המפה באדיבות OSM
נקודת התחלה: מפגש שבילים שחור ואדום צפונית לשער הגיא, נ.צ: נ.צ: 636146 / 202562. נקודת סיום: הר צובא, נ.צ. 632436 / 212076
אורך המקטע: כ 16 ק”מ. מפת סימון שבילים מספר 9, מבואות ירושלים.
תחילת המקטע שלנו באזור הקו הלא נראה שבין חלקי יהודה המזרחי והמערבי. באופן כללי, הרי יהודה הם אנטיקלינה (קמר) הנשענת על ציר הקמר הראשי של שדרת ההר במרכז הארץ. ציר קמר זה משפיע על נופי הרי שומרון ועל נופי הרי יהודה באופן שונה . בהרי יהודה אפשר להבחין בחפיפה בין המבנים הגיאולוגיים והטופוגרפיים . בדרך כלל שיא הקמר מתאפיין באזור במתי גבוה , ואילו שוליו של הקמר הם גם שוליה המזרחיים והמערביים של שדרת ההר. עם זאת , ציר הקמר ביהודה אינו רצוף , וקיימת אי – התאמה בין קמר חברון , הדרומי , לקמר רמאללה , הצפוני . כיוונם של השניים הוא דרום – מערב – צפון – מזרח , ומפגש שני קמרים אלה מתרחש באזור שבין ה’ארקוב”, הוא ” עקב ההר”, המתווה צורת משולש ביניים בין צפון – מערב הר חברון להרי ירושלים . התרוממותם של הקמרים יצרה גוש הררי מוארך שכיוונו דרום – מזרח – צפון – מערב . גוש הררי זה , תחום במבנים הנמוכים ממנו במזרח , במערב ובדרום. במערב הגבול הזה הוא השפלה. אנו עוברים כעת מהחלק המערבי לכיוון המזרחי. החלק המערבי מבותר בערוצי נחלים היוצרים תבליט חריף .הוא מסתיים במערכת של עמקי תלם. הרי יהודה בנויים בעיקר מסלעי משקע של גיר , דולומיט , צור , קרטון , אבן חול וחוור. בשוליים המערביים נמצאות גם שכבות קונגלומרט ואבני חול. כל המסלע המגוון הזה נוצר במשך כ – 100 מיליון שנה , מתור היורה דרך הקרטיקון והשלישון עד תור הרביעון . הסיפור הגיאולוגי הקשור ביצירת המסלע הזה עשיר באירועים – הצפות ונסיגות ימיות , קמוטים , הרמות ואי – התאמה זוויתית – כל אלה עברו על האזור הזה מאז הקימוט הראשוני באירוע “הקשת הסורית” בתור הקנומן – טורון (כ 97 – 89 מיליון שנה טרם זמננו).
בחלק הראשון של המקטע, עד שואבה, אנו הולכים על חלק משלוחת משלטים. זוהי בעצם שרשרת שלוחות הפרוסות מעל כביש מספר 1 החל מאזור שער הגיא מזרחה לאורך כ 6-7 ק”מ שבאמצעותן חסמו הכוחות הערביים את הדרך לירושלים בתש”ח. בטרם מלחמת העצמאות, לא התקיים רצף התיישבותי בין היישובים העבריים בשפלה ובין היישובים באזור ירושלים. התנועה עברה דרך העיר הערבית רמלה לעבר לטרון ומשם דרך שער הגיא בואכה ירושלים. ליישובים הערביים שבשפלה נמצא מעקף דרך אזור רחובות וקיבוץ חולדה, אבל הכפרים הערביים שבהרי ירושלים שלטו באש על הכביש, דבר שהוביל למצור על ירושלים שהלך והחריף בין דצמבר 1947 למרץ 1948, במקביל לנסיגה ההדרגתית של הכוחות הבריטיים מהארץ. בתחילה, הפתרון לבעיה היה העברת האספקה בשיירות עם רכבים משוריינים, אולם במהלך מרץ 1948 גרמו הכוחות הערביים המקומיים אבדות קשות לשיירות האספקה במקומות שונים בארץ, הן בדרך לירושלים והן באזורים אחרים (כגון שיירת יחיעם). כתוצאה מכך גמלה בקרב מנהיגי המדינה ההחלטה לעבור ממגננה להתקפה. במהלך אפריל 1948 בוצע המבצע הגדול הראשון של כוחות הפלמ”ח ו”ההגנה” (צה”ל טרם הוקם) – “מבצע נחשון” להעברת שיירות אספקה לירושלים. גם לאחר מעבר השיירות במבצע “נחשון” ובמבצע “הראל” שבא בעקבותיו, נותרה הדרך לירושלים חסומה. ב- 8 במאי 1948 החל מבצע “מכבי” ע”י חטיבות גבעתי והראל, במטרה לפרוץ את המצור. במסגרת המבצע חלק מהכוחות היו אמורים להשתלט על שלוחת משלטים שבה אנו מטיילים וחלק אחר על שלוחת שיירות הנמצאת מדרום לכביש שגם עליה מוקמו עמדות של הכוחות הערבים. במהלך מספר ימי לחימה נתפסו עמדות בשתי השלוחות מצפון ומדרום לכביש. חלק מהמשלטים עברו מיד ליד אך לבסוף נותרו בשליטת ישראל. כמו כן נכבש הכפר בית מחסיר (כיום מושב בית מאיר) והועברו שיירות אספקה לירושלים. המבצע הסתיים ב- 17 במאי 1948. למרות כיבוש השלוחות השולטות על שער הגיא, לא נפתרה בעיית הדרך לירושלים בשל השליטה הערבית בלטרון. עם הכרזת העצמאות ב- 14 במאי, פלשו צבאות ערב לארץ, ובלטרון נאחז תוך ימים ספורים הלגיון הירדני. צה”ל ניסה לכבוש את משטרת לטרון בשורת מבצעים גדולים ועקובים מדם, כדי להסיר את המצור על ירושלים, אך ללא הצלחה. לבסוף נפרצה דרך עוקפת, היא “דרך בורמה” המפורסמת. לאחר מלחמת העצמאות, בשנת 1949, נחנך “כביש הגבורה”, הוא כביש 44 – מרמלה לעבר צומת שמשון, והמשכו בכביש מס’ 38 לעבר מחלף שער הגיא. אחרי מלחמת ששת הימים, הוחזרה התנועה לכביש לטרון, וגם כביש 1 הנוכחי עובר דרך לטרון. לא נשכח לציין שהקטע מנקודת ההתחלה ועד לגבעת המשב שבו נלך שייך לפרק יצחק רבין ראש הממשלה לשעבר שהיה מפקד חטיבת הראל של הפלמ”ח במלחמת השחרור. אחד מתפקידיה החשובים של חטיבה זו היה להגן על הדרך מהשפלה לירושלים באזור שער הגיא ואכן כוחותיה נטלו חלק חשוב בלחימה במבצעים השונים שנועדו לכבוש את העמדות השונות השולטות על הדרך ובאתרים שונים בכל המרחב.
שלוחת שיירות מתנשאת מעל קטע מכביש ירושלים תל אביב. הכביש עצמו מדרום למסלול הליכתנו, עובר בעצם באפיק נחל נחשון. נחל זה במרכז הרי ירושלים הוא מיובליו של נחל אילון . ראשו של הנחל באזור שואבה , והוא מתלכד עם אפיקו של נחל אילון במאגר אילון שבעמק אילון . אורכו של חלקו המזרחי הוא כ – 6 ק”מ , והוא חתור בין ההרים עד שער הגיא . שמו בערבית – ואדי עלי , כשמו של הקדוש המוסלמי האימאם עלי , שעל פי המסורת קברו נמצא במרכז הוואדי . חשיבותו של ערוץ נחל זה טמונה בכך שהכביש מירושלים לשפלה ( מס’ ו ) סלול בתוכו , ומאז ראשית המאה ה – 20 הוא משמש תוואי בלבדי כמעט לתנועה מן השפלה לירושלים . בחלקו ההררי הנחל עטור בצומח ים – תיכוני , מעורב בחורשות של עצי מחט שנטעו מחלקת הייעור של ממשלת המנדט והקרן הקיימת לישראל . מקום יציאתו של נחל נחשון אל השפלה , ברום של 290 מ’, הוא המבוא המערבי החשוב ביותר בדרך לירושלים. שם המקום הוא שער הגיא ( בערבית – באב אלואד ) . חשיבותו של השער הזה לירושלים היא כה גדולה , עד כי שמו מציין את כל הקטע של נחל נחשון , החתור בין שער הגיא ובין שואבה , מהלך כ – 6 ק”מ מזרחה . בשער הגיא נמצאים אתרים אחדים הקשורים לתולדות ירושלים , כגון מתקני דרך קדומים , מבני שמירה וביצור, פונדק, נקודות שאיבה בדרך צינור המים , ושם גם נמצאים שרידי המשוריינים שליוו את השיירות לירושלים בימי המצור במלחמת השחרור.
מנקודת ההתחלה (1) המצויה ביער קק”ל במפגש שבילים (אדום שחור) עם השביל שלנו נלך מזרחה כשהשביל מתלכד עם שביל בסימון אדום. נלך במקביל לערוץ ולאחר כ 500 מטרים השביל פונה דרומה ומתחיל להקיף את הגבעה שעליה היה ממוקם משלט מספר 10 שחלש במלחמת השחרור על שער הגיא. הוא נכבש על ידי כוחותינו והמשיך לשמש עמדה של צהל אל מול רכס התותחים הירדני עד למלחמת ששת הימים. השביל עולה על השלוחה במתינות לכיוון דרום מזרח. בהמשך נעבור סמוך למשלט מספר 9 שלוחמי הפלמ”ח הקימו אותו ללא קרב באותה מלחמה (2) . נמשיך לטפס עם השביל וכקילומטר בהמשך (3) , נעבור מדרום לנקודת גובה 506 שעליה ממוקם משלט מספר 7. עמדה זו שלטה היטב על קטע הכביש שבין שער הגיא לבית המשאבות התחתונות הנראה היום לצד הדרך כשעולים בכביש לירושלים. המשלט נכבש במאי 1948 על ידי חטיבת הראל. דרומית למשלט, בשיפולי הגבעה אמורים להיות שרידי חרבת גרבית, אך כעת קשה להבחין בשרידים כאלה. נמשיך לנוע עם השביל מזרחה. אפשר להבחין בקלות כיצד שולטת שלוחת השיירות על הדרך לירושלים. למעשה בכל נקודה כאן וגם על הרכס בצד הדרומי ממול ניתן היה להציב כוחות שיפתחו באש על כל מי שנוסע בכביש. כמה מאות מטרים לאחר אזור משלט 7 נעבור ביער לזכר זבולון המר, שהיה שר בממשלה וחבר כנסת. נקיף מדרום את נקודת גובה 585 ונגיע לגן היפני (4) . הגן הוקם לכבוד האב טקג’י אוצוקי מייסד אגודת הנוצרים ידידי ישראל ביפן ועל שמו הוקמה הקתדרה למקרא באוניברסיטה העברית ב 1997. חברי האגודה מאמינים כי ירושלים היא המפתח לשלום בעולם. בגן מספר שבילי הליכה קצרצרים סביב הסלעים המקומיים. צמוד לגן מצפון לו נמצא משלט מספר 5 שהיה חלק מהעמדות שעליהן התמקמו כוחות בתש”ח. נמשיך מזרחה. השביל עולה מעט ועובר בשולי נקודת גובה 593 שעליה מוקם משלט מספר 4. זוהי שלוחה מאורכת זו מתמשכת לכיוון מזרח ונוחה מאד למיקום כוחות שולטים ואכן בקצה המזרחי (5) נמצא משלט נוסף – מספר 3. אנו נעים עם השביל לאורכה בצידה הדרומי ממש מעל הכביש. השביל הולך ומתקרב לכביש ולפני קצה השלוחה, מעט לפני האזור בו ממוקם משלט 3 נגיע לשיירת המשוריינים. אלה שרידי רכבים משוריינים אותנטיים מתש”ח שבהם הקריבו אנשים את נפשם על הדרך לירושלים בניסיונות להעביר אספקה ותחמושת לירושלים הנצורה. האש הכבדה עצרה אותם והם לא הצליחו להגיע אל העיר. מקום זה הוא אתר ההנצחה בו רוכזו המשוריינים ובאופן סמלי כיוון נסיעתם הוא כמובן לירושלים. מעלינו ומעט מזרחה נמצא משלט מספר 3 . נעצור כאן להתבונן בהם מספר דקות ולשמוע הסבר ממדריך הטיול.
נמשיך עם השביל מזרחה ממש צמוד ומעל כביש 1. לאחר פחות מקילומטר נתחיל לטפס עם השביל על גבעת המשב שעליה ממוקם משלט מספר 1 ועליו מצויה אנדרטת פורצי הדרך (6) . על גבעה זו שכן עד למלחמת העצמאות כפר ערבי קטן בשם ח’רבת א-זנקולה ממנו נותר בית אחד. מראש הגבעה בגובה 662 מטר, תצפית יפה על המרחב וברור למדי מדוע קיימת שליטה ממנה על הכביש העובר למטה. מכאן המטירו הערבים אש חזקה על השיירות שעברו בדרך. השביל מוליך אותנו מזרחה על פני הגבעה ובהמשך פונה ומסתובב מערבה ואנו מגיעים בסמוך לאנדרטה הנצבת מנגד למושב שואבה. מן המקום נראים שער הגיא, הרי ירושלים, השפלה הצפונית ומישור החוף. האנדרטה נראית כמזנקת מן הגבעה, שעליה היא ניצבת. מבסיס הבטון שלה עולים שישה צינורות משופעים מפלדת אל-חלד, החוצים גוף אנכי, אף הוא מצינורות פלדלת אל-חלד. לצינורות אורכים שונים, והארוך בהם מגיע עד 12 מטרים. שתי צורות שולטות באנדרטה: האחת צרה וחדה, והאחרת מתפרשת. מאחדת אותן זרימה לכיוון ירושלים, והיא אכן מבטאת את שאיפתם של כל הדורות לחזור לירושלים. למרגלות האנדרטה אבן גיר, ועליה הכתובת: “יד לפורצי הדרך לירושלים ולמגניה במלחמת הקוממיות תש”ח” והפסוק: ” למען ציון לא אחשה ולמען ירושלים לא אשקוט” (ישעיהו סב א). הפסלת נעמי הנריק עיצבה את האנדרטה, והלוט אוסר ממנה ביום ג’ באדר ב’ תשכ”ז (15.3.1967). מקום מומלץ להפסקה בטרם נמשיך בטיול.
מגבעת המשב נמשיך עם השביל העובר מתחת לכביש 1 לעבר המושב שואבה שהוקם לאחר קום המדינה על אדמות הכפר סאריס ששכן כאן ותושביו נטלו חלק בהתקפות על השיירות שנסעו בכביש. השם שואבה הינו סמלי וקשור למשאבות שהונחו כאן על ידי הבריטים ב 1936/7. מאז ייסודה של ירושלים לפני כ 3000 שנה ומעלה, אספקת המים לעיר הייתה אחת מדאגותיהם העיקריות של שליטיה לאורך התקופות. ירושלים יושבת על קו פרשת המים בגובה של כ 800 מטרים מעל פני הים כך שהמים מהמשקים יורדים ממנה והלאה. בימי קדם, עוד הרבה לפני הפיכתה של העיר לבירת העם היהודי השתמשו במי “מעיין השילוח” או “מעיין הגיחון”. מאוחר יותר, בימי בית שני נחצבו ונבנו אמות מים לאורך של עשרות קילומטרים מאזור בית לחם לאזור בריכות הר הבית וסביבתו. חלקן שרד ותפקד עד תחילת המאה ה 19. בנוסף נחפרו בורות מים לאיסוף מי גשם. בזמן המצור על ירושלים לפני ובמהלך מלחמת העצמאות, חזרו וטיפחו תושבי העיר את הבורות האלה. בתקופת השלטון המנדטורי, הותקנו לראשונה צינור מים ותחנות שאיבה שהעלו מים מהשפלה אל העיר. קו המים החל את דרכו בתחנת שאיבה בראש העין והמים קיבלו דחיפה בעוד 3 תחנות בדרך: תחנת לטרון, תחנת שער הגיא ותחנת שואבה. מערכות שאיבה אלה היו מודרניות ותפקדו היטב עד שפרצה מלחמת העצמאות. בתחילת 1948 השתלטו הערבים על תחנות ראש העין ולטרון ועצרו את אספקת המים לירושלים. במהלך הזמן נמצא פתרון זמני אחר על ידי הנחת צינור מאזור חולדה בסמוך לדרך בורמה. נחצה את הישוב שואבה כשהשביל שלנו הוא במקביל לכבישים ואינו מתלכד עם שביל אחר. השביל יורד מעט דרומה ופונה מזרחה לקטע קצר כשכאן הוא מתלכד עם שביל בסימון שחור. השביל פונה דרומה לאחר זמן קצר ולאחר עוד כמה מאות מטרים פונה מזרחה ומתלכד עם שביל בסימון ירוק. קטע קצר בשביל זה לכיוון מזרחה יביא מפגש עם שביל ישראל שאתו יתלכד השביל שלנו לאורך של כ 4.5 ק”מ עד הישוב צובה. לאחר ההתלכדות אתו ולפני שהשביל פונה דרומה עם הפיתול בנחל כסלון נבחין במעלה 405 המוביל (7) לאנדרטה לזכר נרצחי קו 405 בפיגוע שארע כאן סמוך לקריית יערים הממוקמת מצפון לכביש מס’ 1, לא רחוק מכאן. נמשיך עם התוואי המרתק של נחל כסלון המתחתר בעוצמה מעוררת כבוד בסלעי הגיר והדולומיט הקשים של חבורת יהודה הגיאולוגית. אחד הנחלים הגדולים בהרי ירושלים .ראשיתו במורדותיו הדרומיים של הכפר הפלסטיני בית סוריכ , והוא נשפך לנחל שורק. בחלקו הראשון של הנחל הוא נקרא בערבית ואדי דרויש, על שום קבר שיח’ דרויש שבראשו. כאן הוא זורם דרומה, בעקבות נחיתת קמר רמאללה כלפי דרום. הוא יורד בין מטעים ושדות, באפיק רדוד ורחב יחסית. כאן הוא אוסף אליו את אחד מיובליו וכאן חוצה אותו דרך רכב הבאה מן המושב בית נקופה. באפיקו נחשף כאן מעין שכבה זעיר, עין נקופה. מכאן ואילך הוא נקרא בערבית ואדי נקובה, ומכאן, מהלך 1.5 ק”מ לכיוון דרום – מערב, הוא מתחתר באזור מטעים עד מפגשו עם מחלף חמד שבכביש ירושלים – תל – אביב ( מס’ ו ) . הנחל עובר בשטחה של שמורת עין חמד ושם נחשפים מעיינותיה. בכפר עין ראפה הוא פונה תפנית חדה מערבה, ומכאן ועד יציאתו מן ההרים הוא זורם לכיוון מערב. באפיק הנחל ועל מדרונותיו סלולות דרכי רכב ונטועות חורשות אורן רבות, השייכות ליער הקדושים. יער זה ניטע לזכר קרבנות השואה. כאן נעשה אפיקו עמוק ותלול, ויוצר סדרות של מצוקי גיר קשה ודולומיט מתצורת כסלון, שבהם התפתחו מערות קרסטיות אחדות. על המצוקים גדל צומח אופייני , הכולל עצי יער ספר ים – תיכוני , עוזרר קוצני ושקד קטן – עלים, ושיחים כגון צלף קוצני ,שכרון זהב ומציץ סורי. במצוקים אלו מקננים לעתים דורסים שונים, בהם עקב עיטי ובז מצוי. אזור המצוקים והקינון בולט מאוד על גדתו הצפונית של הנחל. בבסיס המצוק הדרומי נמצאת מערת בני ברית ( מערת הקדושים ), מערה טבעית שהורחבה, ובה מקום להתייחדות עם הנספים בשואה. ליד המערה הוקמו חניון ונקודת שתייה. מכאן ואילך הנחל חתור באגף הקיצוני של שיפולי הרי ירושלים. שכבות הסלע באזור זה נטויות ביותר , ואפיק הנחל עטור בלוחות זיכרון ועליהם מופיעים שמות של קהילות ישראל שהושמדו בשואה. בצמת אשתאול יוצא נחל כסלון אל השפלה, ובעמק תלם אופייני, שלאורכו סלול כביש צומת – אשתאול – בית – שמש ( מס’38 ), הנחל חתור במדרון מתון ובאפיק רחב עד שפכו אל נחל שורק, סמוך לתחנת הרכבת של בית שמש, מתחת לגשר . במקום יש מאגרי מים ושפכים, וסביבם צמחי מים ועופות מים רבים. נחל כסלון היה לפנים אחד מצירי התנועה החשובים לירושלים. על כך מעידים שרידים ואתרים ארכיאולוגיים רבים, הנמצאים גם בגבעות שמעל לאפיקו וגם באגנו העליון, באזור המצודות אבו ע’וש, עין חמד וצובה. תוך כדי הליכה מזרחה עם השביל בפיתוליו של הנחל, נבחין מדרום בישוב גבעת יערים. הישוב שהוקם ב 1950 סבל בשנותיו הראשונות מריבוי תקריות עם מסתננים. שמו ניתן לו בהשראת פסוק מספר יהושוע בו מוזכר הישוב “גבעת”. במקום נמצא גן הטייסים על שם אנשי צוות אויר של מטוס חיל האוויר שהתרסק במאי 48 ומומלץ לבקר שם בהזדמנות אחרת. כחצי קילומטר לאחר השלמת הפיתול הגדול של נחל כסלון אנו כבר רואים את הכפר עין רפא בהמשך מזרחה. אנו מגיעים לעין לימור/לימון (8) . זהו מעיין שכבה הנובע באפיק הנחל כמו גם עין ראפה הנמצא מזרחית לכאן בכפר עצמו. המעיינות נובעים מתוך נקרות חצובות, ונאגמים אל ברכות בנויות ומטויחות, עטורות צמחי מים סבוכים. בסביבת הברכות – שרידים רומיים – ביזנטיים ומערות קבורה. שמו של המעיין מבא מהשם הערבי עין אל אמור שגם הוא שיבוש של שם קדום. במקום יש בריכה שהמים אליה מגיעים ממערה עם נביעה. מדיווח של מטיילים מ 2015 מסתבר שהמים נקיים ומרעננים ואם כך מומלץ לטבול. מעין לימור נמשיך עם השביל מזרחה ולאחר כמה עשרות מטרים הוא פונה דרומה. אנו בשולי הכפר עין רפא הממוקם בגובה 700 מטרים מעל פני הים. בקצה שלוחה מעל הכפר עין ראפה משתרע משטח סלע גיר קשה חשוף ועליו חציבות קדומות וכמה עצי חרוב גדולים וזקנים. המקום נקרא “הבמה”, אם כי אין עדיין הוכחה שהתקיים כאן פולחן. מתחתיה – מערת קברים חצובה בסלע ובה מעיין קטן בסביבות הכפר יש שפע של מטעי פירות נשירים ומדרונות המיוערים בשרידי חורש ים – תיכוני האופייני לאזור זה של הרי יהודה. כמו כן בקצהו המזרחי התגלו מערות קבורה מימי בית ראשון ומקווה טוהרה מימי בית שני. תושבי הכפר אדיבים ביותר ומומלץ לבקר בו בהזדמנות. השביל מטפס כעת – הפרשי הגובה מאזור עין לימור ועד אזור צובה אליה נגיע הם כ 170 מטר. אנו מהלכים על רכס המצוי בין שני העתקים לאורך נחל כסלון ונחל צובה שכללית כיונם מזרח מערב. קצת יותר מקילומטר וחצי לאחר עין לימור השביל פונה לצובה ומכאן הוא ממשיך מזרחה במקביל לכביש ואינו מתלכד עם שביל כלשהו. סמוך לפניה מזרחה מצוי עין-צובה. זהו מעין עם נקבה גדולה אך הכניסה אליה ולחדר האיגום נעולה ומי שמעונין לבקר בה מתבקש לתאם זאת עם מזכירות הישוב. קיבוץ צובה ממוקם לצד כביש הקסטל – רמת – רזיאל. לידו, על פסגת הר חרוטית ברום של 769 מ’, יש חורבה. הפסגה מדורגת , ובוסתני השקדים הנטועים בה מעטרים את שרידי הכפר הערבי א – צובא . הכפר נבנה על שרידי המצודה הצלבנית בלמונט, ושניהם – המצודה והכפר – בנויים על תל יישוב קדום , כפי הנראה צובה. צובה נזכרת בתרגום השבעים לספר יהושע ( טו ), והיא מזוהה עם צבה, מקום הולדתו של יגאל בן נתן, מגיבורי דוד המלך ( שמואל ב כג , לו ). בשולי הכפר הערבי ההרוס נתגלו קברים מתקופת הברונזה התיכונה. במטעי התפוחים של קיבוץ צובה נמצא מעין חתום, מן היפים בארץ, ואליו יורדים בפיר עמוק. המעיין נובע בתוך חדר מקומר, ומימיו מוזרמים בתעלה מקורה בקמרון חביתי נאה אל ברכת אגירה. מערכת ההשקיה – הבריכה, מערכת הנקרות התת – קרקעיות, התעלות, הסכרים הקטנים ופתחי היציאה – טופחה בידי חברי קיבוץ צובה השכן והפכה לאתר משולט ומטופח. הכניסה למעיין אפשרית רק על פי תיאום מראש עם הקיבוץ. בתקופת מסעי הצלב זיהו כאן עולי רגל נוצרים את מודיעין, מולדת המכבים, אולי משום קרבת המקום לאבו ע’וש, שזוהתה אז כאמאוס. בשנת 1170 לערך נבנתה על פסגת הגבעה מצודה קטנה, והיא נקראה בלמונט (“ההר היפה”). כיום נותרו מן המצודה קטעי חומה בחלקה הצפוני ובחלקה המערבי, וכן מגדלי פינה מסיביים וחפיר חצוב בסלע. חלקים אחרים של המצודה משולבים בבתי הכפר הערבי ההרוס. המצודה נהרסה בידי צלח א – דין בשנת ,1191 ועל הריסותיה הוקם לימים הכפר הערבי א – צובא. ב – ,1834 במרד הפלאחים נגד מחמד עלי , היו הכפר והמצודה מעוז של אבו ע’וש והמצרים, בפיקודו של אבראהים באשה, הרסו את המצודה ואת הכפר. במלחמת העצמאות נודע לא – צובא תפקיד חשוב , בשל מיקומה, בעורף הקסטל, שעליו ניטשו קרבות קשים. בא – צובא נאחזו מתנדבים מצרים מחטיבת האחים המוסלמים. הכפר נכבש ב – 12 ביולי 1949 במבצע “דני”, בידי חטיבת “הראל “. באוקטובר 1948 הקימו יוצאי פלמ”ח סמוך לכפר את הקיבוץ צובה, שאז נקרא משגב פלמ”ח.
עם השביל נמשיך מזרחה תוך כדי חציית צובה. ביציאה נטפס מעט על הר צובה לכיוון מצודת בלמונט ממש בחלק האחרון השביל יתלכד לקטע קצר עם שביל בסימון כחול. מאזור המצודה נשקף נוף מרהיב ואם הראות מאפשרת ניתן לראות משם את הים התיכון. מהתצפית נחזור למפגש השביל עם הכביש בו השארנו את הרכבים (9).
כאן מסתיים מקטע זה.
מידע כללי להולכים במקטע זה
אחריות המטייל
- כל מי שהצטרף לטיול עושה זאת מרצונו ועל דעתו הבלעדית ולוקח על עצמו באופן מלא אחריות מלאה על כל נזק, לרבות נזקי גוף שיכולים להיגרם או שייגרמו במהלך הטיול במסלול המוצע או אחריו.
- כל אדם הבוחר לטייל במקטע זה ידאג לבטח את עצמו בביטוח תאונות מתאים הפוטר את עמותת גולני ו/או מי מחבריה מכל אחריות והכולל סעיף העדר שיבוב נגדה.
- כל המטייל במקטע זה מצהיר כי עבר בדיקה רפואית בדבר התאמתו לטיול במסלול זה וכי הוא כשיר לטיולים מעין אלה.
- כל המטייל במקטע זה ידאג לעצמו, לבני משפחתו והנלווים אליו למים ואוכל בכמות מספקת, ציוד נוח להליכה ואמצעי עזרה ראשונה.
- המידע המופיע כאן בדבר מרחק ההליכה ואופי המסלול הוא בגדר הערכה בלבד.
- באחריותו המלאה של כל מטייל במקטע זה לוודא את התאמתו וכושרו שלו ושל הנלווים אליו לתוואי ואורך המסלול.
- במקטע זה האחריות השילוחית הינה של הרשות המקומית. הצועדים בסימוני שביל גולני הינם אורחי השביל של הרשות המקומית שבתחום השיפוט שלה הם צועדים על כל מה שמשתמע מההביטים המשפטיים הנובעים מכך.
- על מנת לקבל מידע מדויק, ניתן לבדוק כל מסלול באינטרנט ולצפות בסרטונים המתייחסים למסלול ההליכה. כמו כן, מומלץ לרכוש ספרות מקצועית ומפות שבהן מופיעים בפירוט המסלולים ודרגות הקושי.
זמן הליכה משוער: כ 8 שעות כולל הפסקות.
דרגת קושי: תלויה בכושרו של כל מטייל
הוראות בטחון למקטע זה:
- יש לשים לב לאותם קטעים קצרים בהם הולכים לצד כביש או חוצים כביש.
טלפונים לדיווח על מפגעים (24 שעות ביממה) 08-9253321
תאום שטחי אש פיקוד מרכז: 02-5305042
טלפונים חשובים: תחנת משטרה בהראל: 02-5339201. תחנת לב הבירה: 02-5391258. משטרת מודיעין: 08-9726444
אפשרויות חילוץ במסלול: בכל המקטע שבילים רכבים המאפשרים גישה עם כל רכב.
אפשרויות לינה באזור: באזור זה אפשרויות לינה רבות בכל הסביבה.
מקומות שכדאי לבקר בהם באזור:
– גן הטייסים בגבעת יערים.
– סיור בכפר עין ראפה
– שמורת המסרק
– קטעים בשמורת נחל שורק.