10. חטיבת גולני בין מלחמות לבנון 1982-2006

10.1 רקע

סיומה הרשמי של מלחמת לבנון הראשונה (מבצע “שלום הגליל”) בספטמבר 1982, לא סימן את יציאת צה”ל מארץ הארזים ולמעשה נפתחה תקופה ארוכה של כ 18 שנה עד הנסיגה בשנת 2000 בהן שהו כוחות צה”ל בארץ זו תוך כדי ביצוע מספר שלבי נסיגה. לחטיבת גולני היה בהן חלק נכבד בפעילות המבצעית במדינה זו בכל אותן שנים ארוכות, שלמעשה היוו רצף של לחימה מתמשכת, אירועים צבאיים והתרחשויות בלתי פוסקים שבהם צברה החטיבה ניסיון קרבי רב. כוחות החטיבה קיימו פעילות ביטחון שוטף ופעולות יזומות לרוחב כל הגזרות בשטח שנכבש על ידי צה”ל במלחמה וגם קיימו בה אימונים כולל תרגילים גדודיים וחטיבתיים בשנים הראשונות. לאחר מכן עם ההבנה כי השהות בלבנון עשויה להיות ארוכה התאמנה החטיבה בשטחים אחרים (בדרך כלל בבוקע או ברמת הגולן).

גם לאחר הנסיגה ועד המלחמה השנייה בלבנון ביולי 2006, הוסיפו לוחמי החטיבה לשאת בנטל מרכזי בפעילות בגבול הצפוני שהגיעו לשיא במלחמה. פרק זה מתאר את פעילות החטיבה על כוחותיה השונים בשנים אלה.

 

10.2 החטיבה בפיקוד אל”מ עמנואל הרט

כחודש מסיום מלחמת לבנון הראשונה, באוקטובר 1982, החליף אלוף משנה עמנואל הרט את מפקד החטיבה הקודם שגם פיקד עליה במלחמה – אלוף משנה ארוין לביא. הפעילויות בתקופה התחלקו לשתיים: תעסוקה מבצעית בלבנון או אימונים. המח”ט סיכם עם הפיקוד שתקופות התעסוקה יהיו ארוכות משום שהתעסוקה בלבנון מורכבת ויש צורך להכיר היטב את הגזרה וזה לוקח זמן וגם האימון יהיה ארוך ואינטנסיבי החל מרמת הפרט ועד לתרגיל חטיבה מסכם וזאת על מנת לרענן ולהכשיר את הלוחמים ולהביאם לרמה שתידרש מהם בפעילות בלבנון. החטיבה אופיינה בפעילויות הבאות:

• רמה גבוהה של החטיבה שבאה לידי ביטוי ברצון של מפקדי האוגדות שאליהן השתייכה החטיבה בפעילויותיה בלבנון בשנים אלה , שניהם באו מהצנחנים (אמנון ליפקין שחק ומתן וילנאי) שתמיד רצו את החטיבה בגזרתם. הגדיל לבטא את התחושה הרמטכ”ל דאז משה לוי (“מושה וחצי”) שאמר למח”ט לסיכום פעילות תקופתו: “הצנחנים ראו את הגב שלכם”…
• גזרת כפר ענא בה ישבה החטיבה בתחילת תקופה זו הייתה מול הסורים באזור בקעת הלבנון, שם התבצעה פעילות בטחון שוטף לצד מארבים בתוך השטח הסורי.
• נסיגות בשני שלבים, לאזור ג’זין תחילה.
• היתקלויות בגזרות שונות (ראה פעילות גדודים).
• פעילות יזומה בלילה במקום הסתגרות בנקודות ומוצבים קבועים.
• סיורים של חוליות קטנות יחסית בפרדסים ובדרכים השונות בין הכפרים ובתוכם לחיפוש חוליות מחבלים.

בגזרת צידון שבה ישבה החטיבה בזמן מסוים הייתה פעילות אינטנסיבית מול מחבלים שגרמו לנפגעים רבים בקרב הכוחות שהיו שם לפני הגעת

• החטיבה. משהתפרסה החטיבה באזור, החלו כוחותיה בפעילות קשה כולל סיורים באש חיה. פעילות קפדנית זו הביאה לרגיעה משמעותית באזור.
• לאור הסכנה שהייתה כרוכה ביציאות לכיוון הגבול באזורים מסוימים נהגו הלוחמים לצאת בהליכה רגלית של מספר קילומטרים תוך כדי ירי למקומות חשודים. אם הייתה נסיעה באוטובוסים דאגו שיהיה עליהם מגיסטים שחיפו במהלך הנסיעה בכבישי לבנון המסוכנים.
• בסך הכל התעסוקות שביצעה החטיבה היו מוצלחות מאד וזכו לתשבחות רבות של מפקדי האוגדות ואלוף הפיקוד.
• החטיבה עברה אימונים אינטנסיביים כפי שצוין לשמירה על כשרות הלחימה. הונהגו בחני פלוגה קשים משום שהאימונים היו ארוכים.
• שופרו מאד כושרי הלוחמה בטרור של הסיירת.
• החטיבה ביצעה תרגיל חטיבתי תוך ירי “רטוב” בג’בל ערבה באזור בקעת הלבנון במסגרת אחד האימונים.
• החטיבה כולה אוחדה בבסיס שרגא במקום בסיס שונה לכל גדוד והמח”ט שם דגש על בסיס האימונים החטיבתי הן במישור האימונים וההכשרות והן בנושא ציוד ובניית הבסיס על מנת שכל כוחות החטיבה ידורו בכפיפה אחת.

על גדוד 12 פיקד בסוף מלחמת לבנון הראשונה סגן אלוף יוסי בידרמן (בירן) שהחליף את ברוך שפיגל שהיה במג”ד רוב הזמן במלחמה. זמן קצר לאחר כניסתו לתפקיד נפצע יוסי באורח קשה והחליף אותו סגן אלוף מוטי רוזן כשהגדוד יצא מלבנון לצורך אימון ברמת הגולן. לאחר האימון חזר הגדוד לפעילות באזור זחלתא על שיפולי ג’בל ברוך. הגדוד ישב בקו זה מול הסורים תוך חילופי אש תכופים. משם עבר הגדוד לפעילות באזור הכפר צוק אל ערב באזור ביירות. האזור היה בעייתי למדי משום שהנוצרים והדרוזים התכתשו כל העת והגדוד נאלץ לשמש כחוצץ ביניהם. הגדוד קיים פעילות בט”ש של סיורים ומארבים שהתבררה כפעילות חמה במיוחד. באחד הסיורים לפתיחת ציר באזור הכפר עלה הסיור על מוקש ומפקד אחת המחלקות איבד רגל באירוע זה.

הגדוד נסוג לאזור צידון במסגרת הנסיגה הראשונה וגם תרגיל גדודי בלבנון ובהמשך ירד לאימון חטיבתי.

על גדוד 13 פיקד עוד מסוף המלחמה סגן אלוף משה צין שהחליף את מוטי מזרחי שנפצע. את התקופה הזו מאפיין המג”ד כשהייה ארוכה בלבנון, שהייה בכל הגזרות ותנועות של הגדוד בין גזרות שונות: הגזרה המזרחית מתחת לג’בל ברוך ובהמשך בגזרת ג’זין ולחימה בלתי פוסקת עם עשרות היתקלויות. גם אימונים ערך גדוד 13 בתוך לבנון כולל תרגיל גדודי. הגדוד חווה הרוגים ופצועים כולל נפגעים ביציאות הביתה. המג”ד מציין גם את החיכוך המתמיד בין העדות השונות בלבנון ואת הצורך לחצוץ ביניהן.

ב 1984 החליף סגן אלוף יאיר נוה את משה צין במפקד הגדוד.

 

על גדוד 51 המשיך לפקד סא”ל יעקב עמר במשך כשנה נוספת ויותר. בדומה לשאר הגדודים, הפעילות התאפיינה בשהייה בגזרות שונות ובפעילות לחימה מתמשכת בגזרות שונות:

במרחב ביירות – כל האזור המזרחי הצפוני השולט על ביירות.

הדרך מביירות לדמשק

בגזרה המזרחית של לבנון

בכל המקומות האלה הייתה פעילות מבצעית ענפה, בעיקר ירי והיתקלויות באש. האזורים בהם בוצעו פעילויות מבצעיות על פי רשימת האזורים היו:

 

חלדה בדרום בירות

אזור שדה התעופה

לב בירות

אזור ההיפודרום 

,גלרי סמען

אבטחת הצירים בתוך בירות מדרום לצפון

צפון ביירות באזור ג’וניה

נהר ביירות

במכין כייפון, אזורים ממזרח לבירות

אזור צופר ובחמדון. (מול הסורים)

מזרח לבנון, נבע א’צפא , אירמיד, הסנטוריום בעיקר מול קומנדו סורי מגדוד 82

 ג’בל ברוך ובקע.

אזור דר אל קאמר.

 

אבטחת שיירות מביירות לראש הנקרה.

בכל אחת מהפעילויות היו אירועים מבצעיים עיקר היתקלויות באש והשמדת מחבלים, תפיסות אמל”ח, מארבים, מחסומים,”פשיטות יזומות “ואיתור מטענים. כל שם של מקום היה בעצם קו בפני עצמו עם פעילות מאוד אינטנסיבית בכל הזדמנות שהייתה לגדוד הוא קיים אימונים שנמשכו לסירוגין כ 8 חודשים על מנת לשמור כל כשירות קרבית. התרגילים כללו גם מסגרות גדודיות מפורקות עקב מגבלות אחזקה בקווים ופעילויות מבצעיות. חלקן הגדול התקיים ללא נוכחות של מח”ט או סמח”ט.

את יעקב עמר החליף ב 1983 סגן אלוף גיורא ענבר שאביו בני ענבר היה מג”ד 51 בתקופת מלחמת ששת הימים. גיורא שירת תחת המח”טים מנו הרט וצבי פולג. גיורא קיבל את הגדוד בג’בל ברוך לאחר שעות אחדות של חפיפה. המוצבים בהם הגדוד היה פרוס נקראו הרקפות. הגדוד ביצע סיורים לאורך הרכסים באזור זה   כשסיור כזה ארך יום שלם וההכנה אליו הייתה מדוקדקת. בהנחייתו של ענבר החל הגדוד להתכונן לאימון שאחרי הקו. אימון זה התקיים בבוקע. באימון זה לקח גדוד 51 את כל הפרסים שמעניקים באימון והגיע לרמה מבצעית גבוהה לקראת הקו הקשה שהמתין להם בגזרת צידון. גיורא הקפיד על אימונים מפורטים בכל הרמות. לאחר האימון הגדוד התמקם באזור צידון כשמפקדת הגדוד ישבה במצפה צידון. היה זה הקו האחרון לפני נסיגה נוספת של כוחות צה”ל. מרבית הגדוד ישב באזור המפקדה והפעילות הייתה סיורים, מארבים והיתקלויות. הגדוד תיפקד בהצלחה רבה וצבר ניסיון קרבי רב. במהלך הזמן הונהגו סיורים גדודיים בקסבה של צידון. היו גם אירועים קשים כדוגמת נגמ”ש שעלה על מטען צד וממנו נפצעו קשה שלושה לוחמים. הרופא הגדודי נלחם על חייהם ואכן הציל אותם ממות. הסמג”ד היה אמיר מיטל שתפקד מצוין ולימים התמנה כמג”ד 12 ונהרג במבצע כחול וחום. את הגדוד ביקרו חדשות לבקרים הרמטכ”ל, קצינים בכירים, ופוליטיקאים. לאחר 3 חודשים היה הגדוד צריך לרדת לאימון אך עקב איכות הביצועים של הגדוד בגזרת צידון דחו את החילופים והוא שהה בקו חודשיים נוספים. בסדר פסח 1984 שהה הרמטכ”ל משה לוי עם לוחמי הגדוד והוא התרשם מהסדר המופתי של קיום סדר פסח לצד כל פעילויות הבטחון במקביל. לימים ביקש הרמטכ”ל מגיורא לשמש כראש לשכתו לאחר סיום תפקידו כמג”ד עקב ההתרשמות החיובית שלו מתפקוד הגדוד. עם סיום הקו החליט המג”ד שהעברת על שיירת הגדוד עם כל הרכבים הנלווים מסוכנת מידי ולכן כל פלוגות הגדוד במשך יומיים מצידון לאורך החוף ברגל עד לשטח ישראל.

 פעילות סיירת גולני בפיקוד משה קפלן (קפלינסקי) אופיינה בפעולות ייעודיות שכללו פשיטות ותצפיות בשטח לבנון ואימונים אינטנסיביים בארץ כולל שיפור משמעותי בלוחמה נגד טרור.

  10.3 החטיבה בפיקוד אל”מ צבי פולג 1984-1986

כשנכנס אלוף משנה צבי פולג (פרקש) לתפקידו, מפקדי הגדודים היו עדיין אלה ששרתו תחת עמנואל הרט: יוסי גז כמג”ד 12 (פעילות הגדוד בתקופתו סוקרה בפרק הקודם), משה צין כמג”ד 13 וגיורא ענבר כמג”ד 51. מפקד הסיירת היה משה קפלן (קפלינסקי). במהלך 1984 החליף סגן אלוף יאיר נווה את משה צין כמג”ד 13 וסגן אלוף שוקי שחרור החליף את גיורא ענבר כמג”ד 51. 

גדוד 12 

את יוסי רוזן החליף רס”ן יוסי גז (שהועלה לדרגת סגן אלוף בהמשך תפקידו) לאחר שמילא את תפקיד קצין אג”ם של בחלק ממלחמת לבנון הראשונה. יוסי גז שירת כמג”ד תחת פיקודם של המח”טים צבי פולג וגבי אשכנזי. יוסי קיבל את הגדוד באימון חורף בתקוע והשקיע מאמץ רב בשיפור כושרי הלחימה שלו בכל הרמות. הגדוד התאמן בצורה אינטנסיבית בכל הרמות מאימון פרט, דרך לחימה בציר הררי בסיוע טנקים תוך שת”פ עם ארטילריה וחיל האוויר והפעלת רתקים של סוללת וולקן.  הגדוד זכה בפרסי חטיבה שונים במהלך האימון. המג”ד שהחל את השירות הצבאי במלחמת יום הכיפורים שם לעצמו למטרה כחלק מלקחי מלחמה זו שלגדוד לא יחסר ציוד, שהוא יהיה מאומן ביותר תוך חתירה למצוינות מתמדת.

מאימון זה עלה הגדוד לתעסוקה מבצעית בלבנון בגזרת הכפר עמיק שבבקעת הלבנון מול אויב סורי ומחבלים תחת פיקודה של חטיבת טנקים. הפעילות כללה סיורי בוקר , פתיחות צירים, מארבי לילה וכן סמוך לצירי מבריחים, הצבת כוחות בהסתר לפרקי זמן של 24 עד 72 שעות בשטח. במהלך הקו ניצל הגדוד את הזמן גם לאימונים בשת”פ טנקים ומרגמות.

בהמשך, תפס הגדוד את קו צור-ג’ויה לאחר שצהל כבר נסוג מדרום לליטני. אחריות הגדוד הייתה על גזרת החוף מאזור צור עד הגבול הצפוני של ישראל.  הייתה זו תעסוקה מבצעית מורכבת, תחת פיקוד חטיבה 300 שמפקדה היה גבי אופיר, שיחליף בהמשך את צבי פולג כמח”ט גולני. במהלך השהייה באזור זה חוו כוחות הגדוד היתקלויות רבות והפעילו מארבים בצמדי נגמ”שים. נרשמו 36 היתקלויות, הגדוד חווה גם מכוניות תופת, התפוצצויות עם מתאבדים, מטעני צד ומארבי ירי, בזוקות מאולתרות ועוד. לגדוד היו עשרים ושניים פצועים בקו זה.

לאחר סיום הקו ירד הגדוד לאימון באזור קלע ברמת הגולן שבמהלכו הוקפץ ללבנון לטובת תגבור האבטחה סביב מחנה המחבלים “אנסאר” שבלבנון. פלוגה ג’ חיסלה במהלך הימים האלה 5 מחבלים בקרבת הכפר ג’בע. הגדוד השתתף בימים הבאים בפתיחות צירים ובסגרים אל יישובים נוספים באזור. בפעילות זו חיסל כוח גדוד 12 ששה מחבלים ולכד חוליה נוספת.

הגדוד חזר לאימון וביצע תרגילים פלוגתיים וגדודיים כשהיעדים דמו ליעדים סוריים או של מחבלים. במהלך התרגיל החטיבתי התרסק אחד המסוקים שהוביל כוחות מהגדוד וגם המג”ד היה בו. ההתרסקות הייתה חלקית ובה נהרג אחד הלוחמים ונפצעו 30. המג”ד ומפקד אחת המחלקות חילצו את הנפגעים וההרוג.  המג”ד החליט כי אין לעצור לפגוע במורל הלוחמים והמשיך את התרגיל. הגדוד סיים אותו בהתקפה עם שחר. המג”ד ביקר מיד לאחר האימון את משפחת הלוחם שנהרג והגדוד הוטס שוב לאימון נוסף באזור מעלה אדומים.

מהאימון עלה הגדוד לקן זרעית לאורך לבנון בפעם הראשונה מחוץ ללבנון עם מספר מוצבים בתוך לבנון. הקו כלל סיורים, תצפיות ומארבים.

ביולי 1985 הועבר פיקוד הגדוד ליוסי שפס.

גדוד 13 יאיר נווה נכנס לתפקידו בעת שגדוד 13 התאמן בנבי מוסה. לאחר האימון עלה הגדוד לגזרת נבטייה שבלבנון ותפס את אזור א-דוויר . בגזרה שהו 3 פלוגות ופלוגה נוספת הייתה בגזרה המערבית תחת גדוד אחר. בגזרה זו הייתה לגדוד אחריות על אחד מצירי הלוגיסטיקה העיקריים של צהל. הגבול הצפוני של צהל היה בנהר העוואלי. תקופה זו אופיינה בעיקר בפעילות בטחון שוטף ולכל המשימות הכוללות שיתוף פעולה עם השב”כ בפעולות מעצרים ומניעה. הפעילות כללה סיורים, מחסומים על הצירים ואבטחתם, כניסה עם כוחות משוריינים ובפעילות רגלית לכיוון כפרים שכבר נודעו כבעייתיים – כפרים שיעים. הגדוד יישם  הפכו בהדרגה לכלי חשוב של כוחות צה”ל בלבנון. נווה מציין התקלות אחת שבה נפצע אחד ממפקדי הפלגות קשה כתוצאה מהתקלות עם מחבלים. שאר הפעילויות היו מוצלחות. בתקופה זו עדיין לא פעלו אנשי חיזבאללה בצורה מסיבית והמחבלים היו מפוצלים בין ארגונים שונים שהגדוד הצליח לפגוע ברבים מהם. הגדוד פעל היטב תחת משמעת מבצעית קפדנית ונחל הצלחות במשימותיו. בתקופה זו, צברו חיילי גדוד 13 (כמו גם יתר כל חיילי החטיבה) ניסיון קרבי שכן כולם נטלו חלק בהיתקלויות כאלה ואחרות. לאחר מכן ירד הגדוד לאימון בצפון רמת הגולן. משם, עלה הגדוד לגזרת צידון. ההבנה בתקופה זו בצה”ל הייתה שעומדת להיות עוד נסיגה לכיוון גבול ישראל. מפקדת הגדוד שהתה בצפון צידון. הרבה ארגונים פלסטיניים שכבר ידעו שצה”ל עומד לסגת ניסו להתגנב ולהשתלט על מחנה הפליטים עין אל חילווה. הגדוד עסק בביטחון הצירים והגזרה וחיסל מחבלים רבים בהיתקלויות שונות, כאשר כמעט בכל לילה ניסו חוליות מחבלים לעבור את העוואלי לכיוון דרום. הגדוד תפקד מעשית באופן עצמאי עם סיוע של מחלקת טנקים ותפקד היטב. האירוע הבולט הזכור מהתקופה היה גילוי כוח של כ 30 מחבלים של ארגון אבו מוסה בדרכם לחציית האוולי באור יום.תצפית של הסמג”ד צביקה ברקאי גילתה את כוח המחבלים המתכונן למעבר הנהר. ברקאי דיווח למג”ד נווה שיצא לשטח עם פלוגה ב’ ונערך בגדה הדרומית במארב. במקביל חצו חלק מלוחמי הגדוד את הנהר לצד הצפוני ונערכו שם. טנק שהיה חלק מהסיוע לגדוד הוקפץ לשמש כחלק מהמארב ובשלב מסוים כשכוח המחבלים היה בתוך “מסדרון אש” שבין הטנק לבין כוחות הגדוד נתן המג”ד פקודה לטנק לירות. המחבלים היו לכודים בין הטנק לכוחות הגדוד. המג”ד עם הכוח שלו החל לסרוק בנתיב הערוץ וכוחות נוספים מעלי ומלפני. המחבלים חוסלו מטווחים קצרים וחלקם נפלו בשבי. כ 16 מחבלים חוסלו ו עשרה נלקחו בשבי.לאחר מכן קיבל הגדוד פקודת נסיגה לאזור טייבה ונערך שם כשהגבול הצפוני היה נהר הליטני שם התפרסו הפלוגות במתחמים שהפכו לקבועים עבור צה”ל עד הנסיגה בשנת 2000. בחודשים הבאים עסק הגדוד בתעסוקה מבצעית במרחב. לאחר מכן התאמן הגדוד שוב ברמת הגולן ומשם עלה לצפון רמת הגולן לתעסוקה מבצעית. באותה תקופה הייתה התארגנות של כמה תושבים דרוזים ממג’דל שמס ובוקעתא שהניחו בדרכים מוקשים וינסו להוציא פיגועים. לבסוף, לאחר פעילות מתמשכת בשיתוף עם השב”כ הצליחו כוחות הגדוד לתפוס את החולייה. לסיכום תקופתו כמג”ד, יאיר נווה מציין כי התקופה מאופיינת בכשירות מבצעית גבוהה, באימונים אינטנסיביים ששמרו על יכולותיו המקצועיות של הגדוד, בהצלחות רבות ושמירה על חוסן נפשי חזק ומורל מבצעי גבוה.  גדוד 51 גיורא ענבר קיבל את הגדוד מיעקב עמר בגזרת ג’בל ברוך לקראת סוף התעסוקה בקו. הגדוד היה פרוס בעמדות שונות מאולתרות שנקראו “רקפות” מול קומנדו סורי. הפעילויות בקו כללו סיורים של טור מנוגמש בסיוע מחלקת טנקים והנדסה לאורך הרכסים מידי פעם היו היתקלויות בסיורים אלה. ככל שהתקרבה נסיגת צהל מדרום לצידון התרבו המארבים, המטענים ופעולות החבלה שניסו המחבלים להוציא לפועל אך הגדוד עמד בהם בהצלחה ניכרת. לאור ההצלחה הניכרת והמיומנות שפיתח הגדוד דחתה מפקדת צהל את הירידה מקו זה עד לנסיגה עקב החשש שיחידה חדשה שתחליף את הגדוד אינה מספיק מנוסה ותספוג נפגעים רבים. לכן הגדוד נשאר בקו זה למעשה כ 5 חודשים. לפני הנסיגה בסדר פסח 1984 ביקר במקום הרמטכ”ל דאז משה לוי. תוך כדי הסדר יצאו כוחות שונים לפעילות, אחרים חזרו והמגד קיבל ברציפות דיווחים מהשטח. הירידה מהקו לאחר חימשה חודשים קשים בו לכיוון ישראל (שתוכננה ליציאה לנופש) התבצעה בהליכה רגלית לאורך ציר החוף כיוון שהמג”ד לא סמך על התצפיות השונות לאורך הדרך לגבול והעדיף שהלוחמים ילכו ברגל עם החגור והנשק ויוכלו להגיב להתקפה במידת הצורך כאשר כל הציוד הלוגיסטי הוצא על ידי רכבים. 

 

10.4 החטיבה בפיקוד אל”מ גבי אופיר 1986 – 1987

גבי אופיר קיבל את החטיבה לאחר שצה”ל נערך כבר ברצועת הבטחון בדרום לבנון.שני איומים עיקריים היו אז לפני צה”ל שמולם היה צורך להכין את החטיבה: אל מול הסורים שהיו מעורבים כבר זמן רב בלחימה בלבנון וגם בשטחם היו איומים כגון מערכי טילי קרקע אוויר וקרקע קרקע שצהל נערך לטפל בהם ומול ארגון החיזבאללה ההולך ומתעצם. המח”ט שם דגש על הכנה אל מול שני איומים אלה הן באימונים והן במשימות שהוקצו לכוחות החטיבה בתעסוקה המבצעית: הרבה מארבים חודרים לזמנים ארוכים של שהייה בשטח עד 48 שעות ובמקומות שונים על מנת לנסות ולהיתקל כמה שיותר באנשי הארגון. במקביל תפסו כוחות החטיבה מוצבים שונים בשטח.  התקופה אופיינה בריבוי היתקלויות בגזרות השונות בלבנון שבהם היו לחטיבה גם נפגעים. באימונים שמו דגש על שיפור הכושר הגופני, אימוני קליעה וצליפה. על מנת לשפר את הכרת השטח ולדעת לחוש אותו ואיך להיטמע בו , כל מחלקה שהתה בשטח כשבועיים ימים לבדה בתא שטח מסוים התאמנה ביום ובלילה אימוני פרט חוליה ומחלקה וגם העבירה שם את השינה בלילה ללא חזרה למאהל הפלוגתי במתחם האימונים. המח”ט שם דגש על אימונים מדמי מלחמה: חלק גדול מהתרגילים היו ישר באש חיה לאחר תצפית על השטח. בנוסף, גם גבי אופיר הקפיד על אימון סגני מפקדי הכוחות על מנת להשאיר אותם בכשירות מוכנה למלחמה. במהלך כהונתו של גבי אופיר בוצעו שני תרגילים חטיבתיים מדמי מלחמה ארוכים. בסך הכל התחושה הייתה שהחטיבה מאומנת וכשירה לכל משימה שהמטה הכללי יטיל עליה וקיבל מהרמטכ”ל דאז רא”ל משה לוי את התחושה שהוא סומך על חטיבת גולני לכל מטרה שתידרש.

המח”ט מצא לנכון לציין את פעולת כוח פלוגת ה נ.ט בפיקוד קרני שחדר אל מעבר לליטני עם טילי העורב על הלוחמים ולאחר הליכה מאומצת התמקם על אחת הגבעות המשקיפות אל העיירה כפרא. הכוח ירה טילי עורב לבית מחבלים בעיירה. כמו כן כוחות החטיבה קיבלו התראה ונערכו תוך זמן קצר להטסה על מנת לחפש את הנווט רון ארד שמטוסו הופל אך האישור הסופי לצאת למבצע לא ניתן לבסוף. ב1987, החליף אל”מ גבי אשכנזי את אל”מ גבי אופיר כמפקד החטיבה. המג”דים אצל אשכנזי היו: בגדוד 12 ניצן נוריאל, בגדוד 13 משה קפלן ואחריו צבי ברקאי ובגדוד 51 אילן הררי שהחליף את שוקי שחרור שקודם לתפקיד סמח”ט.  גדוד 12 את יוסי גז שנפצע בתאונת מסוק החליף מוטי שפס כמפקד גדוד 12, תחילה תחת צבי פולג כמפקד החטיבה ולאחר מכן במשך תקופה ארוכה תחת גבי אופיר שהחליף את פולג. הקו הראשון שהגדוד תפס תחת פיקודו היה קו זרעית לאחר נסיגת צהל. לאחר זמן קצר הייתה ההתקלות הראשונה כנגד מחבלי חיזבאללה שיירה על מסוק מפקד האוגדה אילן בירן שאך החל להמריא אך היה עדיין בגובה מספר מטרים מעל הקרקע. המסוק שהושאר בשטח מולכד על ידי סיירת גולני והושאר בשטח. שלושה קצינים בכירים בצבא הסורי נהרגו כאשר ניסו להיכנס למסוק שהתפוצץ עליהם. בעקבות תקרית זו הוקפצו כוחות מגדוד 12 בפיקוד המג”ד ששמרו על המסוק וניהלו קרב כנגד המחבלים. בעת חילוץ מפקד האוגדה וצוותו עלה אחד הנגמ”שים על מוקש אך ללא נפגעים בנפש.  התקופה הראשונה אופיינה בקו ואימון כל שלושה חודשים. בתקופה זו הייתה תחרות אגרסיבית בין הפלוגות מי תהיה בעלת הביצועים הטובה ביותר. האימונים היו בגזרת הבוקע ולאחר מכן קו ברמת הגולן. ברמה באותה תקופה היה שקט ולכן הגדוד התאמן כל הזמן במהלך הקו. לאחר מכן עברה לאימון רשמי במסגרת חטיבתית באזור חושנייה ולאחר מכן קו באזור רכס רמים.  המגד מספר על אירוע יוצא דופן שבאחד המארבים באזור שומרייה  מעל הליטני. לפתע, הופיעו מול כוח המארב 3 מחבלים. בטעות הנצרה של המאג הייתה סגורה ונקישת הפתיחה הספיקה למחבלים להיעלם לאחור בסבך הצמחייה של הליטני. בהחלטה אישית של לוחמי הפלוגה הם ריתקו את עצמם עד שיפגעו במחבלים. הריתוק העצמי נמשך 35 יום עד שלוחמי הפלוגה הרגו מחבלים בהתקלות נוספת, רק לאחר מכן שחררו מעצמם את הריתוק.  בשנת 1987 פרצה האינתיפאדה הראשונה והגדוד הוקפץ לרמאללה לתקופה קצרה לטפל בהפרות סדר. ומשם חזר לקווים בגזרות הצפוניות. גדוד 13 את יאיר נווה החליף הסמג”ד שלו צביקה ברקאי הזכור גם מקרב הבופור בו פיקד על הפלחה”ן כאשר לחמה יחד עם הסיירת בקרב על הבופור במלחמת לבנון הראשונה. חלק מתקופתו היה תחת גבי אופיר כמח”ט וחלק תחת גבי אשכנזי. צביקה מציין בתקופה זו 2 אירועים משמעותיים. האחד הייתה תקיפה של ה “זאוטרים” מצפון לוואדי סלוקי  ביוני 1987. הייתה זו הפעולה המרכזית בתקופת היותו מפקד הגדוד. כוח גדודי בפיקודו יצא יחד עם כוח של סיירת גולני ממשגב עם לכיוון מערב. המטרה הייתה ריכוז של מחבלים במבנה בלב השטח כארבעה ק”מ מערבית (בקו די ישר) למוצב “ציפורן” שמדרום למשגב עם. השיטה שנבחרה: כוח גדוד 13 יפתח באש על מבני המחבלים, הם ייצוא מהבתים ויתקרבו או יימלטו אולם כוחות הסיירת שהמתינו להם יפגעו בהם. ברקאי פיקד על כוח שכלל ברובו קצינים ומ”כים. הוא הוביל את הפשיטה ובשלב מסוים לפני היעד התפצלו הכוחות, כוח הסיירת נע לעבר המיקום שלו וכוח 13 אל היעד שלו. כוח זה המתין כ 150 מטרים מהבית במארב חיפוי על הסיירת עד שתתמקם. הכוח הגיע לכדי כ 70 מטר מהמבנים ופתח במכת אש. המחבלים השיבו אש וכוח 13 הגביר את האש מצידו. המחבלים אכן יצאו מהמבנים ונקלעו לאש חזקה של הסיירת שהשלימה את המלאכה. בתוך הכוח שולב כתב צבאי שחלק לו לאחר מכן שבחים רבים על אופן תפקודו. בהמשך בעת שהגדוד היה באימון בנבי מוסה הוקפץ הגדוד לאזור רמאללה כשפרצה האינתיפאדה הראשונה ב 9 לדצמבר 1987. הגדוד היה למעשה הכוח הראשון מבין גדודי צהל של חטיבות החי”ר שהגיע לטפל בהפרות סדר. הגדוד קיבל משימות שיטור רחובות רמאללה. היו אלה הימים הראשונים של ההתקוממות ולקח זמן מסוים עד שצה”ל הכיר את דפוסי הפעולה. ההתקוממות התפשטה חיש מהר לכל הערים ביהודה ושומרון ולוחמי גדוד 13 לא אהבו את הפעילות ביהודה ושומרון. הם העדיפו את המשימות בלבנון אל אף ששם היה הסיכון עבורם גבוה בהרבה. באחת המשימות קיבל הגדוד משימה לכבוש ולהשתלט על הקסבה של שכם. הם הצליחו במשימתם משום שהשכילו להשתלט על השטחים הגבוהים, השולטים. בהמשך ובין המשימות בשטחים התאמן הגדוד באזור נבי מוסה.   גדוד 51   את גיורא ענבר החליף שוקי שחרור שהיה מג”ד בתקופתו של גבי אופיר וגם סמח”ט ואחר כך המשיך כסמח”ט אצל גבי אשכנזי שהחליף את גבי אופיר. שוקי קיבל את הגדוד בסוף אימון קיץ כשצבי פולג היה עדיין מח”ט. הגדוד התמקם בגזרת ג’ויה (מפקדת הגדוד). גזרת הגדוד הייתה מצור ועד וואדי סלוקי, צפונה עד הליטני ודרומה עד אזור סמרייה. הפלוגות נפרשו בכל רחבי הגזרה. היו אלה חמישה חודשים קשים כשהמג”ד מתאר שמה שאפיין את הפעילות היו: לחימה בטרור, מטענים על הצירים, מארבים, פעילות לילה עם השב”כ במעצרים, עבודה קשה עם הקפדה על פקודות ונוהלים. עד יום לפני הירידה מהקו לא היו נפגעים. יום לפני הירידה הופעל מטען על שיירה של פלוגה ג’ בדרך מצדיקין לכיוון החטיבה. התוצאה הייתה הרוג אחד. משם עבר הגדוד בשיא החורף והקור להתאמן ברמת הגולן באזור קלע האימון היה מפרך ומועיל. לפני יום העצמאות באותה שנה הוקפץ הגדוד לנפרש באזור טייבה על מנת לאפשר נסיגה נוספת של צה”ל דרומה לאזור הבטחון קו הסלוקי דרך הליני והלאה. לאחר משימה זו חזר הגדוד להתאמן. לאחר האימון התפרש הגדוד מקיבוץ יפתח עד מטולה על רכס רמים. בקו הזה הייתה התקלות קשה בוואדי סלוקי של פלוגה א של הגדוד. במכת האש הראשונה נהרגו כל המחבלים למעט אחד שנפצע והתדרדר לערוץ וכשהכוח סרק בהסתערות הוא ירה בצורה אלכסונית והצליח להרוג שני לוחמים מהפלוגה ופצע עוד שלושה בטרם חוסל בעצמו בהסתערות. הונחת מסוק בתוך וואדי סלוקי שפינה את הנפגעים. הקו בתקופה הזו היה דינמי וכלל פשיטות גדודיות מעבר לקו האדום. משם ירד הגדוד לאימון בנבי מוסה. באימון זה הגדוד לקח את כל המקומות הראשונים בבחנים השונים. משם עלה הגדוד לקו בשומרה-זרעית כשכוחותיו נפרסו מנהרייה הנקרה ועד ציר הנפט אבל היו לו כוחות גם בראס ביידה ובבינת-ג’ביל. תקופה קשה עם ניסיונות חדירה של מחבלים בעיקר של החזית הדמוקרטית. באחת הפעמים חיסל כוח הגדוד ממש על גדר הגבול חוליה כזו שהתכוונה להגיע למעלות. ואדי מפורסם שדרכו ניסו המחבלים לחדור מספר פעמים היה ואדי מוסלם ולגדוד היו שם מספר היתקלויות. גם בג’בל בסיל נתקל הגדוד וחיסל מחבלים. הגדוד מידי פעם טיפס את מצוק הצלחאני בטיפוס קשה מאד. באחד המארבים שם חלק מהחולייה חוסל, חלק ברח והיה לגדוד גם הרוג אחד. לאחר קו זה עלה הגדוד לאימון באזור חושנייה ושם שוקי התחלף.   סיירת גולני בתקופה 1985 – 1987 בפיקוד אמיר מיטל לעומת התקופה שקדמה לו בפיקוד על הסיירת שהייתה די “רגועה” במבצעים, תקופתו של אמיר מיטל תחת המח”ט גבי אופיר ואחר כך תחת גבי אשכנזי מאופיינת בריבוי פעילויות בין היתר עקב דחיפה ויוזמה שלו לצאת למבצעים לאחר שדאג שהמודיעין יאסוף מספיק חומר כנגד מחבלים באזורים מסוימים. על תקופתו של אמיר ועל דמותו כמפקד סיפר עודד סורוקה שהתחיל את דרכו כלוחם בסיירת והפך בה גם לקצין וכסגנו של אמיר. אמיר דאג להיות בקשר ישיר עם אלוף הפיקוד והיוזמה יחד עם הביצועים הטובים קנו להם מקום חשוב בפיקוד שהבין שיש לסייע לסיירת באמצעים וכוח אדם על מנת להפיק ממנה את המיטב. אמיר נהג לתחקר את מודיעין פיקוד צפון היכן יש מחבלים שמתאמנים לקראת תקיפה של כוחותינו ולאחר שאסף מודיעין תכנן מבצע. בתקופתו של אמיר הגיע לשיא מספר הקצינים בסיירת מעל 20. המבצע הראשון המשמעותי היה תקיפת יעד של מערות באזור חוש א דנייבה, שאותר כיעד שבו מתאמנים המחבלים לקראת מבצע שלהם. כוח בפיקוד אמיר ובהשתתפות עודד שהה בשטח יומיים לצורך תצפית ואסף מודיעין על היעד שהיה מורכב, מתחת לחוש א דנייבה , צפונית לחצבייא מעבר לקו האדום – ובתקופה זו של סוף 1985 לאחר נסיגת צה”ל לאזור הבטחון זה נחשב ליעד רחוק, חציית הקו האדום הייתה במקרים חריגים בלבד. מערות ביעד היו בעלות קירות כפולים מה שהפך אותן לקשות לכיבוש. קושי נוסף היה הימצאות שלוחה ממול ליעד אך אסורה למעבר עקב ריבוי פגזי מצררים עליה עקב החשש מהתפוצצות שלהם על כוחותינו. המבצע הפך למיוחד: הצבת שני כוחות של צלפים בשלוחות מעל הוואדי על מנת לירות בשומרים שעל היעד. הפשיטה החלה עם שחר. עם אור ראשון הצלפים ירו בראשם של השומרים. עקב מורכבות היעד הכוח נשא אתו שני מטעני גור כפול. התכנון היה לשלשל אותם בחבלים מלמעלה ולפוצץ אותך כמטר מעל הקרקע. לפני תחילת המבצע ולאחר כל עבודת ההכנה שהושקעה ביקש נחמיה תמרי שהיה מפקד הגזרה מאלוף הפיקוד אורי אור שהצנחנים הם שיבצעו את המבצע. אמיר מיטל הסכים לשיתוף פעולה כשסיירת גולני תתקוף את היעד אך הוא יהיה בפיקוד הצנחנים. שיתוף הפעולה היה מצוין. כוחות סיירת צנחנים ופלוגת הפלחה”ן שלהם התמקמו בחסימות והסיירת ביצעה את הפשיטה כמתוכנן. ההליכה ליעד הייתה קשה אך הכוחות התמקמו בזמן וכוח הסיירת פעל בדיוק על פי המתוכנן. נהרגו 5 מחבלים ונכנעו 10. התכנון לא לקחת בחשבון שבויים אך ברגע שהם זרקו את הנשק הורה מיטל על עצירת הירי. היעד הושמד והכוח חזר עם שבויים שכמה מהם נפצעו והרופא של הסיירת טיפל בהם. המבצע הוגדר כהצלחה גדולה – המידע שהופק מחקירת השבויים תרם רבות לפעולות בהמשך. לאחר מכן, לאורך כל שנת 1986 נערכו פעולות רבות של הסיירת בפיקוד מיטל בלבנון. התפיסה במטה הכללי של צה”ל הייתה כי הסיירת היא יחידה לפעולות מיוחדות ואכן היא ביצעה חדירות ותקיפות רבות במהלך שנה זו. את נהר הצלחאני צוותי הסיירת חצו לפחות פעם בשבוע. תקיפות רבות הם ביצעו על הכפר זבקין ובאזור ג’בל בוטום. מבצע קשה ומורכב התקיים ב 5בספטמבר 1986 בזבקין בו איבדה הסיירת את יואב סקל (בנו של האלוף עמנואל סקל). בכפר היה ריכוז גבוה של מחבלים. במבצע נטלו חלק כמה כוחות חוץ מהסיירת – גם כוח גדוד 13 בפיקודו של משה קפלן המג”ד, גם כוח משלדג. צוות רותם הוביל את הכוחות אל אחד הבתים החשודים בפעילות העוינת. במקום התפתחו חילופי אש עזים, שמהם נהרג יואב סקל. כשאמיר מיטל שהיה עם צוות אחר של הסיירת קיבל את המידע הוא רץ לעבר הצוות שבו הוא נפגע וניהל תחת אש את פינויו לאחור. דבר נוסף חשוב לדמותו של אמיר מיטל בא לידי ביטוי באוקטובר 1986, כשהנווט רון ארד צנח באזור צידון והתארגנו כוחות לצאת ולחפש אותו. השטח כבר שרץ המון מחבלים והיה ברור ששליחת יחידה בת 35 לוחמים לאזור במסוקים לנחות ולחפש את רון אין לה סיכוי גדול מה גם שהמסוקים עשויים להיות מופלים באש חזקה מהקרקע. אמיר לא היסס ועלה עם הצוותים למסוק אך הטייס לא יכול היה לנחות לבסוף כאמור עקב אש שניתכה מהקרקע. עם זאת ראוי להדגיש את נחישותו של אמיר שכמובן הפנים את הערך הצהלי שלא נוטשים לוחמים בשטח והתייצב ללא היסוס למשימה. בתקופה זו הגיעה משלחת של כוח דלתא מהצבא האמריקאי והסיירת זכתה לארח ולהתאמן איתם במשך כ 3 שבועות. הכוח האמריקאי אירח גם הוא את קציני הסיירת. כמו כן השתתפה הסיירת בתחרויות ספורט מאמץ של כל היחידות המיוחדות בצה”ל קטפו לוחמי הסיירת כמה פרסים.  

בינתיים התחלפו המגדים בגדוד 12 וסא"ל ניצן נוריאל נכנס לתפקידו. לפני כן שימש כסגנו של מוטי שפס.

השהות הארוכה בגדוד נתנה לו יתרון בבניית הסגל ובהליכה עם מחזור שלם של לוחמים. הוא מינה את מפקד הפלוגה הדרוזי הראשון בחטיבה. הוא נכנס לתפקידו כשהגדוד שהה בקו באזור זרעית. ניתן לחלק את תקופתו כמג"ד לשני חלקים: הנושא המבצעי הכולל תעסוקה מבצעית במקומות רבים (לבנון, יהודה ושומרון ועזה), צובר ניסיון קרבי וזוכה לשבחים. החלק השני קשור לפן האנושי. הגדוד היה מאד ממושמע. התרחשו בו דברים מרגשים מבחינה אנושית: המג"ד היה מוציא לוחמים השרויים במצוקה כלכלית לשבועיים עבודה מרוכזת בקיבוצים וכך עזר להם לרכך את המצוקות. כל נושא הת"ש היה מאד מפותח בגדוד וכך התגברה תחושת המחויבות של הלוחמים למפקדים. אחר השיאים היה שחיילת בגדוד חלתה בסרטן. התעורר הצורך להחליף לה דם. הגדוד ישב באותה עת בחרמון. הגדוד הוציא כל יום 20 לוחמים לבית החולים הדסה בירושלים על מנת לתרום דם. המג"ד היה כחצי שנה ללא סמג"ד ולמרות זאת התפקוד היה מעולה. המג"ד מציין לטובה את שורת מפקדי הפלוגות המעולים. הגדוד הוציא מתוכו קצינים מעולים שהתקדמו אחר כך בצבא לתפקידים בכירים כמו צ'יקו תמיר, ארז גרשטיין ועוד. זה אפשר לגדוד להיות חדשני, נועז ומוביל גם באימונים ובמבצעים. הגדוד קיבל מבצע חוצה קו-אדום שבו היה צריך לחטוף אנשים שנעים על ציר מסוים אבל בלילה ההוא לא עברו רכבים על הציר. בעת שהות הגדוד בעזה הועמדו קצין ושני חיילים מהגדוד לדין באשמת הריגת חשוד שנעצר בפעילות מבצעית. המג"ד העיד לטובת חייליו כי לא חרגו מההוראות שנתן להם לפני היציאה לפעילות. הוא עושה זאת למרות אזהרת השופטת כי הוא מפליל את עצמו. החיילים והקצין זוכו ונפתחה חקירה כנגד המג"ד שהסתיימה לבסוף בלא כלום כיוון שהוא הוכיח להם בעזרת הקלטה אילו הוראות נתן לכוח ואלה היו במסגרת המקובל. 

המג"ד מציין שהגדוד נקט בדרכים יצירתיות לתפיסת מפירי סדר בהתפרעויות ביהודה שומרון ועזה אך גם תוך שמירה על הכללים והנוהלים.

המג"ד מציין מספר היתקלויות. הגדוד החליף את גדוד 890 שהיו לו הרוגים ופצועים בקו ברכס רמים. לגדוד לעומת זאת לא היו נפגעים בכל ההיתקלויות בקו זה. המג"ד מציין שלושה אירועים בהם היו לגדוד של גבעתי היתקלויות שנפתרו על ידי גדוד 12 שבעצם נחלץ לסייע בתגבור אך מצא את עצמו מוביל ומכריע את המחבלים כולל בהיתקלות של כוח גבעתי בפיקוד המג"ד שמואל אדיב שנהרג ופלוגה ב' של גדוד 12 בפיקודו של דדי שמחי חיסלה לבסוף את המחבלים. בצבא היה ברור שגדוד 12 נמצא בכל מקום ומגיב מהר. כוח הגדוד היה באירוע הראשון בו ניסו אנשי החיזבאללה לחטוף חיילים בכפר חולה אך הניסיון סוכל אם כי המחבלים הצליחו לסגת כיוון שהיו לבושים במדי צה"ל וכוח שריון שהיה יכול לפתוח עליהם באש לא הבין שאלה בעצם אנשי אויב. הם חוסלו כמה שעות לאחר מכן במרדף בסיוע ארטילרי. מכאן והלאה הובן כי אנשי החיזבאללה עשויים ללבוש מדים צהליים ולחבוש קסדות דומות. אחד האירועים החשובים היה הגעת מידע מצד"ל על חוליה השוהה בשטח בגזרת זרעית באזור שקיף אל חרדוף. בתקופה זו לא היה גדר הנמצאת עדיין בבנייה ולכן החשש לחדירה היה גדול. המג"ד לקח אתו את החפ"ק וכיתת כוננות מהפלוגה המסייעת. הכוח יצא לסריקה, הלוחמים בחוד זיהו תנועה והכוח הסתער, הרג שני מחבלים ולקח בשבי שלושה נוספים. בתחקיר אצל האלוף צוין כי זו היתקלות יום הראשונה ברצועת הבטחון המסתיימת ללא נפגעים לכוחותינו מזה שנתיים. לאור תחקור השבויים והמידע שהם סיפקו חיל האוויר תקף ומניין המחבלים שנהרגו עלה לכדי כ 30. סך הכל הגדוד היה מקומות רבים והתאמן הן ברמת הגולן והן בגזרות אחרות וגם נחל שתי אכזבות כשהתאמן לקראת מבצעים שלבסוף לא קיבלו אישור לצאת לדרך. בסוף תפקידו של ניצן נוריאל החליף ברוך שפיגל את גבי אשכנזי כמח"ט.

נוריאל סיכם כי פעילות הגדוד הייתה בתחומים רבים ובגזרות שונות אך גם תוך השקעת מאמץ בחינוך ובערכים – למשל הוצאת לוחמים לצפייה במשפט דמיאניוק באותה תקופה. 

  10.5 החטיבה בפיקוד אל”מ גבי אשכנזי 

אלוף משנה גבי אשכנזי החליף את אלוף משנה גבי אופיר בשנת 1987. המג"דים היו ניצן נוריאל (12), צבי ברקאי (13) ואילן הררי (51). מפקד הסיירת היה אמיר מיטל ז"ל. לקראת סוף 1987 חלק מפעילות החטיבה הופנה ליהודה ושומרון כחלק במאבק בהתקוממות שהחלה שם בדצמבר אותה שנה. הפעילות הייתה בטחון שוטף בגבול לבנון החל מאזור מטולה וברכס לבנון, זרעית. ואימונים אינטנסיביים. 

10.6 החטיבה בפיקוד אל”מ ברוך שפיגל 

אלוף משנה ברוך שפיגל שהחליף את אלוף משנה גבי אשכנזי שימש כמפקד חטיבת גולני בין 1988 ל 1990. לאחר שסגן אלוף אמיר מיטל סיים לפקד על הסיירת והיה גם סמג"ד 51 (סגנו של גיורא ענבר) הוא החליף את ניצן נוריאל כמפקד גדוד 12 ונפל במבצע "כחול וחום". 

 גדוד 12

 את סגן אלוף ניצן נוריאל החליף סגן אלוף אמיר מיטל בפיקוד על גדוד 12. המבצע המשמעותי ביותר בתקופה זו היה "כחול וחום" בפיקודו בו גם נפל. אמיר מיטל היה אחד מהקצינים בחטיבה שיועדו לגדולות. הוא פיקד בהצלחה על סיירת גולני בפעולות נועזות, היה גם סמג"ד 51 ונחשב לקצין מעולה וערכי. גדוד 12 שהה בתקופה זו בעיקר בלבנון והתמחה בפעולות ברצועת הבטחון. בשיחות שהיו לאמיר עם ניצן נוריאל המג"ד הקודם, עלתה נימה קלה של טרוניה כי הפעילות המבצעית "קצת משעממת אותו". הוא חיפש את המבצעים והיוזמות לפעולות כל הזמן. כמה חודשים לאחר שנכנס לתפקידו ביצע צה"ל את מבצע "כחול וחום".

10.6.1 מבצע “כחול וחום”.

ארגון הטרור של אחמד ג'יבריל "החזית העממית לשחרור פלסטין המפקד הכללית" יזם וביצע מספר פעולות טרור, בהן "ליל הגלשונים" שבו חדרו מחבלים בעזרת גלשונים למחנה צבאי והרגו ששה חיילים. בצה"ל התגבשה ההחלטה שיש לבצע כנגד הארגון פעולה בשטח. מפקדת הארגון שכנה בנועיימה, כ 10 ק"מ דרומית לביירות במתחם שכלל בונקרים תת-קרקעיים, עמדות נ"מ מבנה מגורים ומערות מוסוות היטב. תקיפת חיל האוויר את המתחם לא הייתה יעילה כיוון שהמחבלים הסתתרו במערות ובבונקרים בבטן האדמה ועל כן הוחלט לבצע התקפה על המפקדה על ידי התקפה ישירה. הוחלט כי הכוחות יגיעו בנחיתה על החוף, ימשיכו רגלית לאזור המתחם ויתקפו על פי כוחות ומשימות ולאחר מילוי המשימות יתפנו על ידי מסוקים. מפקד המבצע בשטח היה ברוך שפיגל מח"ט גולני והכוחות כללו :-        כוח סיירת גולני בפיקודו של ארז גרשטיין מפקד היחידה-        כוח מגדוד 12 בפיקודו של אמיר מיטל-        כוח מגדוד 13 בפיקודו של ברק דקל-        כוח מפלוגת העורב בפיקודו של אלי שלום מפקד הפלוגה-        כוח שייטת 13 בפיקוד מפקד יחידת הלוחמים ביחידה  וסרן רם רוטברג מפקד יחידת הפושטים וסגן נבו ארז.-        כמו כן השתתף עדי כרמי כקצין בוגר סיירת גולני לכוחות סייעו ספינות סטי"ל של חיל הים, מסוקי קרב של חיל האוויר וכוחות סיור ותצפית של סיירת גולני, שייטת 13 ושלדג.על המבצע פיקד ראש מה"ד האלוף דורון רובין מטרת המבצע: פשיטה על מתחם מפקדת ארגון המחבלים מתוך מטרה לפגוע בכמה שיותר מחבלים ולהשמיד אמצעי לחימה. התקיים תרגול של למעלה מחודש למבצע זה.  הכוח יצא למשימתו בלילה חורפי שבין ה 8 ל 9 בדצמבר 1988. בשעה 20:30 נחת כוח קומנדו על החוף הלבנוני ואישר את נחיתת כוח גולני שנחת בשעה 21:45 והחל לנוע אל היעד. המידע המודיעיני לגבי השטח לא היה מהימן והתברר כי הוא רווי בצמחיה סבוכה וקוצנית ומכיל בולדרים וסלעים ענקיים מה שהקשה על ההליכה וההתקדמות בשטח הייתה איטית ממה שתוכנן. במהלך ההתקדמות נקע אחד הקצינים את רגלו והתגלה קושי לעבור צינור מים גדול. עקב העיכוב, הציע מפקד הסיירת גרשטיין למח"ט שפיגל לחזור ולבצע את הפעולה במועד אחר אולם נענה בשלילה. הכוחות הגיעו לנקודת ההתפצלות ומשם המשיכו כל אחד לעבר היעד שלו. הסיירת בפיקוד גרשטיין הגיעה אל היעד שלה ב 02:25. כוח אמיר מיטל טרם הגיע ליעד. גרשטיין זיהה מחבל באחד מחלונות המבנה שהשתייך ליעד שלו וחשש שמה המחבל חשף את כל הכוח. עקב כך ירה והרג את המחבל. עקב כך אבד גורם ההפתעה. כוח מיטל שאיתו היו גם כוח השייטת וגדוד 13 הגיע לנקודת פיצול נוספת בה התחלקו הכוחות ליעדים שלהם אך כל הגזרה כבר רעשה וגעשה. כוח השייטת נע על שלוחה כ 30 מטר מעל הכוח של אמיר מיטל על מנת לבצע חסימה לכיוון דרום ולבודד את האזור. מחבל ששמר בכניסה לאחת המערות ירה צרור ארוך לעבר כוח מיטל. מהירי נהרג המג"ד במקום ושני לוחמים נוספים נפצעו. הרופא שרץ לטפל בפצועים נפגע קשה בעצמו וכוח גדוד 13 בפיקוד ברק ירד לאזור המערות ובקור רוח תחת אש, השיב אש וגם פינה את ההרוג והפצועים. פינויו של אמיר ההרוג התבצע על גבי אלונקה שהיה צורך לסחוב אותה בתנאי שטח קשים ותחת אש לפסגת הר שעליו נחת מסוק הפינוי. בינתיים כוח גדוד 12 עם עדי כרמי ירה אל עבר המחבלים שיצאו ונערכו על מנת לפגוע בלוחמים. הכוח ירה לעברם וחיסל כ 7 – 8 מחבלים. הכוח השתמש גם בטילי לאו שאחד מהם פגע בג'יפ שבו יש אחד מהמפקדים הבכירים של ארגון המחבלים. סגן נבו מהשייטת חבר ללוחמים והוביל אותם לנקודת הפינוי. הכוח פגע ב כ 30 מחבלים והפינוי התבצע תחת אש כבדה. בעוד הכוחות הרגליים נסוגים נותרו בשטח ארבעה לוחמים של צוות העורב. הם הסתתרו וחולצו לבסוף במבצע הרואי של מסוקי חיל האוויר לא לפני שהצליחו לחסל חולית מחבלים. במבצע חילוץ מורכב, זיהו מסוקי קוברה של חיל האוויר את הארבעה ותוך כדי חיפוי של מטוסי חיל האוויר הגיעו אליהם. הלוחמים נתלו על דלתות פתחי תא התותחים והמסוקים המריאו כך והביאו אותם לחוף מבטחים. הגם שנשקו של אמיר מיטל נותר בשטח עקב הלחץ הפלסטינים התגאו בו למחרת, לא התבצעו יותר פעולות טרור מארגון זה שספג מהלומה קשה כולל מפקד גדוד "סברה ושתילה" שכאמור היה בכיר בארגון. בקרב כוחותינו היה הרוג אחד ושלושה פצועים. המח"ט שפיגל ששהה עם החפ"ק בשטח סיפר על דילמת המפקד בעת המבצע ואירועי ההיתקלויות. המח"ט הבין שיש בעיה בכוח של אמיר ואנשיו גם זיהו כוח שמתקרב אליהם והיה חשש שזה כוח סורי שעולה לתגבר את הכוחות בנועיימה. בסופו של דבר היה מדובר על משימה אחרת של הכוח הסורי. שפיגל לא רצה לרדת מהעמדה מה שהה למקום נמוך ובטוח יותר מחשש לבעיות קשר שיקשו עליו את השליטה בכוחות. בנוסף הוא ביקש להתפנות אחרון עד שיוודא שכולם פונו כולל לוחמי העורב אך נאלץ לציית לפקודה ישירה של הרמטכ"ל דן שומרון. המחויבות והאחריות המוחלטת הם שלו הסביר והיה מוכן בשל כך לשלם מחיר.  אמיר מיטל, שנועד לגדולות היווה אובדן גדול לחטיבת גולני ולצבא בכלל. הוא הפך לאחד מסמלי גדוד 12. שוב אובדן של מפקד גדוד 12 אחרי נפילתם של מוסה קליין ושל יעקב שחר, מפקדי הגדוד במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום הכיפורים. במקומו של אמיר מיטל התמנה סא"ל נמרוד רן שבמלחמת לבנון הראשונה שימש כמפקד פלוגה ג' תחת ברוך שפיגל שהיה אז מג"ד 12. הוא קיבל את הגדוד בקלע שברמת הגולן עם מורל שפוף לאחר נפילת אמיר. נמרוד מתאר אימון קשה שבמהלכו ניסה כמיטב יכולתו לשקם את הגדוד מבחינה מורלית ולבנות שדרת פיקוד מעולה. הוא מציין כי גם מפקדי הגדודים האחרים השקיעו רבות בשמירה על היכולות המבצעיות. המורל שהיה ירוד תחילה השתפר גם בזכות המעורבות ההדוקה של המח"ט שפיגל שידע ללכד את שורת המפקדים ולהמריץ אותו. לאחר האימון שהה הגדוד בקו באזור שכם וזכה לשבחים מאלוף הפיקוד דאז עמרם מצנע. הפעילות הבאה הייתה אימון נוסף באזור הבוקע ולאחר מכן עלייה לקו רכס רמים. בקו זה חווה הגדוד מספר היתקלויות ללא נפגעים, הלוחמים פעלו בצורה מוצלחת. לאחר אימון נוסף תפס הגדוד את קו זרעית. בסך הכל חזר הגדוד לעצמו לאחר מבצע "כחול וחום" והפגין רמה מקצועית גבוהה בכל האירועים מול המחבלים בגזרות לבנון וגם בתעסוקה מבצעית ביהודה ושומרון.   

 גדוד 13 את צביקה ברקאי החליף סגן אלוף גדי איזנקוט בפיקוד על גדוד 13. מעבר לפעילות בשטחי הגדה, היה הגדוד פעיל במספר קווים בלבנון שהמג"ד מסכם אותם כ: "עיסוק רב עם מחבלים בגזרות לבנון". איזנקוט נכנס לתפקידו כאשר הגדוד היה בתעסוקה מבצעית באזור שכם בעת תחילת האינתיפאדה הראשונה כשהפעילות כללה שליטה על הפרות סדר, מעצרים וטיפול בטרור. המגד איזנקוט דרש מחייליו לבצע את המוטל עליהם כהלכה אבל גם להתנהג כיאות עם האוכלוסייה הפלסטינית. כוח שמנה מ"פ + ששה מפקדים לקחת חלק במבצע "כחול וחום" שמטרתו הייתה פגיעה במפקדה של אחמד ג'יבריל בנועיימה שבדרום לבנון. הכוח תיפקד ככוח חילוץ נפגעים תחת אש ופעל היטב. מתעסוקה זו ירד הגדוד לאימון במדבר יהודה. היה זה האימון הראשון לגדי איזנקוט כמג"ד וההזדמנות עבור להטמיע בגדוד דרישות ביצועיות ונורמות גבוהות גם בהביט של התנהגות עם אוכלוסייה עוינת. עם תום האימון עלה הגדוד לפעילות מבצעית בגזרת רכס רמים כשחלק מהפלוגות שהו במוצבים חודרים בעומק רצועת הבטחון של דרום לבנון וחלק שהו על הגדר ועסקו בפעילות בטחון שוטף. תקופת שהייתם בקו הייתה רצופה באירועים והיתקלויות כנגד מחבלים. באחד המפורסמים שבהם, החלה חולית מחבלים לחצות את גדר המערכת לפנות בוקר ומערכת התראת הגדר הופעלה. סיור של הגדוד שהיה בגזרה בפיקודו של ניר קינן נשלח לנקודת האירוע והתפתח קרב בינו לבין המחבלים. כשהתקרב הסיור למקום זיהו אנשיו דמויות באזור הגדר ופתחו באש. המפקד והגשש ירדו מהנגמ"ש והסתערו לעבר הפרצה שבגדר ומיד אחריהם לוחמים נוספים. אל הכוח המסתער נורתה אש מאחור מתוך שטח ישראל ואז הבין הכוח שחלק מהמחבלים כבר חצה את הגדר ונערך בכיוון תנועה לעבר אחד הישובים. הלוחמים הסתערו לכיוון השני והסתבר שהיה שם מחבל אחד. תוך כדי דילוגים נפצע מפקד הכוח וטופל בשטח כששאר הלוחמים המשיכו לנהל אש עם המחבל. כוח תגבור בפיקודו של המג"ד איזנקוט שכלל גם את אילן הררי, מג"ד 51 בעבר בעצמו וכעת סמח"ט 769 הסתער גם הוא וסיים את חיסול המחבלים. בתקרית נהרגו שלושת המחבלים. לכוחותינו היה הרוג אחד - הגשש מקטרן מאש המחבלים. גם בהמשך הקו אירעו היתקלויות עם מחבלים ובסיומו עלה הגדוד לאימון ברמת הגולן. במהלך האימון הוקפץ כוח מהגדוד לקחת חלק בפעילות משותפת עם סיירת גולני בדרום לבנון כנגד מחבלים.  לאחר האימון עלה הגדוד לקו זרעית. במהלך הכנות למארב בוואדי מוזעב הבחין מפקד הכוח שלושה מחבלים. בהסתערות שלו ושל סמל המחלקה נהרגו המחבלים. המג"ד מדגיש את המקצועיות של לוחמי הגדוד ואת העובדה שהיו הרבה פעילויות חוצות "קו אדום". הפעילות הענפה הזו הביאה עימה ניסיון קרבי מצטבר ללוחמים וחידדה את יכולות המפקדים.  גדוד 51 את אילן הררי החליף טל רז כמג"ד. הגדוד הוקפץ לרמאללה וחווה את החיכוכים של תקופת האינתיפאדה הראשונה. הגדוד הוקפץ מרמת הגולן ליו"ש. המשימה הייתה מורכבת שכן הלוחמים לא עסקו בפעילות כזו של מעין שיטור לפני כן. המג"ד ניסה ככל יכולתו לתמרן בין ביצוע של המשימות בשטח לבין שמירה על צלם אנוש על ידי הלוחמים שפעלו בתוך סביבה אזרחית. במשך הזמן התמקצע הגדוד והסתגל לפעילות זו. התחום השני שהמג"ד מתאר הוא הפעילות בלבנון בעיקר ברכס רמים. סיורי גדר, זיהוי חוליה מתקרבת והיתקלות איתה והיו כמה כאלה. גם טל רז מציין את ההשפעה המורלית של מבצע "כחול וחום" על החטיבה. הוא מציין שתי היתקלויות משמעותיות באזור רכס רמים, מרדף לתוך השטח ופגיעה במחבלים ללא נפגעים בצד שלנו.  

10.7 החטיבה בפיקוד אל”מ משה צין 

את ברוך שפיגל החליף ב 1990 אלוף משנה משה צין כמח"ט גולני. המג"דים היו: אפי עידן – גדוד 12, קובי מרום -וארז גרשטיין – גדוד 51.   המח"ט צין מתאר את פעילות החטיבה בתקופתו כהמשך ישיר לתקופתו של המחט הקודם, כלומר תעסוקה מבצעית בגבול לבנון שכללה גם חדירות ופעולות רבות ליצירת מגע עם המחבלים בלבנון וגם פעילות ביהודה ושומרון וכמובן אימונים אינטנסיביים. הסיירת נטלה חלק נכבד ביותר בפעילות בלבנון בשנים 1990 – 1991 הרבה הודות ליזמה של מפקדה משה (צ'יקו) תמיר, לימים מג"ד 12 ומפקד החטיבה.  הסיירת בתקופתו של משה (צ'יקו) תמיר בתקופתו של צ'יקו כמפקד, המיקוד היה על יזמה תמידית שבאה לידי ביטוי בחדירות עומק תוך ניסיון להפתיע את האויב כל הזמן ולתת לו את התחושה שאינו בטוח בשום זמן ומקום. בתקופה זו החלו מחבלי החיזבאללה לרדת לדרום לבנון אך עדיין לא התבססו בה. יחידות צה"ל שפעלו בלבנון באותה תקופה ניסו למנוע את הזליגה של כוחות אויב אלה לרצועת הבטחון שנשלטה על ידי צבא דרום לבנון וגם למנוע את הגעתם לאזור הגבול עם ישראל. פעילות הסיירת התמקדה בלחימה מול אויב שאינו צבא ומשתפר והולך בלוחמת הגרילה שלו ולכן שיטות הפעולה הותאמו לאופי זה של לחימה. הסיירת בפיקוד צ'יקו, התמקדה כאמור בחדירות לעומק השטח ובתקיפת המחבלים במקומות בהם התארגנו ליציאה לפיגועים ובמתן מענה למארבים על צירים שהפעילו מלוחמי החיזבאללה. הסיירת שמה דגש על מארבי היטמעות שהיו בעצם שהייה ארוכה יחסית בשטח בתוך צמחייה והמתנה למחבלי החיזבאללה, מארבי שטח ארוכים צמודים למתחמים שלהם, מארבים ששולבו בהם צלפים שהפתיעו אותם מטווח ארוך ומארבי סבלנות על צירי מעבר שלהם. כדוגמה לאחד המבצעים האופייניים של הסיירת בתקופה זו הייתה הפעולה באזור מזרעת עקמתה. זו היא חווה חקלאית עונתית שישמשה גם כמכלאת צאן. מחבלי החיזבאללה למדו את הלקח מכמה פעולות צה"ל כנגד מאחזים שלהם מחוץ לכפרים ומתוך זהירות החלו לתפוס מאחזים במקומות נסתרים וקשים להגעה. המחבלים התמקמו במאחז שנבנה על כתף מדרון תלול של ג'בל סוג'וד בין גושי סלע גדולים וסבך עבות. בתצלומי אוויר לא נראה המאחז והוא נחשף רק הודות לתצפית ממובלעת ג'זין מזווית שהייתה בלתי צפויה עבור המחבלים. השטח סביב היה קשה מאד לחדירה רגלית ובלתי עביר לטנקים. היה ברור שלא ניתן להפעיל את מלוא עוצמת האש שצה"ל מסוגל להפיק על מאחז זה. המחבלים הכינו בשטח מספר שבילי גישה להבאת תגבורת או לשם מילוט. צ'יקו הבין שדרושה הכנה מיוחדת לשם תקיפת יעד כזה והסיירת החלה להתאמן במרומי הר דב שם תנאי השטח היו דומים. השיטה שנבחרה הייתה ירי של צלפים מכמה נקודות שולטות מכיוון שהמבנה המדויק של היעד וכמות המחבלים בו לא הייתה ידועה. כמו כן נקבע כי תנועת הכוח תיעשה באור יום בשעות האחרונות של האור והלוחמים בחוד שנע מקדימה יצוידו ברובה ציד בעל יכולת עצר גבוהה ופגיעה במטרות בטווחים קצים בתוך סבך צמחייה. הכוח יצא לדרכו וירד מהרכבים בנקודה על הציר המוביל למוצב סוג'וד. התנועה אל אזור ההתמקמות הייתה קשה מהצפוי כיוון שהשטח בפועל היה קשה מהשטח המדמה בהר דב , סבוך ומלא בבולדרים שגובהם לעיתים גבוה מ 10 מטרים כשבניהם צמחייה עבותה שרק חיות בר יכלו לעבור דרכה. הכוח השקיע מאמץ רב והגיע ליעד ההתמקמות עם רדת החשיכה. למחרת חולקו גזרות התצפית ובשעות הראשונות של היום לא הבחין הכוח במשהו חריג. תחושת הספק התחילה לקנן שמא היעד כלל לא קיים אך בסביבות השעה 12 בצהרים נחשף מערך עמדות מוסווה היטב. לאחר מכן זוהתה תנועת מחבלים בין העמדות וכאשר נצפו מספיק מטרות הצלפים פתחו באש. המטרות נפגעו והמחבלים לא הצליחו לזהות את מקורות הירי ותפסו מחסות עם הגב אל כוח הסיירת.  לאחר מטח צליפות מוצלחות נתן צ'יקו פקודה לעצור את האש לפי שעה על מנת לא לחשוף את הכוח תוך המתנה למצב ששוב יהיו כמה מטרות מקובצות יחד. בהמשך הופיע כוח מחבלים על מנת לפנות את הנפגעים. עם פינויים הופיעו שוב כמה מחבלים פתח כוח הסיירת שוב במטח צלפים קטלני. לפתע פתחה אחת העמדות באש מקלע אך טווח הירי היה ארוך מידי. ירי זה חשף את כיוון כוח הסיירת ונפתחה לכיוונם אש מקלעים כבדים מהרכסים השכנים שכללה גם אש תותחים המיועדים לירי על מטוסים. מיקום העמדות של הכוח לא נחשף אך הכיוון כבר היה ברור למחבלים. נעשה ניסיון לשתק את מקורות הירי בעזרת מסוקי קרב אך הוא לא צלח. הכוח נערך לניתוק מגע וחזר כשכל התנועה שלו הייתה תחת אש מקלעים ומרגמות לא מכוונת. הכוח הצליח לחזור למוצב ריחן ללא פגע.   

10.8 החטיבה בפיקוד אל”מ יאיר נווה

אלוף משנה יאיר נווה החליף את משה צין ב 1991 ושימש כמח”ט עד 1993 לפרק זמן של כשנה וחצי אינטנסיביות. נווה מאפיין את התקופה כהמשך תהליך ההתבססות של חיזבאללה בדרום לבנון אם כי עדיין לא השתלט על כל הכפרים במרחב דוגמת מארג’ עיון אל חיאם ואחרים אך התהליך הזה היה בעיצומו. לכן צהל לחם עדיין בחוליות ארגונים פלסטיניים וככל שעבר הזמן יותר ויותר בחוליות חיזבאללה כשהמאמץ הוא לבלום את תנועתם דרומה. הגדודים שהו במוצבים ומשם יצאו לפעילויות בעיקר בואדיות כמו הליטני הסלוקי ועוד כאלה שאפשרו תנועה דרומה לעבר הקו הסגול. מיד עם כניסתו לתפקיד זכורים לנווה שתי חדירות של חוליות מחבלים פלסטיניות לאזור דן וכפר יובל שחוסלו על ידי כוחות החטיבה. במהלך 1991 השתלט החיזבאללה על כל דרום לבנון והפך להיות האויב העיקרי של צה”ל בדרום לבנון. המדיניות שהובילה את פיקוד צה”ל הייתה להילחם מולו בשיטות שלו הדומות לשיטות ארגוני גרילה. מדיניות זו הובילה בהמשך להקמת יחידת אגוז בגולני שהותאמה לאופי לחימה זה. היחידות החטיבתיות (סיירת, פלחה”ן וכו’) שהו באזור הפנימי של עיישיה ריחן , בחלק מהמקומות עם יחידות צבא דרום לבנון ובעיקר על רכס עלי-טאהר מהבופור ועד לצפון הרכס, כלומר עד למוצב “דלעת” שהיה אז המוצב המרכזי. המח”ט התרכז בשלושה תחומים: אימונים תוך שימת דגש על התאמות ללחימה בחיזבאללה – לחימה בסבך, בתנאים הרריים , בואדיות וכו’. תחום נוסף הגנה המוצבים מפני תקיפה – תחילת העבודה עם יחידת עוקץ (כלבים) ונגד נ”ט. התחום השלישי מבצעים מתוחכמים ברמה שמעל לליטני בין נבטייה והים באזורי הכפרים השיעים. מבצעים אלה היו בעיקר של הסיירת והפלחה”ן. החלו פעולות עם צלפים שבהם נפגעו לוחמי חיזבאללה מטווחים של כ 700 מטר על ידי צלפים. לא היה מבצע חטיבתי גדול אך היו עשרות מבצעים בסדרי גודל של מ”פ וקבוצת חיילים וכן מבצעים איכותיים של הסיירת שכללו הליכה ארוכה וקשה אל מעבר לליטני על מנת לתצפת, להניח מטענים ולצלוף. החטיבה קיבלה אינדיקציה שהמטענים הופעלו ופגעו במחבלים. נווה מבקר את התפיסה הצה”לית להשקיע את כל המאמץ בלחימה בחיזבאללה בשיטות שלהם. לדבריו התפיסה האסטרטגית הייתה צריכה להיות שונה. לצד זה המח”ט מציין את רוח הלוחמים שהייתה טובה והם הבינו היטב את משימתם ללא השגות. לצד הפעילות בלבנון הוקפצה החטיבה ב 1992 לעזה ובמשך מספר שבועות פעלו לוחמיה כנגד מחבלים ומבוקשים וקצרו הצלחה גדולה. לאחר ביצוע סדר בעזה חזרה החטיבה להתאמן בנבי מוסה וברמת הגולן. ומשם והלאה בתקופתו ביצעה תעסוקות מבצעיות ופעילויות בלבנון. כמו כן מציין המח”ט כי בתקופתו התקיים מבצע דין וחשבון שהיה בעיקרו החלפת אש ארטילרית בין צה”ל לחיזבאללה ולוחמי החטיבה סייעו גם בארגון אזרחי ובפעילות הומניטרית בקריית שמונה ובאזור.    גדוד 12 המג”ד סגן אלוף אפי עידן החליף את נמרוד רן באביב 1990. הגדוד היה פרוס בקו זרעית עם שתי פלוגות על הגדר, פלוגה חודרת בראס ביאדה ופלוגה שמבצעת חדירות בלבנון. התקופה אופיינה במארבים סריקות צירים ומידי פעם היתקלויות תוך כדי חילופי אש תחת אש מרגמות שהמחבלים נהגו לירות. בתום הקו הזה התאמן הגדוד בחושנייה. המג”ד הקפיד על שהייה בשטח ופחות במאהל ועל ביצוע התרגילים בצורה משביעת רצון. הגדוד שהה לאחר מכן בפעילות מבצעית באזור שכם שבו למד הגדוד תוך כדי שהייה כיצד להתנהג עם האוכלוסייה. המג”ד עשה ככל יכולתו להרגיע את הלוחמים הזועמים עקב אירועים עם התושבים. הגדוד נחל הצלחה באיתור ומעצר של מבוקשים. לאחר אימון נוסף עלה הגדוד לקו ברכס רמים, זה היה הקו המשמעותי ביותר בתקופתו של עידן. המג”ד הצליח לשכנע כי הגדוד יכול לבצע פעילויות חוצות קו אדום ולמעשה היה הגדוד היחיד שביצע חדירות עמוקות כאלה. לפני כן פעולות אלה היו שמורות רק לסיירת ולכוחות דומים לה מחוץ לחטיבה. הצלחות הגדוד בחדירות אלה סללו את הדרך גם למבצעים כאלה בגדודים אחרים. המבצע הראשון זכור למג”ד היטב: כוח בפיקודו נע לעבר הכפר קבריחה ונאלץ להמתין למעלה משעה בוואדי סלוקי בשטח נחות עד שקיבל את האישור להמשיך קדימה. הכוח הגיע לפאתי הכפר, הניח מטענים, ביצע ירי לעבר אחד הבתים בכפר על מנת לדרבן את המחבלים לצאת לכיוון מקורות האש וחזר. אלה התפוצצו לאחר מכן ופגעו במחבלים. היו עוד שני מבצעים כאלה חוצי קו אדום. למרות הפעילות הענפה לגדוד לא היו נפגעים בתקופתו של עידן. בתקופתו הגדוד קלט את נגמשי ה”אכזריות” והפך להיות הגדוד הממוכן הראשון בצבא עם כלים אלה כשאת כל ההכשרות והאימונים עבר ביחד עם חטיבה 7. המג”ד מציין כי שימש בתפקיד הזה כשנתיים, תקופה ארוכה למדי. המג”ד מציין את איכותו של הגדוד בתקופה זו שבזכותה הצליח לשכנע את אלוף פיקוד הצפון יוסי פלד לאשר את המבצעים שחצו את הקו האדום. סגן אלוף יריב קריגר החליף את אפי עידן בפיקוד על גדוד בתחילת 1992. היה זה כשיאיר נווה כבר היה מפקד החטיבה. יריב מציין כי קיבל מאפי עידן גדוד מסודר ומאורגן. יריב מציין כי בתקופתו העדיף האצלת סמכויות נרחבת למפקדים בגדוד.לדבריו ההתמודדות מול החיזבאללה בלבנון לימדה את הלוחמים די מהר כי לפניהם ניצבים לוחמים מסוג אחר לעומת הארגונים הפלסטיניים. הוא מציין כי חוזקו של הגדוד נבע בעיקר מהליכוד הפנימי בין הלוחמים לבין עצמם ובין הלוחמים והמפקדים. עקב השינויים המהירים הנדרשים מול חיזבאללה ההולך ומתעצם, נדרשה התאמות מיידיות. זמן קצר אחרי כניסתו לתפקיד הייתה היתקלות של פלס”ר 7 מול מחבלים בגזרת זרעית. לוחמי הגדוד נאלצו להיכנס לשטח ולהתערב. 2 מחבלים שאחד מהם פצוע ניסו להימלט על לוחמי הגדוד השיגו וחיסלו אותם. לאחר סיום התעסוקה, תוך כדי אימון הוקפץ הגדוד לעזה ושהה בו כחודש. לוחמי הגדוד למדו אז מה משמעות תנועה ולחימה במקומות בעייתיים כגון מחנות פליטים, צירים צרים ומכשולים. הגדוד המשיך בתעסוקה מבצעית בשכם שלוותה בקשיים רבים מול האוכלוסייה הפלסטינית. בהמשך הגדוד התאמן ברמת הגולן בין היתר בשת”פ מעניין עם קורס מג”דים. בחלק האחרון של תקופתו כמג”ד ספגה פלוגה ג’ של הגדוד אבדות כבדות כשכוח שלה ששהה לילה שלם בוואדי אל פרש עלה על מטענים. בפיצוץ נהרג סגן מפקד הפלוגה ועוד 6 לוחמים. 2 נוספים נפצעו. למחרת נכנס כוח הנדסה לנקות מטענים מהזירה הזו והיו לו נפגעים נוספים. המג”ד מציין את כושרה של הפלוגה הזו שגם במלחמת שלום הגליל (תחת המ”פ נמרוד רן) איבדה מספר גדול של לוחמים. המג”ד הקפיד לטפח מפקדים ואלה שהיו איכותיים סייעו לפלוגה לחזור לתפקוד מלא תוך זמן קצר. חשיבות זו בהקפדה על כוח אדם יצרה שכבת מפקדים מעולה בגדוד שאחר כך התקדמו בצה”ל בצורה מרשימה.    גדוד 13 סא”ל קובי מרום החליף את גדי איזנקוט כמפקד גדוד 13 ושימש בתפקיד הזה כשנתיים. את קובי מרום החליף סא”ל יוסי היימן שהגיע לפיקוד על הגדוד לאחר שכבר פיקד על גדוד 17. הוא מציין את השינוי התפיסתי שחל בלוחמי החי”ר בכך שמפקד החולייה זכה להכרה ראויה כמפקד בשטח וכתוצאה מהכרה זו הוארכה הטירונות כשהחלק האחרון נקרא “קורס מ”כים בסיסי” כשבסיומו כל הלוחמים הוכשרו כ “רובאי 07”. בסיומו הוכשרו לוחמים נוספים במסגרת “קורס סמלים”. יוסי הגיע לגדוד באימון שהתקיים ברמת הגולן, אחר כך פעילות בטחון שוטף (קו) באזור שכם, אימון באזור הבוקע ולבסוף קו באזור רכס רמים. המג”ד מציין את אימון הגדוד ברמה כאימון מצוין שתרם רבות להמשך השמירה על כשרות הלחימה. בהמשך, הוא מזכיר את הצטיינות הגדוד במרחב שכם שם הצליחו לתפוס מבוקשים רבים ולסכל פיגועים רבים והצלחה בכך שלא נהרגו אזרחים בגזרה שלהם. האימון שבא בעקבותיו שוב רענן את כישורי הלחימה. בתקופה זו – חורף 92 שרר בארץ מזג אוויר קשה אבל האימונים נמשכו כסדרם.לאחר קו זה עלה הגדוד לפעילות רכס רמים. המג”ד מציין בתקופה זו את מבצע “נחל אכזב”. במבצע זה הוכנס השימוש של מארב עולה ומתריע. אלה קבוצה קטנה של לוחמים שתופסת מקום מעל המארב העיקרי עם תצפית על המארב הראשי. כוח המחבלים של החזית העממית שחדר מכיוון צידון ירד דרך ואדי ג’דאי דרומה כשמשימתם הייתה להתקרב לשטח צה”ל ולבחור מטרה לפיגוע. עוד בשלב התארגנות המארב המתריע זוהה כוח המחבלים מרחוק והידיעה הועברה למפקד מארב זה. הלוחמים הרגו את שני המחבלים הקדמיים שכללו את קמ”ן הארגון וסגנו. שני המחבלים האחרים נמלטו למעלה אך נורו על ידי מסק”רים. לכוח הגדוד היה פצוע קל אחד. המג”ד מציין עוד כמה היתקלויות ואירועים פחות גדולים אך הגדוד סיים ללא נפגעים. בסך הכל היימן מציין את התקופה בגדוד כתקופה טובה למדי.   גדוד 51 סא”ל צפריר בן זאב החליף את שמואל זכאי בפיקוד על גדוד 51 בתקופת המח”ט יאיר נווה. הוא הגיע כשהגדוד שהה בפעילות בטחון שוטף בגזרת זרעית – שתי פלוגות פרוסות באזור הגדר, אחת בגזרה המערבית ואחת מעבר לגדר פנימה. הרבה פעילות יזומה בתוך רצועת הבטחון. בשבוע הראשון שלו כמג”ד, הייתה לגדוד היתקלות במחבלים שהחלה בזיהוי מרחוק של טנק ולאחר אש שלנו שנורתה לאזור עם אור ראשון יצא כוח בפיקוד המג”ד לשטח, איתר 2 מחבלים וחיסל אותם. בהמשך יזם הגדוד פעילות בכמות גדולה בזמן שהחיזבאללה עדיין לא היה בשיא כוחו והיוזמה הרבה בפעילויות שטח מנעה ממחבלים שונים הזדמנויות לפעילות. לאחר קו זה הגדוד יצא לאימון ברמת הגולן. תוך כדי האימון הוקפץ הגדוד מספר פעמים לרצועת עזה בתקופה שלפני הפינוי שהתאפיינה בפיגועים רבים ובפעילות ענפה כנגד מחבלים. הגדוד פעל באינטנסיביות וקצר הצלחות רבות בשיתוף השב”כ.המג”ד מציין כי הגדוד היה ברמת כשירות מבצעית גבוהה מאד שהוכיחה את עצמה. כמו כן ההתארגנות לפעולה כלשהוא הייתה מהירה למדי. המח”ט התחלף תוך כדי כך ומשה קפלינסקי נכנס לתפקידו. הקפצות הגדוד לשטחי יהודה ושומרון ובהמשך שוב רצועת עזה נמשכו ברציפות לאורך מרבית תקופת הפיקוד של צפריר והוא מציין כעשרים ושבעה מקומות שונים שהגדוד שהה בהם בהתראה קצרה וביצע את משימתו בצורה טובה וללא נפגעים. המג”ד מציין במיוחד את גוש קטיף שהיה בעת ההיא נתון להתקפות קשות והגדוד בכל פעם שהגיע סייע לייצב את המצב.עם סיום האימון נכנס הגדוד לפעילות מבצעית ברכס רמים. הגדוד שהה שם בעת מבצע דין וחשבון. משם הגדוד ניהל פעילות מבצעית רבת פעילות כולל חציית קו אדום בגזרה המערבית לא רחוק ממוצב טייבה. בפעולה זו הניחו הלוחמים מטענים בציר שהוערך כנתיב תנועה של מחבלים. כחודש לאחר מכן ירתה חוליה שמנתה חמישה מחבלים על כוח הגדוד שהגיב מהר. המחבלים ברחו דרך הנתיב ההוא ועלו על המטענים – כולם חוסלו. בסך הכל המג”ד מציין תקופה מבצעית טובה מאד וחדה מבחינת הגדוד, אמונה בצדקת הדרך והפגנת כישורים צבאיים ברמה גבוהה.

 

 10.9 החטיבה בפיקוד אל”מ משה קפלן (קפלינסקי)

ב 1993 החליף אלוף משנה משה קפלן (קפלינסקי) את יאיר נווה כמפקד החטיבה. הייתה זו תקופה של התחזקות ארגון חיזבאללה בלבנון והאתר מולו הלך וגדל. החטיבה ביצעה בגזרות לבנון פעילויות שכללו חדירות, מארבים והתקפות יזומות לצד פעילות בשטחי יהודה ושומרון.
הסיירת  
את צ'קו כמפקד הסיירת החליף שגב מנדלסון. שגב מתאר פעילות הסיירת בתקופתו כהמשך של הפעילות בתקופת קודמו: חדירות לצורך מודיעין, חדירות לצורך שהייה ארוכה בשטח (של יותר מיממה) שבמהלכם נתקלו הלוחמים ומידי פעם גם חדירות חוצות קו אדום. את שגב מנדלסון החליף זוהר דביר בתפקיד מפקד הסיירת בתקופה 1992 – 1994, בתקופה שבה חיזבאללה הלך והתעצם והשתפר. זוהר מתאר מבצעים מגוונים כגון חיסול פטרול של חיזבאללה, איסוף מודיעין, פעילות צלפים ועוד. באחד המבצעים בגזרה המזרחית בדרום לבנון שנקרא "שביל הרים 1" עלה כוח הסיירת על הרכס תוך טיפוס קשה כ 600 מטר עלייה. הכוח זיהה עמדות מסודרות ומוסוות היטב של חיזבאללה שלא היו מאוישות. לאחר כמה חודשים בתקופת האביב עלה הכוח לעבר אותו יעד הפעם בציר אחר, קשה לטיפוס מהציר הראשון. לאחר התמקמות הכוח זיהה 2 מחבלי חיזבאללה בסיור אך ערפל ירד על האזור והתקבלה פקודה מהפיקוד להישאר במקום. הכוח המתין מספר שעות עד הגעת סיור נוסף כשמזג האוויר השתפר. המחבלים חוסלו והכוח התארגן לנסיגה ביודעו כי די מהר תיפתח אש מרגמות בשיטת "גשש פזר" על כל האזור במטרה לפגוע בכוח הנסוג ואכן נפתחה אש כבדה על כל האזור. מבצע אחר שנקרא "מנורת שולחן" היה חטיפת מחבל מאזור יוחמור מערבית לליטני. הכוח עצר את הרכב המבוקש בצורה שקטה תוך הצבת מחסומים על הכביש, עצר את המבוקש והביא אותו לכלא באל-חייאם. פעולה נוספת באותו ציר פעלה הסיירת בסיקול ממוקד: הציבה ששה מוטענים מוסבים בציר זה הנשלט מהבופור. לאחר כשבועיים, כשהתקבלה אינדיקציה שמחבל מסוים בכיר בגזרה אמור לעבור שם הופעלו המטענים מהבופור והבכיר אכן חוסל. מבצע נוסף נקרא "המוהיקני האחרון": חציית הליטני ותנועה בכיוון זאוטר אל שרקייה. המבצע כלל יציאה מטייבה, ירידה לתוך הליטני בציר מסובך וסבוך וחציית הנהר בסיוע חוליה של יחידת "יעל" שהתמחתה במעברי מים העבירה את הלוחמים בעזרת סנפלינג. הכוח טיפס את העלייה הקשה מהליטני. הכוח מלכד את הציר ולאחר כשבוע נהרגו שם שני מחבלים. שבוע לאחר מכן השייטת הייתה אמורה להשתלט על רכב באזור זאותר אל ערבייה והגיע אל זוהר לתדריך מכיוון שהוא הכיר היטב את הצירים. בניסיון השני גם הודות לתדריך שקיבלו הצליחו במשימתם. פעולה נוספת ביצעה הסיירת במהלך מבצע "דין וחשבון". הכוח נכנס לגבעת צדיקין כשסביבה מנהלים התותחנים וחיל האוויר את האש. הלוחמים שהו שם 84 שעות גם כשאזל להם המזון והסתדרו עם שתייה בלבד. מבצע נוסף הזכור לזוהר נקרא "אלת השחר". המשימה הייתה לבצע סיכול ממוקד כנגד המחבל סמיר סואידן שהיה אחראי לרצח הילדה אביה זאדה בת ה 4 מגרנות. הוא הוסיף לאחר רצח זה לקיים פעילות חבלנית, התגורר באזור יעתר-צדיקין. הכוח שוב טיפס בנתיב מאתגר. הכוח הציב 4 מטענים והתמקם בצד הצפוני של הליטני על מנת להמתין ליציאתו מהבית ולהפעלת המטען. עקב תקלה של מיסוך התדר להפעלה על ידי תדרים של כוח "אום" סמוך המטען לא התפוצץ. זוהר עבר לתוכנית חלופית והפעיל צלפים וירו ברכב מ 400 מטר. המחבל נפצע קשה מאוד וחדל לתפקד.  מבצע נוסף היה בגזרת עישייה, שם הקים החיזבאללה שורה של מוצבים מול כוח צד"ל. ממוצבים אלה יצאו לוחמי חיזבאללה לתקיפות מוצבי צד"ל. מוצבי החיזבאללה הוסוו היטב ברכס ההרים והיה קשה לזהותם אותם. הרעיון היה לשלוח יחידה המתמחה בזיהוי תאי שטח עבור חיל האוויר על מנת לכוון את המטוסים היכן לתקוף במדויק. לשם כך היה צריך לאגף את שורת מוצבי חיזבאללה מאחור. כוח הסיירת הוביל את לוחמי החולייה המזהה לעבר מוצבי החיזבאללה ובמקרה גילתה סמוך וממול לעמדותיהם עמדה טבעית מוסווית מצוינת לתצפית על המחבלים וגם אפשרה שם שימוש באמצעי הכוונה של חיל האוויר. תוך כדי תצפית הכוח זיהה 3 מחבלים סמוך למוצב והפעיל מטוסים שפגעו בכל השלושה. לאחר כשעה הגיע כוח חילוץ של מחבלים שרצו לפנות את הרוגיהם והכוח הכווין שוב את המטוסים ועוד 4 מחבלים חוסלו. בשורה התחתונה: הסיירת כללה בתקופה של זוהר לוחמים מעולים בעלי כושר גופני אדיר. היא ביצעה 22 מבצעים חוצי קו אדום. לסיירת לא היו הרוגים בכל המבצעים האלה, רק פצוע אחד ממטען סמוך לגדר.  

 10.10 החטיבה בפיקוד אל”מ ארז גרשטיין

את משה קפלינסקי כמפקד החטיבה החליף אל”מ ארז גרשטיין שמאוחר יותר בהיותו תת אלוף, מפקד יחידת הקישור בדרום לבנון נהרג מהפעלת מטען צד בהיותו בשטח. בשנים אלה, ארגון החיזבאללה הלך והשתנה מארגון גרילה לארגון צבאי יותר מסודר והיה צורך לתת מענה לאתגר שהציב הארגון לצה”ל בדרום לבנון ואכן עיקר פעילותה המבצעית של החטיבה היה בגזרת לבנון. במהלך התקופה בה שרתו מפקדי הגדודים והסיירת המוזכרים כאן בסעיפים הבאים פיקדו על החטיבה ארז גרשטיין ואחריו גדי איזנקוט בין השנים 1997 – 1999. כפי שמתואר להלן, עיקר הפעילות החטיבה התרכז בגזרת רצועת הבטחון בדרום לבנון.
גדוד 12
את יריב קריגר החליף בשנת 1995 סא”ל משה (צ’יקו) תמיר במפקד גדוד 12. צ’קו כבר הספיק לפקד על הסיירת ועל פלוגה רובאית. בין האימונים החטיבתיים עסק הגדוד בעיקר בפעילויות רבות בגזרות דרום לבנון. צ’קו נכנס לתפקידו כאשר פלוגה ג של הגדוד עדיין הייתה תחתה הטראומה של אובדן שבעה מלוחמיה בואדי אל פארש בדרום לבנון . על הפלוגה פיקד אופק בוכריס לימים מג”ד 51 ומפקד החטיבה. צ’יקו פעל על מנת להחזיר כמה שיותר מהר את הפלוגה הזו לכשירות ואף יצא איתה בעצמו בפעם הראשונה מאז האסון ההוא למשימת סיור ממוצב כרכום. הכוח עבר לא רחוק מהמקום בו נפלו הלוחמים באירוע ההוא אך לא הושפעו מכך וביצעו את משימתם ללא דופי. הפלוגה שיקמה את עצמה בעשייה מבצעית ובחלק מהמקרים גם כאלה שחצו את הקו האדום. הגדוד כולו המשיך לבצע מארבים, סיורים, תצפיות, הטמנת מוקשים ומטעני צד שגרמו לאויב אבדות. המג”ד החליט כי החלפת לוחמים במוצבים תתבצע רגלית במקום בשיירות רכבים שהיו עלולים לשמש כמטרה לחיזבאללה. כך נולד המושג “צעדת גדוד 12”. הלוחמים גם יצאו לחופשה לאחר שהלכו הליכה רגלית ממושכת מהמוצבים בהם ישבו עד למקום שכבר לא היווה סכנה. הלחימה במחבלים הייתה על בסיס יום יומי ובאחד האירועים הותקפה ממארב פלוגה צעירה שלוחמיה היו במשימת סיור מאזור בית הקרות של מארג’ עיון. באירוע זה נהרג מפקד מחלקה אך שלושת המחבלים שירו מהמארב חוסלו גם הם.את צ’יקו תמיר החליף סא”ל עמיר (עאמר) חוסיין עמר שהיה הדרוזי הראשון שעשה את כל שרותו בחטיבה: גדל בגדוד 51 וקיבל את הפיקוד על גדוד 12. דווקא לו היה חשוב שהלוחמים ידעו את המסורת ועל מה הם נלחמים ולכן כאשר שהה הגדוד בקו חברון רצה שכל לוחמיו יבקרו באתרים ההיסטוריים. לאחר קו זה עלה הגדוד לקו רכס רמים בגזרת לבנון. לאחר כשלושה שבועות התגלגל אירוע שהחל בירי על רכב הגדוד שנע בגזרת אחת מפלוגות הגדוד. תוך זמן קצר יצא כוח בפיקוד מפקד הפלוגה יואב מרדכי לעבר מקום ההיתקלות ועם הגיעו החל לנהל אש עם המחבלים שהתמקמו על טרסה בשטח דרום לבנון. לאחר דקות ספורות הגיע גם המג”ד חוסיין עם החפ”ק שלו והחל לנוע לכיוון חבירה עם כוח המ”פ. כוח המג”ד נע בריצה שפופה והגיע לכוח שניהל את האש מול המחבלים. כל אותה עת התנהל ירי בין הצדדים ולכוח הגדוד היו מספר פצועים. כוח בפיקוד המגד חוסיין יצא למרדף אחרי המחבלים והגיע לטרסה שבה שהו המחבלים אך נסוגו. במקום נמצאו תרמילים של התחמושת שירו. הכוח המשיך לכיוון ואדי שבו זוהו דמויות, וכוח של הפלוגה המסייעת נכנס לאזור התקרית מכיוון אחר. הגששים ואחריהם המג”ד המשיכו לנוע ולפתע הופעל עליהם מטען רב עוצמה. המג”ד נהרג והמ”פ נפצע קשה. אזור הקרב הפך לגיהינום שבו אש ניתכה על הלוחמים מכל עבר. הפצועים וההרוגים שכללו גם את שני הגששים שהובילו את הכוח פונו בנגמשים ובמסוקים. הנה כי כן שוב נהרג מג”ד 12 תוך כדי חתירה למגע ומרדף אחרי כוח אויב. הגדוד הוכה בהלם – אצל כל לוחמיו ומפקדיו חוסיין נתפס כלוחם אמיץ שמנהיגותו נשענה על מתן דוגמה אישית ובעל אישיות כריזמטית , ידען בנושאי היסטוריה ומורשת. אבל לא היה להם זמן רב להתאבל. די מהר היה צריך לשוב לפעילויות מבצעיות והגדוד עמד בהן בפיקודו של סא”ל חגי פלג. לאחר חפיפה קצרה שערך לו מפקד החטיבה דאז ארז גרשטיין קיבל את הפיקוד. מאחר שהגיע מסיירת מטכ”ל לא היה לו ניסיון בניהול שגרת הבטחון הגדודית ולצורך כך התגייס למשימה המח”ט לשעבר משה קפלינסקי שכבר לא שימש בתפקיד ולמד באותה עת. הוא נשאר עם המג”ד פלג כ 10 ימים, הדריך אותו על ניהול הפעילויות השונות והשתתף אתו יחד במרדף לעומק השטח לאחר שהופעל מטען על רכב של גדוד 13 בכפר כילא וגרם למותו של אחד הלוחמים. המג”ד המשיך לפקד על הגדוד בתקופה סוערת ורוויית אירועים בלבנון שהפכה למלחמה יום-יומית שככללה זיהוי מטענים על בסיס יומי, ירי פצמ”רים והיתקלויות בעיקר בוואדיות – שדה קרב הקיים כל העת. באחד האירועים ניהל כוח מהגדוד עם המג”ד שהגיע אליו אש מול חוליית שמנתה 3 מחבלים. כתוצאה מחילופי האש היו לכוח מספר פצועים שפונו בחילוץ מוסק ומורכב. המחבלים נעלמו בצמחייה העבותה אך המג”ד לא וויתר והשאיר את מפקד הפלוגה הרובאית עם כוח בשטח על מנת לנסות ולאתר את המחבלים עם הגיע הבוקר ואכן, בבוקר נתקל כוח זה במחבלים שבחסות סבך הצמחייה הסתתרו. הכוח הסתער והרג את המחבלים וגילה תוך כדי כך שחלק מהם כבר נהרג בהיתקלות הראשונה שהייתה יום קודם. הגדוד יצא מהקו לטובת אימון וחזר מכן שב לרכס רמים. בתקופה זו התרחש אסון המסוקים והגדוד סייע בפינוי ההרוגים. עם הירידה מהקו לאזור חרמון סיים חגי פלג את תפקידו. 
 
  גדוד 13
 סא”ל אפרים מושקטו החליף ב 1993 את יוסי היימן. מושקטו שימש בתפקידו עד 1995 חלק מהזמן בתקופת המח”ט קפלינסקי ובחלקו האחרון של התפקיד תח המח”ט ארז גרשטיין. בתקופתו עסק הגדוד בעיקר בפעילות בדרום לבנון, ממנה תקופות ממושכות בקו זרעית בגזרה המערבית אך גם בפעילות מבצעית ביהודה ושומרון בהם האתגר הגדול של המג”ד היה ריסון לוחמיו והתאמת תפקודם להיותם בתוך אוכלוסייה אזרחית שחלקה כלל לא היה מעורב בפעילות עוינת.בדרום.  בתום הפיקוד על הגדוד עבר מושקטו לפקד על בסיס האימונים החטיבתי והוחלף על ידי סא”ל יואלי אור שעיקר זמן תפקודו היה תחת המח”ט גרשטיין. בתקופתו עסק הגדוד באימונים אינטנסיביים ובהם הכנה לפעילויות השונות בגזרת דרום לבנון. בתחילת תפקידו שהה הגדוד עוד זמן לא ארוך באזור חברון אך עלה לאימון חטיבתי קשה בחורף קר ומושלג ברמת הגולן ונערך באימונים לאתגר הצפוי לו בגזרות לבנון. גם באימון זה התרגיל החטיבתי כלל עלייה מהכינרת ועד לחרמון תוך כיבוש יעדים שונים ובתנאי מזג אוויר קשים. לאחר האימון עלה הגדוד פעילות בקו לבנון וכבר בשבוע הראשון לשהותם שם איבדה הפלוגה המסייעת שני לוחמים כתוצאה מהפעלת מטען צד. המג”ד ולוחמי הגדוד נשכו שפתיים אך המשיכו לתפקד בנחישות. עוד באותו יום , המשיכה הפלוגה המסייעת בפעילויות של מארבים ופתיחות צירים. המג”ד יואלי המ”פ אורי פולק הצטרפו ללוחמים ונסכו בהם בטחון. בהמשך הקו התרכזה פעילות המחבלים מתחת למוצב חולה ובאזור ואדי אלביד ששימש כערוץ מעבר למחבלים. לוחמי הגדוד התמקמו שם למארבים ותצפיות תכופות. חוליה של חמישה מחבלים זוהתה ממוצב ציפורן ולוחמי המארב חיסלו שניים מהם. כוח מפלוגה מסייעת ומהפלוגה הצעירה ערך מרדף אחרי הנותרים בפיקוד המג”ד שהצורף אליו. לאחר סריקות הצליח הכוח לפנות בוקר לחסל עוד שני מחבלים מהחולייה תוך פציעת המ”פ פולק. הוא חולץ תחת אש ופונה לבסוף בעזרת מסוק כשהוא פצוע קשה אך נותר בחיים. העקשנות והמסירות של לוחמי הגדוד בחילוץ זה צוינה לשבח. גם המשך הקו הותיר את לוחמי ומפקדי הגדוד דרוכים ונכונים כיוון שאירוע רדף אירוע. היתקלויות מארבים ופעילויות מנע שונות הביאו את הגדוד לרמה מבצעית גבוהה בקו זה. באחד המקרים הביאה ערנותו של לוחם בגדוד לגילוייה של שרשרת מטענים ולמרדף כוח בראשותו של המג”ד יואלי שבסיומו חוסלו שני מחבלים. לאחר קו עמוס זה פינה את הקו לטובת אימון חורף אינטנסיבי וחזר ללבנון הפעם לגזרה המזרחית ושהה במוצבים עיישיה וריחן. קו זה היה אחד המורכבים והמסוכנים בכל גזרת דרום לבנון. הגדוד נטל חלק במבצע “ענבי זעם” בפעילויות בעומק לבנון. בקו זה איבד הגדוד לוחם וותיק ושלושה נפצעו כשמטען צד הופעל על כוח מהגדוד שאמור היה להכניס שיירה ללבנון. בעקבות פגיעה זו הוחמרו נוהלי תנועת השיירות ורכבי הליווי הקלים הוחלפו בנגמ”שים שהיו ממוגנים טוב יותר. היה זה אובדן כואב לגדוד ויחד עם הידיעה על נפילתו של מג”ד 12 עמר חוסיין כמה ימים קודם דומה היה שהמורל החטיבתי ספג מכה. אך הלוחמים נשכו שפתיים והמשיכו בנחישות לבצע את המשימות. באחת ההיתקלויות נורתה אש על שיירה שהמג”ד נכח בה וחיש מהר היא הופגזה בפצמ”רים ובטילים. המג”ד התארגן במהירות למרדף כשבמקרה הצטרף אליו גם מי שהיה אז מפקד האוגדה. הכוח סיים את המרדף המתיש בחיסול 2 מחבלים סמוך לחצות. זמן קצר לאחר אירוע זה סיים יואלי את תפקידו כמג”ד.    

 גדוד 51
את צפריר בן זאב החליף סא”ל אלון פרידמן (לימים רמ”ט פיקוד צפון ומנהל מוזיאון גולני) ואחריו סא”ל יובל בזק וסא”ל אילן אטיאס. הגדוד שהה בתקופות אלה בעיקר בגזרת רצועת הבטחון בדרום לבנון. ארגון חיזבאללה בשנים אלה , 1996 – 2001 היה כבר ארגון חזק ומסודר והאתגר מולו היה גדול. הגדוד ביצע שורה ארוכה של חדירות חוצות קו אדום ושהה במוצבים מסוכנים בעומק הגזרה. המחבלים התמקדו בביצוע פיגועים כנגד שיירות צבאיות של חיילים שנכנסו ויצאו. באחד המארבים שהציבו, נתקל הגדוד בכוח חיזבאללה שלאחר מכת האש הראשונה נמלט דרך הגיאיות לערוץ הליטני. בהיתקלות זו נהרגו 3 לוחמים וכוח הגדוד בסיוע כוחות נוספים התארגנו למרדף שבסיומו חוסלו 2 מחבלים. אבל 3 ימים לאחר מכן ספג הגדוד מכה כואבת נוספת: מטען צד רב עוצמה הופעל כנגד נגמ”ש של לוחמי הגדוד גרם להרג של 6 לוחמים, ביניהם מפקד הפלוגה המסייעת. אירועים אלה לא שברו את רוחו של הגדוד שהמשיך לתפקד ברצועת הבטחון במארבים, חדירות והיתקלויות רבות. הגדוד שמר על כשירות מבצעית גבוהה וזו באה לידי ביטוי בלחימה במבצע חומת מגן שתתואר בהמשך.

10.11 החטיבה בפיקוד אל”מ גדי אינזקוט

בחלק מתקופת פיקודו של גדי איזנקוט כמפקד החטיבה היו מפקדי הגדודים: שלומי כהן – גדוד 12, ניר רגב – גדוד 13, יובל בזק ואייל אטיאס – גדוד 51. מפקדי הסיירת בין השנים 1994 עד 2001 היו ארז נהיר, רביב ניר אסף ישראלי וניר סולומון. הסיירת ביצעה בשנים אלה אין ספור של פעולות מבצעיות בכל גזרת דרום לבנון ביניהם חדירות עמוקות חוצות קו אדום, הטמנת מטענים שפגעו בהמשך במחבלים, פשיטות והיתקלויות רבות.

גדוד 12 בשנתיים שלפני הנסיגה מלבנון
 סא"ל שלומי כהן החליף את חגי פלג כמפקד גדוד 12 ושימש כמפקדו בין השנים 1997 – 1999. שלומי גדל בגדוד 51 ושמו הלך לפניו כלוחם ומפקד מצטיין. הוא קיבל את הגדוד באימון ברמת הגולן ומיד לאחר מכן עלה הגדוד לקו באזור עיישיה-ריחן בדרום לבנון. כפי שכבר צוין, התקופה הייתה רוויה באירועי היתקלויות מארבים מטענים ומה לא. באחד האירועים שהה כוח מארב של הגדוד בשטח כ 72 שעות ולבסוף חיסל מחבלים שנכנסו לשטח ההשמדה שלו. בשנים אלה גבר הלחץ בתוך ישראל על צה"ל בדרישה לפנות את דרום לבנון וגם צבא דרום לבנון החל נוטש את מוצביו עם התגברות השליטה של החיזבאללה באזור. מצב זה יצר אתגר  גדול עוד יותר בפני כוחות צה"ל והגדוד ששהה בתעסוקה מבצעית. לאחר תקופת מה יצא הגדוד לטובת אימון חטיבה בפיקוד גדי איזנקוט שחלקו נערך בגשם שוטף תוך הליכה מרובה בתרגילים הגדודיים המפרכים ובתרגיל החטיבתי. הלוחמים מיצו את האימון ושבו לקו עיישיה -ריחן. במהלך תקופה זו נהרג ארז גרשטיין, המח"ט לשעבר ומפקד יחידת הקישור ללבנון באותה עת מפיצוץ מטען באזור מוצב כאוכבא. המג"ד כהן יצא לעבר מקום הפיצוץ אך כשהגיע הבין שאין את מי להציל.תוך תקופה קצרה התחלפו המח"ט והמג"ד: אל"מ שמואל זכאי החליף את גדי איזנקוט וסא"ל דן חפץ החליף את שלומי כהן בפיקוד על גדוד 12. גדוד 13 תחת פיקודם של ניר רגב ותמיר ידעי סא"ל ניר רגב החליף את יואלי אור כמג"ד 13 ושימש כמפקדו בין השנים 1996 – 1998. שגרת הלחימה בגזרת דרום לבנון נמשכה בייתר שאת אבל באוגוסט 1997 התרחש אירוע קשה בוואדי סלוקי. אילולא השריפה שהתפתחה בו האירוע היה נחשב כמוצלח: לאחר שהות של כיומיים במארב זיהו הלוחמים שתתי חוליות מחבלים. במכת האש הראשונה נהרגו שני מחבלים וחוליית החיפוי שלהם פתחה לעבר הכוח באש. מפקד הכוח של הגדוד דילג לפנים וחיסל עוד מחבל.  תותחי וולקן ירו גם הם על המחבלים וגם ארטילריה שלנו ירדה עליהם. חוליית המחבלים נצפתה כשהיא בורחת והמרדף נמשך. אך לפתע התבונן אחד הלוחמים לאחור וגילה שאש שאחזה בצמחייה היבשה באזור הוואדי (בחום אוגוסט הכבד) מתקדמת לעברם במהירות. חלק מהלוחמים לא הספיקו להימלט ממנה כשחלק אחר מנסה לכבות את הלוחמים שנשרפו. גם המ"פ נכווה , התגלגל על הקרקע והתעלף. לאחר כמה דקות התעורר והבין שחייבים להרחיק את הרימונים שעל הלוחמים למקום בטוח בטרם יתפוצצו עליהם. הוא הצליח בכך ולוחמי יחידת החילוץ 669 חילצו את הלוחמים אך השורה התחתונה הייתה קשה גם אם הצליחו לפני כן לחסל 5 מחבלים: 4 מלוחמי הפלוגה נשרפו באסון: שמעון ידג, רועי שוקרון, אורן זריף ואושרי שוורץ. לוחם נוסף, שומטו קסהון נפטר מפצעיו בבית החולים לאחר מספר ימים. המג"ד רגב ציין כי למרות האירוע הקשה הפלוגה הרובאית שלוחמיה היו מעורבים בתקרית לא נשברה והמשיכה לבצע את משימותיה בנחישות. המ"פ אופיר ליוויס שנפצע אז איבד חלק מרגלו כתוצאה ממטען בהיותו סמג"ד 13 בסיור באזור היישוב מורג ברצועה ולמרות זאת השתקם וחזר לצבא עם פרוטזה על רגלו הקטועה. גדוד 13 המשיך בשגרת הפעילות שכללו בין היתר מארבים בני 72 שעות בשטח. בסיומו של אחד מהם נכנס אחד הכוחות לזירת מטענים ומוקשים שכתוצאה מהם נהרגו שני לוחמים כאשר מפקד הפלוגה ולוחמים נוספים מחלצים את ההרוגים והפצועים. לוחמי הגדוד נשכו שפתיים ולקראת סוף הקו נתקלו במספר מחבלים, חיסלו את כולם ובכך סגרה במידת מה את המאזן מולם. המג"ד רגב מציין את המוטיבציה האדירה והנחישות למלא כל משימה של לוחמיו למרות שהקווים בלבנון תבעו מחירים הולכים וגדלים. סא"ל תמיר ידעי החליף את ניר רגב ושימש מג"ד 13 בשנים 1998-1999. הייתה זו תקופה קשה כשזיכרון אירועי אסון המסוקים וואדי סלוקי היו עוד טריים וקולות רבים קראו לנסיגה מלבנון. רעשים אלה לא חדרו לגדוד שהיה ברמה מבצעית גבוהה וביצע עשרות חדירות עמוקות לשטח האויב. באחד המבצעים הופעל על כוח של הפלוגה המסייעת מטען גדול שממנו נהרגו שני לוחמים אך הגדוד הוסיף לתפקד ופגע במחבלים תוך כדי מבצע גדודי מורכב באזור הכפר קבריחה. לקראת סיום תפקידו של ידעי שהה הגדוד באזור עיישיה ריחן וכוח של חיסל 2 מחבלים.   את גדי איזנקוט החליף ב 1999 אל"מ שמואל זכאי ששימש כמח"ט עד 2001. המג"דים היו דן חפץ – גדוד 12, רביב ניר – גדוד 13 ואבי פלד – גדוד 51. מפקד הסיירת האחרון לפני הקמת גדוד הסיור היה ניר סולומון. באמצע תקופה זו, בשנת 2000, נסוג צה"ל מדרום לבנון.   

גדוד 12 תחת פיקודו של דן חפץ. 
סא"ל דן חפץ החליף את שלומי כהן בפיקוד על גדוד 12 בשנת 1999 ושימש בתפקיד זה עד 2001. התקופה הייתה מאתגרת. לוחמי החיזבאללה נקטו בשיטה חדשה: ירי טילים מדויקים מרחוק לתוך מוצבים. זו גרמה נפגעים בקרב כוחותינו שחיפשו מענה לכך. המג"ד חפץ כינס את כל מפקדי הגדוד לחשיבה איך מתמודדים מול האיום החדש לנוכח התוכנית כי הגדוד ישוב לאחר אימון לרכס רמים ובו יחליף את גדוד 890 שספג אבדות מטילי החיזבאללה. מפגש המפקדים גרם לתחושת שותפות בכל הגדוד והביא ליצירת פתרונות יצירתיים כגון עמדות דמה, רשתות הסוואה, בובות בדמות חיילים וגם אמצעים טכנולוגיים. הגדוד התפרס בגזרה ופלוגה ג שלו נכנסה למוצב טייבה שהיה כל כך מוכר ללוחמים ומסוכן. כל שרשרת פיקוד צפון הייתה מורכבת אז מאנשי גולני מה שסייע בשיתוף הפעולה בכל הדרגים. גדוד 12 בפיקוד חפץ החל להתארגן לנסיגה שדובר בה תוך הוצאת ציוד רגיש מרצועת הבטחון והחזרתו למוצבים על הגבול. הלוחמים עברו לנוהלים זריזים ולאכילת מנות קרב מתוך ידיעה שהוראה על נסיגה עשויה להגיע כל רגע.  החטיבה קיבלה פקודה להעביר את מוצב טייבה לידי צבא דרום לבנון וזה נכבש תוך זמן קצר על ידי החיזבאללה ובכך סימן את התמוטטות כל מערך מוצבי צבא דרום לבנון בכל רצועת הבטחון. משניתנה הנסיגה לחמו כוחות הגדוד כ 36 שעות ברציפות על מנת להרחיק את כוחות החיזבאללה מהצירים עליהם נעו כוחות צה"ל מעומק השטח לכיוון הגבול. כוחות הגדוד הדפו ניסיונות רבים של החיזבאללה לגרום נזק. המג"ד חפץ קיבל בהפתעה ידיעה כי צבא דרום לבנון נטש בסיס תחמושת ליד הכפר כילא סמוך לגדר המערכת. היה חשש כי התחמושת הרבה תיפול בידי החיזבאללה. המג"ד עצמו יצא בראש שיירה אל הבסיס הנטוש ולמרות הסכנה הצליח להביא את התחמושת לשטח ישראל. ב 24 למאי יצאו כוחות צה"ל סופית מלבנון כשפלוגה ג' של הגדוד יצאה אחרונה ונעלה את השער. לאחר נעילה זו התפתחה תקרית כשמהכפר כילה ירו מחבלים על עשרות לוחמי צבא דרום לבנון שביקשו לעבור לישראל. המח"ט זכאי והמג"ד חפץ חתכו את הגדר ויצאו להסתערות עם כוח על בתי הכפר. המג"ד חפץ גם מצא את עצמו במשימה הומניטרית: הבאתם של בני משפחת קמב"ץ גדוד 70 של צבא דרום לבנון. מייד לאחר הנסיגה ייצב צה"ל את אזור הגבול ועברו למשימות בט"ש. המג"ד חפץ שירת בלבנון ממלחמת לבנון הראשונה ב 1982 ועד לנסיגה בשנת 2000.   גדוד 13 תחת פיקודו של סא"ל רביב ניר – 1999 – 2001  רביב פיקד על הגדוד כאשר שמואל זכאי היה המח"ט.  גם גדוד 13 הצליח לבודד את הרעשים והקולות בחברה הישראלית שקראו לנסיגה מלבנון והמשיך לתפקד ברמה מקצועית גבוהה. דווקא כשכל הכוחות האחרים בשטח הורידו פעילות עקב הנסיגה הצפויה, הגביר גדוד 13 את הפעילות המבצעית. המג"ד ראה בכך הזדמנות ליזום ולהראות למחבלים את נחת זרועם. ביוזמת המג"ד הוציא הגדוד כוחות רבים לשטח מחוץ למוצבים והשיג שליטה במקומות החיוניים לפעילות צה"ל. זה היה כרוך במאמצים רבים גם פיזיים כשלא פעם ניתכה על הכוחות אש מרגמות וטילים גם בשעות היום. מידי פעם היו לגדוד נפגעים והלוחמים מיעטו לצאת הבייתה. למרות התנאים הלוחמים והמפקדים דרשו כל העת לצאת לפעילויות ואכן פגע במחבלים. בד בבד הוא גם הגן על לוחמי צד"ל ופעל באתגרים מורכבים בעיקר בתנועה על הצירים אל מול החיזבאללה שניסה כל העת להתקרב אליהם ולהטמין מטענים. ירי המרגמות על מוצבי צה"ל הפך לשגרה יום יומית וגבה פצועים וקורבנות. כוחות הגדוד מצאו את עצמם מידי פעם מחלצים נפגעים ממוצבים תחת אש כבדה.  ערב הנסיגה פינה הגדוד את המוצבים אותם אייש שנים ארוכות ועשה את דרכו לעבר הגבול תחת מטר של פגזי מרגמה. החיילים פוצצו לפני הנסיגה ציוד שלא התאפשר להביאו לישראל. בחלק מהמקומות התחולל קרבות של ממש סמוך למוצבים בזמן הנסיגה. במוצב חצביה נלחם כוח מהגדוד שמנה 10 לוחמים בעשרות אנשי חיזבאללה. קרבות התנהלו גם במוצב ריחן ובמוצב מארג' עיון ובהם עמדו לוחמי הגדוד בנחישות והדפו את ההתקפות עליהם. גדוד 13 שהיה הראשון בצה"ל שהגיע לאזור ביירות במלחמת לבנון הראשונה היה גם האחרון שעזב את אזור צידון ובין האחרונים שנסוגו מלבנון בכלל.     

מבצע חומת מגן – 2002 

מפקד החטיבה בזמן מבצע חומת מגן היה אל"מ משה צ'יקו תמיר שהחליף את שמואל זכאי בשנת 2001 ושימש כמפקדה עד 2003.

רקע

 מבצע חומת מגן שהיה הגדול ביותר ורחב ההקיף מאז מלחמת לבנון הראשונה התרחש בעקבות גל טרור חסר תקדים במהלך האינתיפאדה השנייה שבשיאו נרצחו 30 חוגגים במהלך ליל הסדר ב 27 למרץ 2002. בתקופה זו התרחשו 11 פיגועי התאבדות ובסך הכל נרצחו 105 אזרחים ונהרגו 26 חיילים. ממשלת ישראל החליטה על מבצע רחב הקיף לביעור קיני המחבלים בשטחי יהודה ושומרון, חיסולם ותפיסת אמצעי הלחימה שלהם. עיקר הלחימה התמקדה במרכזים שבשכם, חברון ג'נין, בית לחם, קלקיליה וטול כרם. כמו כן הוטל מצור על אזור המוקטעה ברמאללה שבו היה יאסר ערפאת נצור בלשכתו.

חטיבת גולני במבצעים טרום חומת מגן.

 פעולת גדודים 12, 51 והסיירת חודש לפני המבצע.
במאמץ הלחימה הצה"לי במבצע זה נטלו חלק גדוד 51 וגדוד הסיור אך כחודש לפני המבצע, בפברואר 2002, הטיל מח"ט גולני צ'יקו תמיר את המשימה לכבוש את מחנה הפליטים ג'נין על אורן אבמן, מפקד גדוד 12. היה זה אישור ראשון לבצע משימה כזו בעיר פלסטינית לאחר שהדרג המדיני חשש במשך זמן רב לאשר סוג כזה של פעילות. המג"ד כמו גם הגדוד כולו היו בעלי ניסיון קרבי עשיר שצברו במהלך תקופה ממושכת בגזרות לבנון בעיקר בגזרת רכס רמים. במהלך זמן זה שלח המג"ד כוחות קטנים לפעילות בגזרת מנשה ביו"ש, על מנת שיכירו ויחושו את השטח כי לאור גל הטרור הגואה בערי ישראל הייתה זו רק שאלה של זמן מתי יפעלו כוחות מטעם החטיבה בתוך הערים ומחנות הפליטים. המג"ד גם הקפיד על רמת האימונים מתוך צפייה לפעולה מקיפה כנגד המחבלים בשטחי יהודה ושומרון. וכך, לאחר תקופת מה של שקט יחסי בגזרת לבנון שאפשר לגדוד להתאמן ולהיערך לפעולה כזו, התקבלה הפקודה והגדוד ירד משטחי אימון ונכנס לנוהל קרב זריז. המג"ד אבמן ומפקדי הפלוגות ערכו תצפיות ותכננו את הכניסה למחנה הפליטים ג'נין תוך מחשבה על שכלול השיטות ללחימה על מנת למנוע עד כמה שאפשר פגיעה בחיי הלוחמים ובחיי אזרחים שאינם מעורבים בטרור. לבסוף, לאחר כל ההכנות, נעו הגדוד והסיירת בליל ה 28 לפברואר, (יממה לאחר התכנון המקורי בשל דחייה) לעבר מחנה הפליטים. ההליכה הייתה מעייפת בין מטעי זיתים וטרסות גבוהות. 2 פלוגות מהגדוד – פלוגה ג' ומסייעת נערכו להתקפה בפינה הדרום מערבית של המחנה כשהוא מלווה על ידי פלוגת שריון מגדוד 74 כשפלוגת המסלול בשלב זה בעתודה. התכנון על פי הכוחות היה:      
 סיירת גולני בפיקוד מרדכי כהנא תחדור למחנה מהצד הדרומי-       
 הפלוגה המסייעת של גדוד 12 בפיקוד איתן פרייזן תחזור ממול לכיוון חדירת הסיירת.     
   פלוגה ג' בפיקוד אלישב בהרב תחדור מהאמצע תוך ירידה במדרון קדמי-  גדוד 51 יחדור גם הוא מכיוון צפון ביחד עם גדוד שריון 74 שיבצע פעולת הסחה והרעשה מכלים כבדים. די מהר מהגעת הכוחות והיערכותם התגודדו פלסטינים רבים באזור גדוד 12 והחלו יריות מכל עבר. התקבלו דיווחים על התקרבות כוחות מחבלים לעבר הלוחמים. בשלב הזה שהה חפ"ק המג"ד אבמן ב"בית הפקידים" וחפ"ק המח"ט תמיר גם הוא היה באזור. הפלוגה המסייעת הצליחה להגיע לבית הראשון ולפוצץ אותו. אש כבדה נורתה עליה והמג"ד הפעיל מסוק קרב שירה לשטח פתוח על מנת להקל עליה את הלחץ. בינתיים נמשך הקרב וכלל המון אירועים מקומיים כשהלוחמים משתדלים עד כמה שניתן לא לפגוע באוכלוסייה לא מעורבת. המבצע הזה ארך 3 ימים ובסיכומו התברר כי חוסלו 130 מחבלים חמושים. בקרב הזה הופעל לראשונה כוח "תנין" בפיקודו של מפקד המחלקה שי סימן טוב שלימים הפך למג"ד 12 ונפצע קשה במבצע "צוק איתן".  המג"ד אבמן ציין לטובה את שיתוף הפעולה עם מג"ד 51 אופק בוכריס והתיאום בין שני הגדודים בקרב. המבצע הזה היה אמנם שבועות ספורים לפני "חומת מגן" אך חשיבותו הגדולה מעבר לחיסול מחבלים הייתה בהוכחה עבור הפיקוד הבכיר של צה"ל כי ניתן לבצע פעולות בערים הפלסטיניות ובמחנות הפליטים במחיר סביר מבלי שיתרחש מרחץ דמים שיכלול גם אזרחים רבים שאינם חלק מהטרור. לאחר פשיטה זו התקיימה פשיטה נוספת של גדוד 12 הפעם עם כל פלוגות הגדוד והסיירת. מרגע נתינת פקודת האש על ידי המג"ד פתחו כל הכוחות באש חזקה וחדרו כל אחת ליעדיה בסיוע מסוק שנטרל התנגדויות מלמעלה. גם פשיטה זו הוכתרה בהצלחה רבה. למרות שתי פעולות אלה, גל הטרור בישראל לא פסק והפיקוד הבין כי במקום פשיטות ממוקדות ונסיגה לאחור, יש לערוך מבצע מקיף לביעור קיני המחבלים בכל המקומות שמהם הם יוצאים במה שקרוי טיפול שורש.  עוד בטרם מבצע חומת מגן הספיק גדוד 12 לערוך פעולה גדולה במחנה הפליטים טול כרם, מעוז נוסף של המחבלים המפיק אירועי טרור רבים. לאחר פיגוע גדול בירושלים פשט הגדוד על המחנה. הגדוד נכנס הפעם בצורה ממונעת כשגם פלוגת המסלול המאומנת בפיקוד שי קלפר (לימים מפקד החטיבה) נוטלת חלק בלחימה. המג"ד הטיל עליו לנווט את הכוחות בחדירה להגעה אל היעד ממנו תנוע כל פלוגה ליעדיה. הכניסה לטול כרם לוותה בפיצוצים רבים ותוהו ובוהו מכל עבר. בשלב הראשון השתלטו כוחות הגדוד על בית ספר ונכנסו פנימה להתארגן בתוך מחסה כשכבר היו לחטיבה שני הרוגים. כוח פלוגה ג' ששהה בכלים הממונעים זמן רב יצא ממנו לכיוון המבנים והחל לחטוף אש תופת מסביב. הכוח השיב באש והשתלט על המבנה הראשון כשמיד לאחר מכן ברחו המחבלים שהיו בו לתוך המחנה והכוח התחיל להתקדם. המבנים בהם שהו הכוחות ספגו אש חזקה אך מנגד גם לוחמי הגדוד השיבו באש יעילה והדפו את המחבלים הלאה לתוך המחנה. הגדוד המשיך להתקדם באיטיות אל תוך המחנה תוך כדי התייחסות לאוכלוסייה שאינה קשור למחבלים: באמצע הלחימה אפשר כניסת אמבולנס על מנת לחלץ יולדת. מ"פ ג' בהרב סיפר כי במהלך שלושה ימים ההתקדמות הייתה בסריקה של כ 300 – 400 מטר מבית לבית כשכל הזמן דאג שמקלען יחפה על התקדמות הכוח וכל הזמן הירי על הכוחות לא פסק. הכוח התקדם ונטרל בהדרגה את ההתנגדויות. במהלך הזמן נכנעו חלק מהמחבלים. כוחות גדוד 12 קיבלו סיוע מכוחות גדוד 51 שהגיעו מכיוון המוקטעה והורידו את הלחץ מכוחות הגדוד. לאחר כ 3 ימים השתרר שקט. אנשי המנהל האזרחי נכנסו ביחד עם הלוחמים ודרשו מהתושבים באמצעות רמקולים לצאת עם ידיים מורמות ואכן מחבלים רבים נענו ונכנעו. הם רוכזו במגרש הכדורגל, נאזקו וכל הנשקים נלקחו על ידי כוחותינו. עם יציאת הגדוד מטול כרם התרחש פיגוע קשה בירושלים בקפה מומנט. סגן הרמטכ"ל "בוגי" יעלון פגש את המפקדים וציין כי היכולות של כוחות החטיבה מעניקות לדרג הפיקוד הבכיר וגם לדרג המדיני בטחון בקבלת ההחלטות. לאחר מבצע זה, בשלהי חודש מרץ 2002, התפזר גדוד 12 למשימות בטחון שוטף כשהמחשב הייתה שהלחימה כבר מאחורי הלוחמים. הפיגוע הרצחני במלון פרק בנתניה בערב סדר פסח בו נרצחו 30 ישראלים הביא להחלטה על מבצע גדול והגדוד הוקפץ שוב לפעילויות במבצע חומת מגן.  

חטיבת גולני במבצע חומת מגן.

כוחות החטיבה שכללו את גדודים 12, 51 גדוד הסיור המשיכו בלחימה גם במבצע חומת מגן. במבצעים המקדימים שנערכו אך חודש לפניו צברו הלוחמים ניסיון רב.

גדוד 12 במבצע חומת מגן

הפעם קיבל גדוד 12 משימה ברמאללה: כיבושה כולל המוקטעה, מקום מושבו של מנהיג המחבלים יאסר ערפאת. החטיבה על כוחותיה נכנסה אל רמאללה כשגדוד 12 נע להשתלטות על המבנים השולטים על המוקטעה. מזג האוויר היה קשה, גשם וברד חזק ירדו על הכוחות אך המשימה הושלמה והכוחות כיתרו את מתחם המוקטעה. הארכי מחבל היה נצור בלשכתו כל הימים האלה מבלי יכולת לצאת ממנה. בינתיים, לאחר השלמה משימה זו החליף את גדוד 12 כוח אחר והגדוד הועבר לגזרת שכם לצורך סיוע בלחימה בקסבה ובמחנות הפליטים. כוחות הגדוד נעו לעבר הקסבה תוך כדי חילופי אש כבדים עם המחבלים. כוח שריון שנועד לסייע אכן ירה על מטרות באזור הלחימה וסייע ללוחמי הגדוד להתמקם בפאתי הקסבה. שם כבר התנהלו חילופי אש בין הלוחמים למחבלים. התכנון היה להשתלט על פאתי הקסבה עד אור ראשון. על מנת להקל על הלוחמים פקד המג"ד לפרוק מאגים מהכלים הממונעים ולהעלות את המגיסטים על מרפסת. בסיוע מסוק קרב חיסלו המגיסטים את קיני ההתנגדות והכוחות יכלו כעת להתקדם אל תוך תחילת הקסבה. הגדוד נשאר בשכם ששה ימים שמהלכם התגלתה מנהרה עתיקה אליה ברחו מחבלים רבים. לאחר השלכת רימוני עשן פנימה נכנסו הלוחמים ומצאו מצבור גדול מאד של מטענים. 

פלוגה ב' בפיקודו של שי קלפר התקדמה מבית לבית באמצעות שבירת קירות עם פטיש כבד. ברחובות אי אפשר היה להתקדם כיוון שהלוחמים בשטח החשוף יחסית ברחובות חטפו כל העת מכת אש כבדה. הכוח בפיקודו נכנס לקומה התחתונה של מבנה כקודם לכן טנק ירה על הקומה העליונה בה שהו מחבלים. מתוך המבנה התקדם הכוח תוך שבירת קירות.

לוחמי הגדוד שמרו על צלם אנוש ואפשרו קבלת טיפול רפואי דחוף למי מהאוכלוסייה שהיה זקוק לו. באחד המקרים הם נכנסו לתחקר פעיל חמאס ואפשרו לאחיו הצעיר בן ה 8 לצאת בצורה מאובטחת לקבלת טיפול דיאליזה. 

 הפעילות בשכם הייתה האחרונה של גדוד 12 במבצע חומת מגן. משם הגדוד נע לעבר ג'נין שם החליף את גדוד 51. שי קלפר ציין כי הנכונות של הלוחמים לחפות האחד על השני ולהילחם כגוש אחד היוותה מפתח להצלחה. הקמב"ץ ציין כי ההתקפה החזקה של כל הפלוגות במקביל בסיוע טנקים אפשרה עבודה כירוגית ופגיעה במחבלים רבים. הגדוד צבר ניסיון רב ולמרות תרחישי אימים של המודיעין שדיברו על אלפי מתבצרים הצליח הגדוד בכל משימותיו.

לאחר מבצע חומת מגן עם התמשכות הטרור הפלסטיני נשאר הגדוד בגזרת ג'נין והמשיך במבצעים רבים בעיר ובמחנה הפליטים. 

גדוד 51 במבצע חומת מגן

חודשים מספר לפני מבצע חומת מגן שהה הגדוד בפיקודו של אופק בוכריס, לימים מח"ט גולני הצליח הגדוד לכבוש את מחנה הפליטים ג'נין שכונה "בירת המתאבדים" וקיבל צל"ש יחידתי. היה זה לאחר סיום קו בהר דב ואימון ברמת הגולן. לאחר האימון הוקפץ הגדוד למבצע זה ולוחמיו הצליחו לחסל 16 מחבלים עוד בשלב הכיתור של מחנה הפליטים. בשלב הזה עדיין לא אישר הפיקוד הבכיר של צה"ל כניסה אל תוך המחנה פנימה והגדוד נאלץ להסתפק בפעולת הכיתור. אבל בתחילת מרץ 2002 האישור כבר התקבל לנוכח התעצמות גל הטרור בארץ. המג"ד בוכריס ציין באוזני הלוחמים שלא ברור לו עד כמה קשה זה הולך להיות אך גדוד 51 עומד בכל משימה – נקודה. ואכן, כוחות הגדוד נכנסו ביחד עם פלוגת הפלנ"ט למחנה הפליטים ג'נין וחיסלו מחבלים רבים. אך הסתיים המבצע שם הוקפץ הגדוד לטול כרם אל מחנה הפליטים. כוחות הגדוד נכנסו באינטנסיביות גדולה ללחימה עם המחבלים במחנה עד שהאש שככה. המג"ד בוכריס אפשר הוצאת פצועים מהמחנה בתנאי שהמחבלים יוצאים אל הכוחות ונכנעים וכך היה. הגדוד יצא משם למשימות אחרות ובליל ה 27 למרץ, ליל הסדר ובו הפיגוע הנורא במלון פרק בנתניה שהה הגדוד במתקן האימונים "אליקים". שתי פלוגות היו בתעסוקה מבצעית וחלק היו בחופשה בבית. באותו לילה הודיע המח"ט תמיר למג"ד בוכריס על מבצע רחב הקיף שיתקיים החל מהיום למחרת. הגדוד נכנס לרמאללה והשתלט על מתחם המוקטעה בו שהה ערפאת. בכניסה למתחם נהרג אחד הלוחמים מירי של אחד משומרי הראש שלו. הלוחמים צרו על המבנה והוציאו ממנו חומרים רבים ובהם מחשבים ומסמכים מהם התברר על מהות הקשר העמוק בין ערפאת לכל אותם מחבלים שהשתתפו בפעולות טרור רבות ורצחו מאות ישראלים.  בינתיים, קיבל הגדוד פקודה לעזוב את רמאללה ולהיות תחת פיקוד חטיבת מילואים 5 במאמץ לכבוש את ג'נין. תוך זמן קצר התברר כי קרב זה היה אחד הקשים והמרים בכל במצע חומת מגן. למרות פעילויות כוחות גדודים 12, 51 והסיירת במחנה כחודש לפני המבצע, הוסיפו מחבלים רבים ממנו להוציא פיגועים רבים ובעיקר פיגועי התאבדות בחדרה, עפולה ונתניה. הג'יהאד האיסלמי שלט במחנה והתכונן למבצע של צה"ל. ברחבי המחנה הוטמנו אלפי מטענים, גם בתוך בתי מגורים. המחבלים הכינו מארבים ללוחמי צה"ל תוך שימוש באוכלוסייה האזרחית כמגן אנושי. גדוד 51 התכונן ללחימה ביחד עם לוחמי חטיבה 5 והעביר להם ידע שנצבר מסיבוב הלחימה הקודם, איך לפתוח דלת, איך לזהות מטען ואיך לנטרל אותו. המבצע החל ביום השביעי של פסח. בשטח הכינוס הבינו הלוחמים על פי כמות הכלים והכוחות כי מתארגנת פעולה בהקיף נרחב. המג"ד בוכריס אסף את הלוחמים והדגיש כי כנראה הגדוד יספוק אבדות אך הגדוד במלחמה והוא ימשיך עד הניצחון. פלוגות א' ג' ומחלקה מהמסייעת וגם הפלחה"ן היו אמורות לכבוש את לב המחנה וכוח המילואים את הצד המערבי שלו. כבר בכניסת הכוחות אובחנו בצידי הכביש שקים לבנים כשחוטי חשמל מחוברים אליהם. אלה היו מטענים רבים לכל אורך הדרך. כוח השריון ניסה לירות עליהם אך החטיא. המג"ד בוכריס ביקש ממפקד הכוח רק לחפות באש מקלעים על הלוחמים שלו שייכנסו רגלית. לחטיבת המילואים היו כבר שני הרוגים וכוח גדוד 51 החל להתקדם באיטיות תוך כדי לחימה ונטרול מטענים. בלילה הראשון הגיעו הלוחמים לקו הבתים הראשון של המחנה בהתאם לתוכנית. מסביב האש לא פסקה לרגע והכוח טיהר את הבתים תוך התקדמות ותשומת לב למטענים. כוחות חטיבת המילואים התקשו להתקדם במחנה הפליטים ולמעשה באמצע היום השני גדוד 51 לחם לבדו. עקב כך נאלצה פלוגה ג' לסטות יותר מערבה ולטפל בבתים שהיו בגזרת כוחות המילואים. בשלב מסוים נפגע אחד הלוחמים בכניסה לחצר של אחד המבנים. מפקד המחלקה ועוד שני לוחמים ביניהם חובש השכיבו את הפצוע על אלונקה אך חטפו אש בצרורות מסביב והאלונקה נפלה כשאחד הלוחמים נפצע אנושות ומת. מאוחר יותר התגלה מכתב אותו כתב לחברתו ערב המבצע שבו ציין כוח בעת הזו הדבר החשוב לעשות זה ללחום ולהרוג במחבלים שפגעו במגוון אירועי טרור בישראלים. בינתיים, בחצר בה התרחש אירוע זה המשיך ניסיון חילוץ הפצועים. מסוק אפאצ'י ירה לעבר הבית בו שהו המחבלים ורסיסים עפו גם אל הלוחמים. האירוע הסתיים בצהרים עם פינוי הפצועים וההרוגים. באירוע נפצע גם אלירז פרץ, אחיו של אוריאל שנהרג בלבנון. אלירז שהה זמן קצר בבית החולים, ברח ממנו והתצטרף חזרה לכוחות הגדוד בלחימה. בשנת 2010 נהרג בהתקלות עם מחבלים בגבול רצועת עזה בעת שהיה סגן מפקד מחלקה בגדוד 12. הגדוד המשיך בלחימה האיטית והעיקשת במטרה לחסל את המחבלים. אלה ניסו בשיטות פסיכולוגיות להשפיע על מורל החיילים באמצעות כריזה מהמסגדים שקוראת להם לעזוב את המקום. אבל גדוד 51 לא התכוון לעזוב והמשיך להילחם. עקב אי התקדמותה של חטיבת המילואים הובאו למקום כוחות משייטת 13 וכוחות נוספים. 2 מחלקות מהפלוגה המסייעת ששהו בתעסוקה מבצעית בצפון הובאו גם הן ונכנסו ללחימה. בשלב הזה היו לגדוד 51 כבר 4 חללים. שגרת הלחימה נמשכה כשהלוחמים מתקדמים ממבנה למבנה ומגלים עוד ועוד מטענים ומעבדות נפץ. באחד האירועים הקשים ביום השני ללחימה ניסתה קבוצת לוחמים להתקדם ברחוב ונכנסה למארב ממנו נהרג לוחם והחובש שקפץ לטפל בו נהרג אף הוא. לאחר פינו הפצועים נשכו הלוחמים שפתיים והמשיכו בלחימה מאותו מקום. לאחר אירוע זה החליט המג"ד בוכריס לא לסכן את הלוחמים בסמטאות. דחפורי ענק פלסו את הדרך ונגמשי "אכזרית" ממוגנת הכניסו את הלוחמים עד לפתח המבנה שהיו צריכים לטהר. הלחימה העזה במחנה נמשכה. בינתיים לוחמי גדוד מילואים 7020 נקלעו לאירוע קשה כאשר איבדו 13 מחבריהם ביום השלישי ללחימה. למרות אירוע זה, הלחץ החל לתת את אותותיו וביום השביעי ללחימה החלו המחבלים להיכנע לאחר שרבים מחבריהם כבר נהרגו. בעת הגעת המח"ט ומפקד האוגדה לביקור התפוצץ מטען באחד החדרים וממנו נהרג קשר הסמג"ד ו 11 לוחמים נפצעו. אך הלחימה כבר הייתה בשלבי סיום. המג"ד בוכריס התנדב לטפל בכיבוש החלק האחרון של המחנה. הוא ניסה להביא לכניעת המחבלים שעוד נותרו באזור במקום הריגתם על מנת לחסוך אחר סיפורי גבורה פלסטיניים. לבסוף זה אכן קרה: ביום השמיני ללחימה נכנעו עשרות מחבלים והמשימה הושלמה למחרת. לאחר חופשה קצרה, חזר גדוד 51 להילחם במחנה הפליטים עסכר ליד שכם בערב יום הזיכרון לחללי צה"ל. הלחימה במחנה זה לאחר התופת במחנה הפליטים ג'נין לא הייתה קשה עבורם. בהמשך השתתפו לוחמי הגדוד בכיבוש חברון ומספר כפרים בדרך. באחד הימים הוקפצו אל הקסבה של שכם על מנת לטפל במחבלים שלגביהם הייתה התראה חמה לפיגוע. כוח בפיקוד המג"ד בוכריס והמ"פ אביהוא הגיע אל מבנה בו שהו מספר מחבלים בכירים. הם פוצצו את דלת הכניסה אך אש שנורתה מתוך החדר הרגה את המ"פ ופצעה קשה את המג"ד. הכוח המשיך במשימתו עד להשלמתה והמג"ד פונה לבית החולים. למעשה, היה זה יומו האחרון בגדוד 51. עשרה ימים לאחר מכן, למרות פציעתו, הגיע בוכריס להיפרד מלוחמיו ונשא בפניהם נאום מרגש. לימים, עם החלמתו, פיקד בוכריס על אגוז, על חטיבת גולני ועל אוגדה בפיקוד צפון.   

מפקדי החטיבה והגדודים בשנים שאחרי מבצע חומת מגן עד מלחמת לבנון השנייה:
ארז צוקרמן - 2003 - 2005
תמיר ידעי - 2005 - 2008

מפקדי גדוד 12
מרדכי כהנא 2002 - 2004
גיא הלוי 2004 - 2006

מפקדי גדוד 13
רפי מילוא 2003 - 2005
יואב מרדכי 2005 - 2007

מפקדי גדוד 51
יובל ג'רבי 2002 - 2004
יניב עשור 2004 - 2006

מפקדי גדוד הסיור
אסף ישראלי 2003-2005
יואב רום 2005 - 2007