמשך למקטע הקודם, אנו מטיילים בחבל יתיר אלא שהפעם המקטע שלנו עובר בחלקו המזרחי. זהו אזור מעבר מובהק מהר חברון והרי יהודה אל הנגב הצפוני . שמו כשם חורבה גדולה הנמצאת במרכזו – חרבת יתיר . את גבולו הצפוני של חבל יתיר מציין קו גיאולוגי שבו נחשפים סלעי גיר קשה מגיל הטורון (93.9 – 89.8 מיליון שנה לאחור). זהו הקו של נחיתת הרי עירא והרי ענים בדרום הר חברון לכיוון בקעת באר – שבע – ערד . מזרחו של החבל גובל במתלול של הר עמשא , היורד למדבר יהודה לאורך הדרך מחרבת דרגות לחרבת קריות . גבולו המערבי הוא כביש באר – שבע – חברון ( מס’60 ) . חבל יתיר מורכב מסדרת גבעות ברום של 500 – 600 מ’, והוא מהווה מדרגה בין רכסי הר חברון לבקעת באר – שבע – ערד . מבנהו הגיאולוגי מושפע מן המבנים הדרומיים של הר חברון : שני הקמרים העיקריים הבונים את הר חברוני קמר ט’הריה וקמר מעון , נוחתים כאן מצפון – מזרח לדרום – מערב . חבל יתיר הוא קער בין קמרים אלו , קער שצירו צפון – מזרח – דרום – מערב והוא הולך ומיטשטש לכיוון דרום . בקער זה נרבד מסלע צעיר יחסית . בשוליו נחשפים סלעי משקע ימי מגיל הקנומן – טורון , אך רוב שטחו מורבד בסלעי קרטון צעירים יחסית , מגיל הסנון , במחשופי צור משאש ובקונגלומרטים צעירים מתור – המשנה ניאוגן – קונגלומרט יתיר . חלקים נרחבים של חבל יתיר מכוסים בקרום נרי קשה ואפור , המשווה לנופו גוון חדגוני . קווי הנוף בחבל יתיר הם מעוגלים ; התבליט מתון ביותר , ויש כאן בקעות רדודות , שבהן הצטברו קרקעות ליתוסול חום , רנדזינות חומות ובהירות ולס שהוסע לכאן עם הרוח מהר הנגב . תופעה מעניינת בחבל יתיר היא קרקע לס בגבהים שהם למעלה מ – 600 מ’ . הגבעות כאן חשופות בדרך כלל , והיעדר צמחייה צפופה תרם אף הוא לתהליכי הסרת הקרקע והרבדתה בעמקים . אקלימו של חבל יתיר שייך לתחום המעבר מן האקלים הים – תיכוני אל האקלים האירנו – טורני . ממוצע המשקעים הרב – שנתי כאן הוא כ – 250 מ”ם . קרבתו של החבל להר הנגב ולמדבר יהודה חושפת אותו לתקופות ממושכות וקשות של בצורת . בשל הקרבה למדבריות , הטמפרטורה השנתית הממוצעת בחבל יתיר מגיעה ליותר מ – ) .20 חבל יתיר נמצא באזור המעבר מן החורש הים – תיכוני שבצפון אל הצומח האירנו – טורני המובהק שבנגב ובמדבר יהודה . לפנים השתרע כאן יער ספר ים – תיכוני , שהמינים האופייניים לו הם עוזרר קוצני , אשחר ארצישראלי ושקד קטן – עלים , ועמו בתת ספר ים – תיכונית , שמרכיביה שונים : סירה קוצנית , לענת המדבר ושלהבית קצרת שנים . כמו כן אופייניים לחבל זה שטחים שהמין השולט בהם הוא מתנן שעיר , צמח מדברי מובהק המיטיב לגדול בקרקע הלס . מרעה וכריתה רצופה במשך מאות ואלפי שנים דיכאו לחלוטין את הצומח הטבעי בחבל . כיום יש בו יערות אורנים הנטועים בידי הקרן הקיימת לישראל , חלקות חקלאיות שמגדלים בהן בעיקר דגנים וקטניות ושטחי בתה חשופים למרעה . בשל המרעה , הייעור והעיבוד החקלאי חל שינוי מהיר בצומח הטבעי בחבל , ובעקיפין – גם בצורת היישוב בו . גם בעולם החי בחבל יתיר אנו מוצאים מפגש בין מינים ים – תיכוניים ובין מינים מדבריים . מכיוון שחבל יתיר הוא אזור ספר בנגב יהודה , תושביו הוותיקים מנהלים אורח חיים אופייני לספר המדבר , ועיקרו יישוב עונתי אך בלתי נפסק לאורך השנים . כלומר , בחורף , כשהחקלאים מכפרי הר חברון יוצאים אל שדות הפלחה , הם מתגוררים בחורבות ובמערות , והבדווים עולים מבקעת באר שבע אל שטחי המרעה שבחבל . על פי סקר יישובי – ארכיאולוגי שנערך בחבל יתיר ועל פי המחקר ההיסטורי , מתברר שבתקופות שבהן היה ביהודה שלטון מבוסס , ידע חבל יתיר פריחת התיישבות , שהתבטאה בהקמת ערים או כפרים גדולים ביתיר ובענים, וסביבם נבנו עשרות כפרי – בת . עדויות מעבר זה הן עשרות החורבות הנטושות שבחבל וחלקות העיבוד החקלאי השוממות כיום . בחבל יתיר עברו שתי דרכים חשובות – דרך מעלה דרגות , שקישרה את דרך הערבה עם ירושלים , ודרך חברון – באר – שבע , שמסלולה הוסט מדי פעם בפעם בתחום החבל . למשל , בשלהי התקופה העות’מאנית הועבר הנתיב מערבה , לא – סמוע . כדי לפקח על הדרך הזו ולאבטחה , הקימו השלטונות העות’מאניים בח’רבת זאנותא תחנת פיקוח ומחסנים גדולים , ששרידיהם קיימים עד היום . מאז מלחמת העצמאות היה חבל יתיר בגדר אזור ספר ביטחוני . הדרכים בו חדלו להיות דרכי מעבר חשובות , והפעילות האנושית בו התמעטה . השינויים שחלו בחבל מאז , ובעיקר נטיעת יערות האורן והקמת מרכז ייעור ומגדל יערנים, פתחו פתח לסוגי פעילות שלא היו ידועים כאן בעבר , בעיקר החלפת ענפי החקלאות והמרעה בענף הנופש והקיט . בשנת 1978 עלה גרעין ראשון להתיישבות במצפה היערנים ביתיר . קשיי קליטה שונים גרמו להתפרקותו , אך מאז 1979 נוסדו בחבל יישובי הקבע שני , הר עמשא ומצדות יהודה . דחיפה גדולה להרחבת היישובים בחבל ולביסוסם נתנה סלילת הכבישים , שהחליפו את דרכי הייעור של הקרן הקיימת לישראל ואת דרכי העפר של צה”ל . גם רוב מאהלי הבדווים בדרום החבל – על גבול בקעת באר שבע , הפכו ליישובי קבע .
נתחיל את המקטע בכניסה לישוב שני (1). נלך מזרחה עם השביל במקביל לכביש 316. לאחר כ 600 מטר, נחצה את הכביש דרומה במקום בו השביל שלנו מתלכד עם שביל בסימון כחול. כ 200 מטר בהמשך השביל , ממערבית לו נבחין בשרידי חורבת ענים התחתונה (2). נרד מהשביל לביקור קצר בה. הישוב ענים ידוע עוד מימי יהושוע בן נון ונמצאו בו שרידים מהתקופות ההלניסטיות ,הביזנטיות ועד ימי הביניים. גם יהודים ישבו במקום ושרידי בית הכנסת העתיק נראים במקום בברור. החורבה ידועה גם בשמה הערבי : חורבת עיון א תחתא . מיקומה , שמה הערבי והממצא הקרמי , אפשרו לזהותה עם ענים מתקופת המקרא . האתר זוהה גם עם עניא של התקופה הרומית הביזאנטית , שעליה כתב אבסביוס “ויש דרומא כפר אחר גדול מאד של יהודים נקרא עניא , ט’ מילים מחברון . “דרומה זאת , להבדיל מעניא המזרחית , שהיתה כפר של נוצרים , המזוהה עם ח’רבת ע’יון אל פוקא ( אל שרקיה ) הסמוכה . בשנת 1987 גילה צבי אילן , במהלך סקר שערך במקום , את בית הכנסת . האתר נחפר בשנים 1989-1988 בהנהלתו הבניין כולל אולם תפילה , אכסדרת מבוא וחצר , עם חדרים נספחים משני עבריה . לאולם התפילה צורת מלבן 8 . 5 x 14 . 5 ) , ( ‘ם והוא פונה מדרום לצפון , כלומר , לעבר ירושלים . קירותיו נבנו גזית ונשתמרו עד לגובה 3 . 5 . ‘ם שני פתחיו בצלעו המזרחית שרדו למלוא גובהם , על משקופיהם . הרצפה עשויה לוחות אבן רבועים , ומתחתם נמצאו סימנים לקיומה של רצפת פסיפס קדומה יותר . כרבע משטח האולם , בקצהו הצפוני , יוחד לבימה , שתפסה את םלוא רוחבו . במרכזה ובצמוד לקיר הצפוני , היה ארון הקודש . לאורך הקיר המערבי נבנה ספסל אבן יחיד . באולם לא היו עמודים לתמיכת גג הרעפים , שהיה עשוי , כנראה , שלד עץ גמלוני , שנשען על הקירות החיצוניים .בחזית האולם , לפני פתחיו , השתרעה אכסדרת מבוא ( נרתקס ) מרוצפת בפסיפס צבעוני . שכללה דגמים גיאומטריים וכתובת הקדשה . טור עמודים חצץ בין האכסדרה לבין החצר , שהשתרעה ממזרח לה וכללה רחבה פתוחה מרוצפת אבן , בור מים וחדרים נספחים מצפון ומדרום , ששימשו לצורכי הקהילה . הממצאים מאפשרים לתארך את בית הכנסת למאות הרביעית-השביעית .
נמשיך עם השביל דרומה ועד מהרה הוא יפנה לכיוון מזרח. נבחין בשולחנות וספסלי ישיבה שהונחו במקום על ידי קק”ל ובשביל המתקנים החקלאיים שנפרץ על ידה אבל אנחנו נמשיך בשביל מזרחה. אנו עוברים כעת מדרום לשני ובאזור ערוץ נחל ענים שהוא אחד מיובליו של נחל באר שבע. השביל מצוי כאן על האוכף , באזור מבותר. לאחר למעל מקילומטר השביל פונה דרומה בחדות ו כ 600 מטר לאחר מכן שב לכיוון מזרח לאחר נקודת מפגש עם שביל ישראל. כ 400 מטר לאחר שינוי הכיוון נבחין במאגר יתיר (3) ובפינת ישיבה מוצלת המאפשרת מנוחה וצפייה בו. מאגר זה הוקם על מנת לסייע לחקלאים ולגידולים הרבים באזור והוא נכלל בתוכנית הפיתוח התיירותית המקודמת בחבל יתיר. כ 700 מטר לאחר מכן השביל שלנו עוזב את השביל בסימון כחול הממשיך צפונה כשעוד לפני כן נבחין באמפיתיאטרון. אנו נמשיך עם השביל מזרחה ונטפס בהר עמשא, כשבשלב מסוים השביל שלנו מתלכד עם שביל ישראל מכאן ועד סוף המקטע. לאחר כקילומטר וחצי נגיע לקרבת הישוב (4) ששמו כשם ההר. זהו ישוב כפרי בלב יער יתיר בו הפסטורליה מושלמת. יער יתיר המשתרע על 35 אלף דונם , ובו יותר מ 4 מיליון עצים . זהו היער הגדול ביותר בישראל . ביער פסיפס מגוון של נטיעות : רובו כ – 60% נטוע בעצי אורן ירושלים , ויתרו בעצי ברוש , שיטה (אקציה) , אשל , עצי אקליפטוס ואלה , כליל החורש ושיחי רותם . מלבדם ניטעו בו גם עצי פרי ו שקדים , גפנים , זיתים , אלת בוטנה (פיסטוק) , אגוזי המלך ועוד . בתוך היער אותרו גם חלקות שבהן ניטעו כרמים ומטעים נשירים בידי מתיישבי הר חברון . השביל פונה כאן דרומה וממשיך משמורת הר עמשא לכיוון שמורת תל קריות. עד למלחמת ששת הימים, היה אזור זה שטח מפורז וסגור בין ישראל לבין ממלכת ירדן, ועל כן גדלה כאן הצמחייה ללא הפרעה. כיום מוכרז השטח כולו כשמורת טבע, ומעבר לערך העצום של החי והצומח נמצא בסביבת היער מגוון רחב של אתרים ארכאולוגיים שמתוארכים מן התקופה הישראלית (תל ערד, חרבת יתיר) ועד לתקופת בית שני (חרבת ענים, סוסיא). נמשיך לעלות במתינות עם השביל בכיוון דרום כשבנוסף לשביל ישראל נתלכד גם עם שביל בסימון שחור שימשיך אתנו עד לאזור דריג’את שבהמשך, ולאחר כ 2 ק”מ נגיע לתצפית בנקודת גובה 841 על החלק הדרומי של הר עמשא (5). במקום תצפית פנורמית יפה.
ב 2 הק”מ הבאים לכיוון דרום אנו עוברים בשמורת תל קריות. היא נמצאת במורדות המזרחיים של שמורת הר עמשא. תל קריות מזוהה גם כ’קריית חצרון’, שנזכרת בדברי הימים. כמה שרידי מבנים נמצאים בשטח, וארכיאולוגים סבורים שאלה שרידיה של כנסייה ביזנטית גדולה שהייתה מעוטרת ברצפת פסיפס וסביבה מערות מגורים. שדה ירוק מקיף את התל, ובמחקר שנערך כאן גילו הבוטניקאים למעלה ממאתיים מיני צמחים משגשגים מסביב. תוואי השביל כמו במקומות רבים באזור מוצא את הדרך להלך בין אוכפים כשהמגמה הכללית לכיוון דרום היא ירידה. בשולי רכס תל קריות השביל בסימון שחור נוטש אותנו וממשיך לכיוון דריג’את (6) . בכפר הבדואי הזה יש מערות מגורים מהמאה ה 19 ונערכים בו סיורים מודרכים שבהם מבקרים במערות אלה. מערבית לנו נבחין בישוב מיתר ובישוב הבדואי חורה, מדרום נזהה את כסיפה ובכיוון דרום מזרח אל ערד שאליה מועדות פנינו. לאחר כמה מאות מטרים משנה השביל את כיוון לדרום מזרח ולאחר כחצי קילומטר נוסף נוכל לעצור בנקודה מוצלת (7) , לפני ההמשך מזרחה. כשנמשיך נעבור בתוואי נחל קריות ובנחל באר שבע שבאזור זה הם ערוציהם רחבים ביותר וכמעט לא מורגש שאנו חוצים נחל. כ – 2.5 ק”מ מנקודת המנוחה נחלוף בסמוך לכפרי פזורה בדואית במקום הנקרא ג’נאביב. באזור זה השביל מבצע מעקף מצפון (8) על מנת שלא לעבור ממש בתוך השטח העובר בין הצריפים הפזורים שם. מיד לאחר מכן אנו נכנסים לשמורת תל ערד שבה נצעד עוד כ 2 ק”מ עד לנקודת הסיום (9).
זהו תל ברום של 576 מ’, החולש על מרחבי מזרח הנגב הצפוני , כ – 7 ק”מ מצפון – מערב לעיר ערד. החוקרים מזהים בתל את העיר ערד . השם הקדום נשתמר בפי הבדווים עד ימינו , ואף נתגלה בממצאים כתובים שנחשפו בחפירות . האתר שוחזר בחלקו והוא מנוהל בידי רשות הטבע והגנים . בתקופת הברזל א’, ימי ההתנחלות , חסם מלך ערד בפני בני ישראל את הדרך מן הנגב להרי יהודה ( במדבר כא , א ; לג , מ ) . מלך ערד נמנה עם מלכי ערי כנען המנוצחים ( יהושע יב , יד). ” ערד רבה” ו'” גרד לבית ירוחם”נזכרות ברשימות המבצרים שנפלו בידי פרעה שישק מלך מצרים ( שלהי המאה ה – 10 לפנה”ס ) . היישוב בתל כולל את המצודה שבתל העליון , שהיה מיושב למן תקופת הברזל ועד לתקופה הערבית , ואת העיר התחתונה , המשתרעת על שטח של כ – 90 דונם ממערב לתל , שהיתה מיושבת בתקופת הברונזה הקדומה בלבד . החפירות בתל ערד בשנים 1962 – 1967 נערכו בהנהלת י’אהרוני ורות עמירן .
במצודה בחלקו העליון של התל הייתה עיר מתקופת מלכי יהודה נחשפה בחלקה , ולפי הממצאים היה זה יישוב קטן . למן ימי שלמה ואילך הייתה ערד עיר בצורה . המצודה שהוקמה אז , שמידותיה 50 א 55 מ’, הייתה מוקפת בחומת סוגרים ומחוזקת במגדלי פינה שהוצבו על מילוי מלאכותי בעובי ו – 5 מ’ . במאה ה – 9 לפנה”ס הוחלפה חומת הסוגרים בחומה מוצקה ומחוזקת בבחנים קטנים שעובייה 3 – 4 מ’. חומה זו הגנה על העיר עד לראשית המאה ה – 6 לפנה”ס . המצודה בוצרה שוב בחומת סוגרים בעלת מגדלי פינה . החופרים מייחסים את הריסתה של המצודה שמימי שלמה לפלישה אדומית בעת מסעותיהם של רצין מלך ארם ופקח בן רמליהו בשנת 734 לפנה”ס ; את הריסתה של המצודה שמימי חזקיהו הם מייחסים למסע סנחריב ליהודה בשנת 701 לפנה”ס ; ואילו המצודה המאוחרת ביותר התקיימה עד לזמן קצר לפני חורבן הבית הראשון . עקבות חורבן ושרפה שנתגלו על רצפות כל המצודות מעידים על כך שהן נהרסו בהתקפות פתע . בערד היה מקדש שבנייתו תוארכה על ידי החופרים לימי שלמה , והוא נתגלה בחלקה הצפוני – מערבי של חצר המצודה . במקדש היה היכל רחב , ובמרכז קירו המערבי – קודש
העיר התחתונה היישוב הקדום ביותר בערד שייך לתקופה הכלקוליתית והוא השתרע על פני שטח של כ – 150 דונם . זהו אחד מחמישה האתרים הגדולים בצפון הנגב בתקופה הכלקוליתית תושביו חיו בבתים , בסוכות ובאוהלים , ואף ניצלו את המערות הטבעיות שבאזור למגורים . בתקופת הברונזה הקדומה ו חיו התושבים ביישוב פרוז , שלקראת סיומו החל להתגבש לעיר . בתקופה זו נקשרו קשרים מסחריים עם מצרים , ועל כך מעידה בין השאר כתובת עם שמו של פרעה נערמר , מן השושלת ה – ו במצרים , שנמצאה במקום . ערד הכנענית , מתקופת הברונזה הקדומה ,1 הייתה עיר מתוכננת היטב . היא השתמרה בצורה מפליאה כיוון ששכבת לס כיסתה אותה ולא הוקם עליה יישוב חדש . העיר הוקפה בחומות אבן מוצקות שעוביין 2.2 – 2.5 מ’, והן חוזקו במגדלים עגולים למחצה שהוקמו במרחק של 20 – 25 מ’זה מזה . אורך החומה היה כ – 1,200 מ’וקוטרם של המגדלים – 3 – 4 מ’ . שטח העיר המבוצרת היה כ – 100 דונם . אזורי העיר השונים בערד הכנענית היו מוגדרים היטב : אזור מקודש ובו לפחות שלושה צמדי מקדשים ; אזור הארמון , השוק , המחסנים והרחובות ; ואזור מאגרים למי שיטפונות . בין המקדש לחלקי העיר שמאחוריו הפרידו חומה ורחוב רחב . עקבות התכנון ניכרו גם בסידור הרחובות והכיכרות הציבוריים , שנבנו במקביל או בניצב לחומה . בית המגורים האופייני לערד הכנענית הוא בית רוחב , שעיקרו חדר רחב שאליו מצורף חדר נוסף – מטבח או מחסן . הפתח אל הבית הוא בצדו הרחב , ויורדים בו במדרגות אחדות . רצפת החדר נמוכה תמיד ממפלס הרחוב או החצר ולאורך קירות החדרים נבנו ספסלים . מדגם של בית חמר שנתגלה בערד , אפשר ללמוד כי בבתי העיר הכנענית היו גגות שטוחים ונראה שלא היו בהם חלונות . תקרת החדר נתמכה על ידי עמוד . בבתים נמצאו כלי טחינה וכלי כתישה רבים , וכמויות גדולות של גרעיני תבואה מפוחמים . כן נתגלו בערד מעט חפצי נחושת . גם המקדש הכפול היה מטיפוס בית הרוחב . היו בו שני אולמות שפניהם למזרח , המחוברים זה לזה בקיר משותף . לפני כל אולם הייתה חצר גדולה . בחצר הצפונית הייתה במה . במשך תקופת קיומו הממושכת נעשו במקדש שינויים רבים . בתכניתו הוא דומה למקדשי אותה תקופה בעי ובמגדו ולמקדש מן התקופה הכלקוליתית בעין גדי . מדרום למקדש נתגלה בניין שבחדריו נמצאו ספסלים לאורך הקירות , כלי חרס רבים וממצאים שונים , המעידים על כך שלא היה זה בית מגורים רגיל . ערד הקדומה הייתה עיר סחר שישבה על הנתיב שקישר בין מצרים למסופוטמיה . נמצא בה ממצא עשיר ביותר של כלים ופסלונים , בהם קנקנים מצריים שהובאו כנראה על ידי סוחרים ממצרים . ערד הייתה מרכז מסחרי לתעשיית הנחושת של סיני , ולתושביה היו קשרים הדוקים ביותר עם תושבי דרום סיני . נראה שהם הקימו יישובי – בת שתושביהם עסקו בכריית נחושת ובהובלתה צפונה . בערד ובאתרי דרום סיני נמצאו כלים לעיבוד נחושת וכלי חרס שהיו זהים גם בצורתם וגם בחומרים שמהם נעשו . בבניינים שבאתרי סיני מופיע גם סגנון בית הרוחב של ערד על כל מרכיביו .
כאן מסתיים מקטע זה.
מידע כללי להולכים במקטע זה
אחריות המטייל
- כל מי שהצטרף לטיול עושה זאת מרצונו ועל דעתו הבלעדית ולוקח על עצמו באופן מלא אחריות מלאה על כל נזק, לרבות נזקי גוף שיכולים להיגרם או שייגרמו במהלך הטיול במסלול המוצע או אחריו.
- כל אדם הבוחר לטייל במקטע זה ידאג לבטח את עצמו בביטוח תאונות מתאים הפוטר את עמותת גולני ו/או מי מחבריה מכל אחריות והכולל סעיף העדר שיבוב נגדה.
- כל המטייל במקטע זה מצהיר כי עבר בדיקה רפואית בדבר התאמתו לטיול במסלול זה וכי הוא כשיר לטיולים מעין אלה.
- כל המטייל במקטע זה ידאג לעצמו, לבני משפחתו והנלווים אליו למים ואוכל בכמות מספקת, ציוד נוח להליכה ואמצעי עזרה ראשונה.
- המידע המופיע כאן בדבר מרחק ההליכה ואופי המסלול הוא בגדר הערכה בלבד.
- באחריותו המלאה של כל מטייל במקטע זה לוודא את התאמתו וכושרו שלו ושל הנלווים אליו לתוואי ואורך המסלול.
- במקטע זה האחריות השילוחית הינה של הרשות המקומית. הצועדים בסימוני שביל גולני הינם אורחי השביל של הרשות המקומית שבתחום השיפוט שלה הם צועדים על כל מה שמשתמע מההביטים המשפטיים הנובעים מכך.
- על מנת לקבל מידע מדויק, ניתן לבדוק כל מסלול באינטרנט ולצפות בסרטונים המתייחסים למסלול ההליכה. כמו כן, מומלץ לרכוש ספרות מקצועית ומפות שבהן מופיעים בפירוט המסלולים ודרגות הקושי.
הוראות בטחון לקטע זה:
- אין להיכנס לבורות / מערות באזור המסלול.
- יש חלק מהמקטע עובר בשמורת טבע. הירידה משביל מסומן אסורה.
- במקביל ובקרבת כבישים יש ללכת בצד הדרך בתשומת לב ראויה.
אפשרויות חילוץ: אפשרית לכל אורך המקטע בסיוע רכב בעל הנעה קדמית.
טלפונים לדיווח על מפגעים (24 שעות ביממה): 08-9253321
טלפונים לחרום: משטרת ערד : 9551222 – 08 , או .100 מד”א 101, מכבי אש 102.
דרגת קושי: תלויה בגילו ובכושרו של המטייל.
אפשרויות לינה באזור:
- צימרים ביישובי האזור: שני, הר עמשא וכן בערד.
מקומות השווים ביקור באזור:
- תל קריות
- חירבת עמודי קריות
- מצודת יהודה