החטיבה במלחמת לבנון השנייה ובאירועים שקדמו לה

1. רקע

 מלחמת לבנון השנייה התנהלה בין צה”ל לחיזבאללה בקיץ 2006. היא נמשכה בין ה 12 ליולי ועד הפסקת האש ב 14 לאוגוסט אם כי כוחות צה”ל המשיכו ופעלו בלבנון עד ה 1 לאוקטובר 2006. היא פרצה עקב פעולת מארב של החיזבאללה כנגד סיור של צה”ל. במהלך הפעולה נהרגו שלושה חיילי צה”ל ונחטפו שניים, כולם אנשי מילואים. התקפה זו באה לאחר התעצמות והתבססות ניכרת של החיזבאללה לאחר נסיגת צה”ל מלבנון בשנת 2000 בעמדות רבות בשטח וצבירת טילים רבים מוכנים לירי על ישראל לטווחים שונים והצבתם בכל רחבי דרום לבנון. במהלך המלחמה עמדו   לרשות פיקוד הצפון 2 אוגדות חי”ר ו 3 אוגדות משוריינות. בשלבים הראשונים של המלחמה פעל צה”ל בעיקר בהפצצות ומהאוויר והפגזות ארטילריות מסיביות אך ככל שנמשכה הלחימה השתלבו בה כוחות יבשתיים שכללו חי”ר שריון והנדסה.

 1.1 סד”כ החטיבה

פיקוד החטיבה כלל את אלוף משנה תמיר ידעי – מפקד החטיבה, סגן מפקד החטיבה סא”ל רסאן עליאן, סא”ל גיא הלוי מפקד גדוד 12, סא”ל יואב מרדכי מפקד גדוד 13, סא”ל יניב עשור מפקד גדוד 51, סא”ל יואב ירום מפקד הגדס”ר שכלל פלחה”ן , עורב, פלחי”ק ואת הסיירת עצמה בפיקוד רס”ן שי קלפר.  

משימת החטיבה במלחמה:

כוחות חטיבת גולני יפעלו במסגרת אוגדה 91 מראש הנקרה במערב עד ק.ד. 239 במזרח. כוחותיה (בסיוע כוחות נוספים מהאוגדה) יכבשו את העיירה בינת ג’בל, תחסל פעילי טרור, תשמיד משגרים, תשתיות ואמל”ח ותיצור אפקט נוכחות במרחב. בהמשך היא תסייע לאוכלוסייה האזרחית באזור על מנת ליצור מציאות ביטחונית טובה יותר ולאורך זמן בגבולה הצפוני של מדינת ישראל. כוחות החטיבה יתקפו בשלב ראשון את חלקה המזרחי של העיירה. בהמשך צפויה משימה פשוט על שמורת הטבע “פורש” (כוונין).

 רעיון מבצעי חטיבתי:

התייצבות מהירה של שלושה גדודים בפאתי העיירה תוך בידוד גזרת הפעולה על ידי כוחות קרקעיים ועל ידי הפעלת אש מסיבית ומגוונת, תפיסת מאחזים ופגיעה בחמושים תוך יצירת חוסר וודאות בנוגע למיקום, סד”כ ואופן הפעלת כוחותינו.

2. פעילות הכוחות

 2.1 גדוד 12

 2.3 גדוד 51

 2.3.1 פעילות לפני מלחמת לבנון השנייה

בשנתיים שלפני המלחמה פעל גדוד 51 ברצועת עזה במשך שבעה חודשים רצופים. הגדוד צבר ניסיון רב בפעילות מבצעית, ערך מבצעים גדודיים רבים ואף היה מעורב בשורה של היתקלויות רבות. מהרצועה יצא הגדוד לאימון בבקעה ואחריו ביצע פעילות מבצעית בהר דב שאחריה יצא למשימת ההינתקות ברצועת עזה ואחריה פעל כ 4 חודשים בדרום הר חברון. משם פנה הגדוד לפעילות מבצעית ברכס רמים שבגזרת לבנון ובסיומה ביצע אימון ששיאו היה תרגיל גדודי שכלל קרב התקדמות לילית והתקפת יום. בשלהי האימון הוקפץ הגדוד ללחימה ברצועת עזה עקב חטיפת החייל גלעד שליט. במסגרת הלחימה בעזה חיסל הגדוד 16 מחבלים. לגדוד היו שבעה פצועים. הגדוד שב צפונה סמוך לפתיחת המלחמה בלבנון.

במלחמה עצמה חווה גדוד 51 את אחד הקרבות הקשים ביותר מכלל כוחות צה”ל בעיירה בינת-גבל.

2.3.2 הגדוד במלחמה

המשימה הראשונה

בימים הראשונים של המלחמה כשעיקר הפעילות הייתה של חיל האוויר והארטילריה, המתין המג”ד יניב עשור ואיתו סגל הפיקוד הגדודי לקבלת פקודות. המשימות השתנו תכופות ויצרו בלבול ובעיקר תחושת לחץ וחוסר זמן להכנות הגדוד. ההכנות כללו בין היתר מסדרי ציוד, אימוני תנועה ולחימה, מטווחים ועוד.

המשימה שהלכה והתבהרה לסגל גדוד 51:

גדוד 51 יתקדם וישתלט על הפאתים המזרחיים של העיירה בינת-ג’בל, יאתר וישמיד אויב ומצבורי אמל”ח על מנת לסייע לחטיבה לעמוד במשימתה.

גדוד 51 שכלל בעת הזו את פלוגה א’, פלוגה ג’ הפלוגה המסייעת, חפ”ק מג”ד (יניב עשור) חפ”ק סמג”ד (רועי קליין) ומחלקת המרגמות שסייעה בחיפוי באש ממרחב אביבים החל בתנועה ב 23/07/2006 בשעה 21:00. הוא נע אחרי יחידת אגוז. בראש הגדוד נעה פלוגה א’, אחריה פלוגה ג ואחריה הפלוגה המסייעת. חפ”ק המג”ד נע עם פלוגה א’ וחפ”ק הסמג”ד נע עם פלוגה ג’. הגדוד התקדם בתנועה רגלית כ 4 שעות עד להגעה לנקודת ההיערכות הגדודית. תוואי השח היה מישורי עד רכס מארון-א-ראס, עלייה תלולה ומצוקית על הרכס וירידה תלולה בשטח מרובה טרסות עד פאתי בינת- ג’בל. רוב הלוחמים נשאו איתם ציוד כבד על גבם, התנועה הייתה איטית ומאובטחת. מרגע כניסת הכוחות לעיירה ובמהלך כל שלבי התנועה וההתמקמות הונחתה ארטילרית לחיפוי על הכוח המתקדם על העיירה בינת-ג’בל כשגם מחלקת המרגמות נוטלת חלק באש החיפוי.

 לפנות בוקר ה 24/06/206 הכוח החל להיערך לפיצול על מנת לתפוס מבנים שתוכננו מראש להשתלטות בפאתים הדרום מזרחיים של העיירה.

פלוגה א’ השתלטה על שני מבנים בחלק המזרחי של הגזרה הגדודית.

הפלוגה המסייעת השתלטה על שני מבנים דרומיים במרכז הגזרה.

פלוגה ג’ השתלטה על שני מבנים צפונית-מערבית לפלוגה המסייעת.

חפ”ק המג”ד התמקם עם הפלוגה המסייעת.

חפ”ק הסמג”ד התמקם עם פלוגה ג’.

בבוקר ה 24/07/2006 נתקלו פלוגות א’ והמסייעת מטווחים קצרים בחוליה של 3 מחבלים והרגו שניים מהם, אחד הצליח לברוח צפונה. באותו יום בצהרים חיסל צלף גדודי מפלוגה ג’ מחבל בצומת המצויה כ 80 מטרים מהמבנים של הפלוגה. על מנת לשפר את תמונת המודיעין ולהשיג את גופות המחבלים כקלף מיקוח נשלח כוח מהגדוד אל גופות המחבלים ואסף מהם אמל”ח, מכשירי קשר, כלימגורים, רימונים נשק אישי ומטולי RPG. לוחמים מצאו במבנה בו שהו חומר מודיעיני על גבי מחשבים ודיסקים קשיחים. החומרים הועבר לארץ. במהלך הלילה הבא שיפרו לוחמי הגדוד עמדות לצפוניות יותר. המעבר אפשר צפייה במרחב צפוני גדול בתוך העיירה.

למחרת, ביום ה 25/07/2006 לא היו אירועים מיוחדים והגדוד קיבל פקודה להיערך ליציאה לכיוון הארץ אך בשעות הערב שונתה הפקודה והגדוד הונחה להישאר בעמדותיו 24 שעות נוספות. לקראת חצות שונתה הפקודה שוב והפעם התקבלה פקדה להתקדם בתנעה צפונה לאחר השלמת התקדמות יחידות אגוז והגדס”ר. בשל כך תנועת הגדוד החלה רק בשעה 3 לפנות בוקר. חפ”ק המג”ד יחד עם פלוגה א’ נעו לכיוון צפון מזרח, חפ”ק הסמג”ד יחד עם פלוגה ג’ נעו לכיוון צפון מערב והפלוגה המסייעת נשארה במרכז הגזרה לחיפוי. לאחר כשעה וחצי של תנועה שכללה מעברי חומות , טרסות וכביש בוצעה תצפית מפקדים של פלוגה ג’ על מנת לסרוק את השטח המיועד למיקום הכוחות. בתום התצפית התקבלה החלטה שהפלוגה תשתלט על שלושה מבנים הממוקמים מזרח-מערב. מאחר שהם היו בשטח נחות, החליט מ”פ ג’ לדרג את כניסת הכוחות אל המבנים. התכנון היה:

• המ”פ ומחלקת הפטרול במבנה המערבי (שממנו צפה המ”פ מגע אפשרי כוחות אויב).
• מחלקת החבלה במבנה המרכזי
• מחלקת החוד יחד עם חפ”ק הסמג”ד והסמ”פ במבנה המזרחי.

כשהכוחות התקדמו הצליחה מחלקת הפטרול להיכנס למבנה המערבי. ממבנה זה ניתן היה לחפות לכיוונים צפון-דרום אך לא לכיוון מזרח שממנו אכן באה ההיתקלות הראשונה. מחלקות החוד ומחלקת החבלה נתקלו בדלתות כבדות נעולות ובשלב הראשון לא הצליחו לפרוץ אותן והמשיכו בניסיונות הפריצה. למחלקת החוד לא הייתה לבנת חבלה ולפיכך היא קיבלה אחת ממחלקת החבלה ובינתיים רוכזו לוחמיה לאורך ובצמוד לחומה המפרידה בינה לבין המבנה הבא. במהלך הניסיונות לפריצת דלת המבנה נפתחה אש מהחצר הסמוכה שמעבר לחומה והחלו להיזרק רימונים על אנשי מחלקת החוד. הכוח פתח באש נגדית. החומה הקשתה על השבת אש וזריקת רימונים מה גם שהחצר שבה שהו המחבלים גבוהה במטר מחצר הלוחמים מה שהקנה להם יתרון. תוך כדי ירי של הלוחמים לעבר החומה ומעבר לה דיווח הסמג”ד קליין בקשר על ההיתקלות. בינתיים תוך כדי חילופי האש הצליח הסמ”פ לפרוץ את דלת המבנה בעזרת לבנת חבלה וזה אפשר לכוח להיכנס ולתפוס מחסה בתוכו לאחר גמר הלחימה. כיתת החוד בפיקודו של סגן עמיחי מרחביה יצאה באיגוף ימני להסתערות על המחבלים. הכוח הסתער עד חומת הלבנים. בהסתערות נפגע לוחם מרימונים שהושלכו על ידי מחבלים ששהו מעבר לחומה. סגן עמיחי נפצע קשה אך הספיק לדווח בקשר. לכוח היו עוד הרוג ופצועים. מי שנותר כשיר המשיך בירי לעבר החומה ובמקביל הזעיקו חובש. הסמג”ד קליין ששמע בקשר על המתרחש רץ עם כיתה לעבר הטרסה על מנת לסייע לכוח. היו אתו קשר ומספר לוחמים. במקביל הוא פקד על כוח אחר להישאר בחצר התחתונה ולבצע חיפוי. הכוח הגיע לסגן מרחביה הפצוע, ניסה להשכיב אותו על אלונקה ובמקביל להשיב אש אל עבר המחבלים. המחבלים המשיכו לירות כל העת אש מסיבית אל כוחותינו ולהשליך רימונים. אחד הרימונים נפל סמוך לרועי קליין והוא נשכב על הרימון במטרה למנוע פגיעה בחבריו. הוא נפגע אנוש אך הצליח לדווח בקשר על פציעתו. מפיצוץ מספר רימונים נפגעו עוד לוחמים. לאחר ניסיון זה, נעשה ניסיון חילוץ נוסף על ידי הסמ”פ אלכס שוורצמן שפיקד על מספר לוחמים. גם חלקם נפגע ואלכס דיווח בקשר שהמחבלים זורקים רימונים מעבר לחומה ויש לאגף אותם. בסיכום שלב זה תמונת המצב בפלוגה ג הייתה:

• מחלקת החוד בלחימה מטווח קצר עם המחבלים. המחלקה ספגה פצועים רבים והמשיכה בלחימה.
• שרשרת הפיקוד נפגעה קשות: סמג”ד, סמ”פ, מ”מ וסמל.
• מחלקות הפטרול והחבלה שנמצאו במבנה צפוני השיבו אש לכיוון המחבלים- מזרחה.
• כוח בפיקוד המ”פ יצא לסייע למחלקת החוד.

בינתיים, כאשר שמע המג”ד עשור ששהה עם פלוגה א’ דיווחו בקשר של הסמג”ד קליין כי נתקל במחבלים עלה עם מ”פ א’ לקומה העליונה של המבנה וערך תצפית על מרחב פלוגה ג’. הוא הורה למ”פ א’ להתקדם עם כוח ולהשתלט על מבנה צפון מזרחי למרחב הלחימה של פלוגה ג’. מבנה זה שולט על המרחב וממנו ניתן לחפות ולסייע לפלוגה ג’. מ”פ א’ יחד עם חלק ממחלקה ומפקדה התקדמו והשתלטו על המבנה בעוד שתי המחלקות האחרות נשארות לחיפוי. בתיאום עם פלוגה ג’ החל כוח מ”פ א’ בחיפוי מול המחבלים. אלה זיהו את האיגוף של כוח מ”פ א’ וניסו גם הם לאגף אותו. הם פתחו לעברו באש מדרום, מכיוון המסגד. ירי זה בין החוד הפלוגתי לבין שאר הפלוגה עיכב את התקדמות פלוגה א’ עד לחיסול המחבלים. בשלב זה פקד המג”ד על סמ”פ א’ לאגף את המחבלים היורים מדרום ולהשמידם. בלחימה זו הרגו לוחמי פלוגה א’ כ 10 מחבלים. בינתיים נפצעו גם לוחמים מחפ”ק המג”ד. הפלוגה המסייעת אבטחה את האגף הדרומי ללא נפגעים בשלב זה. סיכום ביניים בשלב זה:

• פלוגות א’ ומסייעת במקומן לפי התכנון.
• פלוגה ג’ עדיין נלחמה מתוך מטווחים קצרים והיה פיצול בין כוחות שונים שלה.

בשלב זה הושמד כוח של 5 מחבלים ששהה באזור המסגד באמצעות ירי מהאוויר לאחר שהמג”ד עשור נתן את אישורו לתקיפה זו כשדאג לוודא היטב שמי ששוהה שם הם מחבלים ולא כוחותינו. המחבלים שחצצו בין חפ”ק המג”ד לחוד של פלוגה א’ חוסלו. חפ”ק המג”ד דילג לעבר המבנה הצפוני בין פלוגה א’ לפלוגה ג’ ומשם המשיך המג”ד לפקד על הלחימה. במקביל ביקש מ”פ הפלחה”ן לסייע והמג”ד הורה לו להיערך לסיוע בלחימה לחילוץ פלוגה ג’. הלחימה כעת התנהלה בשלוש גזרות: פלוגה א’ בגזרה המזרחית, פלוגה ג’ בגזרה המרכזית והפלוגה המסייעת בגזרה הדרומית. בנוסף לסמג”ד שנפגע, מרבית הנפגעים היו מפלוגה ג’.

מכאן ואילך מרבית הלחימה התמקדה בניסיונות סיוע ללוחמי פלוגה ג’ בלחימה ובפינוי הפצועים וההרוגים.

המשך הלחימה בפלוגה ג’.

הניסיונות לחבירה אל לוחמי פלוגה ג’ נמשכו:

• מפקד הפלוגה אלון חכימה ביחד עם עוד מ”מ ועוד מספר לוחמים כולל איתמר כץ מ”פ לשעבר בגדוד שחזר והתנדב במלחמה לטובת גדוד 51 ביצעו איגוף על מנת להגיע למבנה ולחצר בו לחמה פלוגה ג’. הם נתקלו באש מסיבית והשיבו באש ובירי פצצות ררנ”ט. ירי של טיל לאו על ידי המ”מ שיתק את מקורות הירי אבל האיגוף שלהם לא הצליח מכיוון שהוא נתקל בחומה גבוהה בדרך שהייתה עשויה לסכן את כל הכוח. לכן הכוח חזר והצליח לבסוף לחבור מכיוון מערב אל הלוחמים והפצועים כשהחבירה מתבצעת בצעקות. המ”פ החל לארגן פינוי נפגעים תחת אש כשנזרקים עליו רימונים מעבר לחומה. הכוח השיב אש והמתין לכיתה נוספת שהייתה אמורה להגיע עם אלונקות. בשלב זה נפגע המ”פ ברגליו ובבטנו. במהלך ניסיונות החילוץ נפגע גם המ”מ. לנוכח מצב זה ביצע אחד המ”כים ביחד עם לוחם נוסף ניסיון איגוף במטרה להסתער על המחבלים. הם זרקו רימון לצד השני של החומה וירו אבל נפגעו והצליחו לחלץ את עצמם. לנוכח הנפגעים הרבים לקחו אחד הסמלים ומ”כ את הפיקוד והחלו בפינוי הנפגעים תחת אש. פצועים שכבו בתוך מטע שהיוו את החצר של המבנה שאליו ניסו לחלץ את הפצועים. המ”כ אביחי יעקב המשיך בחילוץ הפצועים מה שחייב גיחות רבות אל החצר תחת אש. כשניסה לחלץ את הסמ”פ אלכס מרחביה הורה הפצוע לאביחי לחלץ קודם את שאר הפצועים לפניו. לבסוף כשגרר אביחי את אלכס הפצוע נפגע אלכס מירי מדויק ונהרג בידיו של אביחי.
• לאחר פציעת המ”פ תפס סרן איתמר כץ (כאמור מ”פ לשעבר בגדוד) פיקוד ולאחר התייעצות והערכת מצב בקשר עם המג”ד המשיך לארגן את מרחב הלחימה של פלוגה ג’. הוא הציב חיפויים שזיהו מחבלים ופגעו בהם. הוא הורה לחובש הפלוגתי לפתוח נקודת איסוף פלוגתית ולהיערך לקליטת הנפגעים. בנוסף הורה לכוח בפיקוד מ”מ מחלקת החבלה לבצע איגוף ולהשמיד את המחבלים שחלקם עדיין המשיכו להמטיר אש על אזור החצר והמבנה. האיגוף נתקל באש כבדה וכץ פקד על הכוח לחזור. בשלב זה כשליש מלוחמי ומפקדי פלוגה ג’ נהרג או נפצע. חילוץ הנפגעים היה בעיצומו. במרחב החצר ובקומה השנייה של מבנה פלוגה ג’ התמקמו חיפויים שזיהו מחבלים ופגעו בהם. בשטח עדיין נותרו חמישה הרוגים ביניהם הסמג”ד והסמ”פ. כל העת נמשכה לחימה קשה, ירי לעבר הפלוגה ממספר רב של מקורות ומכמה כיוונים במקביל וזריקת רימונים מעבר לחומה. בינתיים גם פלוגות א’ והמסייעת המשיכו בלחימתן: פלוגה א’ בודדה את המרחב מצפון ולוחמיה התכוננו לחבירה עם פלוגה ג’ והפלוגה המסייעת שיפרה עמדות ויצרה תוך כדי כך מגע עם מחבלים שברחו דרומה וחיסלה 4 מהם. בינתיים קיבל המג”ד עשור עדכון ממפקדת החטיבה כי קיים חשש גדול שמחבלים ינסו לחטוף לוחם או את גופות ההרוגים שהיו עדיין שרועות במטע הסמוך למבנה שממנו לחמה פלוגה ג’. בשל קושי בהבנה של המיקום המדויק של כלל כוחות פלוגה ג’, השהה המג”ד סיוע של ירי ממסוקי קרב לעבר המחבלים על מנת למנוע פגיעה בלוחמי הגדוד. במקביל יצר מפקד הסיירת שי קלפר קשר עם המג”ד וביקש משימות. המג”ד הורה לו לחבור לפלוגה א’ ולהתכונן לפינוי נפגעים.
• קמב”ץ הגדוד יוני שטבון ביקש את אישורו של המג”ד עשור לחבור לפלוגה ג’. לאחר קבלת האישור הוא ארגן כיתת לוחמים ויצא למשימה כשהוא מתאם את החבירה מול איתמר כץ שפיקד על פלוגה ג’ בשלב הזה. לאחר כמה עשרות מטרים נפגע אחד הלוחמים בכוח, אחד הסמלים חזר עם הפצוע והכוח המשיך בתנועה. הקמב”ץ חבר לבסוף לאיתמר כץ בפלוגה ג’ שם התנהלה הלחימה. שני הקצינים תכננו יחד עם המג”ד ירי של מסוקי קרב לעבר המבנים שמהם ירו המחבלים. לאחר תכנון מדוקדק על מנת לא לפגוע בכוחותינו עלה הקמב”ץ על הגג וסימן את המבנה שלו ברימון עשן כחול. במקביל דווח למסוקים על המקומות שמהם מתבצע ירי מחבלים והם ירו טילים למקומות אלה. הירי היה אפקטיבי ושיתק את מרבית מקורות האש.

מכן ואילך נערך הכוח לפינוי החללים מהמטע שכן עדיין היה חשש לחטיפת גופות על ידי המחבלים. בשל כמות הנפגעים הרבה ובשל העובדה כי הפצועים פונו לשני מבנים היה צורך לאמת בתהליך מייגע כי כל הלוחמים נמצאים לרבות ההרוגים והפצועים ואין נעדרים.

הגדוד נערך לפינוי הפצועים באמצעות מסוקים. למשימה זו עמדו לרשותו הפלחה”ן, פלוגה א’ וכוח מהסיירת. החפ”ק החטיבתי תיאם בין מסוקי חיל האויר לבין הסיירת וכוחות החיפוי על מרחב המנחתים. בכל שלבי הפינוי נורתה אש לעבר הכוחות. הפינוי התבצע בצהרי היום בחום כבד ובתוואי שטח קשה הנתון לצליפות אויב. הסיירת נתקלה כמה פעמים בכוחות אויב במהלך הפינוי. ההרוגים פונו יום למחרת על ידי פלוגת העתודה החטיבתית מגדוד 12 בפיקוד סרן צפריר ואיתו המח”ט ידעי. פלוגה זו חברה לגדוד 51 וסיפקה לו אמל”ח מזון ומים. את ההרוגים פינתה הפלוגה רגלית עד לקו הגבול.

בתום אירועים אלה נערך גדוד 51 להגנה ובהמשך התארגן מחדש. הגדוד נשאר בבינת-גבל עוד 2 לילות וחזר לארץ. בהמשך, מילא עוד משימות ייעודיות בלבנון:

המשימה השנייה

• בבלידא – ת”פ וגדה 162
• בעיינתא ובצפון בינת-ג’בל ובשקיף א-נימל ת,פ אוגדה 91.

במשימות אלה היו לגדוד 3 היתקלויות במהלכן הגדוד פגע והרג שלושה מחבלים. באחת ההיתקלויות נפגע לוחם מהמסייעת. במשימה בשקיף א – נימל היו לגדוד 2 הרוגים. כמו כן נפצעו שני לוחמים כתוצאה מדריסת טנק בזמן שהגדוד היה ערוך להגנה בעמדות היטמעות בסבך שברכס שקיף א-נימל. גם לאחר המלחמה המשיך הגדוד לבצע משימות הגנה עד לצאת אחרון הלוחמים והתייצבות כוחותינו בקו הכחול.

לסיכום: בקרב בינת-גבל כאשר מחצית משדרת הפיקוד של הגדוד נפגעה המשיך הגדוד לשמור על רצף, דבקות במטרה ואחוות לוחמים ועמד בכל משימותיו. הדבר התאפשר מכיוון שאת החלל הפיקודי שנוצר מילאו מפקדים שגילו יוזמה ומנהיגות מקומית שכולה מבוססת על לקיחת אחריות. הדבקות במשימה והחתירה למגע אפיינו את כל הלוחמים והמפקדים ומן הראוי שיילמדו כערכי מורשת.

 2.4 הסיירת

2.4.1 הסיירת לפני מלחמת לבנון השנייה

שי קלפר קיבל את הפיקוד על הסיירת בקיץ 2005 בתקופה שהחלה להיות חלק מגדוד הסיור. שי מציין שהתקופה בה החל בתפקידו הייתה מעניינת במיוחד: מבצעים מיוחדים ביהודה ושומרון אפילו לאור היום לתפיסת מבוקשים באמצע היום. במיוחד יש לציין שני מבצעים בשכם שהסיירת ביצעה ויחידות אחרות לא הצליחו לבצע: “חומות של תקווה” באזור דהיישה וחיסול חוליה של 4 מחבלים במחנה בלטה בשכם.

המלחמה תפסה את הסיירת כשלוחמיה הוקפצו משכם לעזה עקב אירוע חטיפת גלעד שליט. הסיירת הייתה אז יחידה שצברה ניסיון במבצעים וגם הצליחה להתאמן היטב. בעזה השתתפה הסיירת בפעילויות רבות שבמהלכן נהרגו למעלה מ 20 מחבלים. בבוקר תחילת מלחמת לבנון השנייה הוקפצה הסיירת צפונה לכיוון גבול לבנון. כבר מהשעות הראשונות הבין המפקד כי הסיירת הוקצתה לשמש חוד חטיבתי או למעשה משמר קדמי אוגדתי. בפועל, הסיירת שהתה 6 שבועות רצופים בתוך לבנון ולטענת מפקדה היא היחידה שמספר ההיתקלויות שלה עם כוחות אויב היה הרב ביותר. בכל ההיתקלויות האלה הרגו לוחמי הסיירת מחבלים ומפקד צוות אחד נפגע, אף אחד לא נהרג. הסיירת נעה כל המלחמה רגלית והגיעה עד לראס א שרקי, 18 ק”מ צפונית לגבול. הסיירת נכנסה עם כל הצוותים הוותיקים ועם הצוות הבוגר של פלוגת ההכשרות. לוחמים אלה צברו ניסיון רב מהפעילות בעזה וביו”ש. שי מציין את הכישלונות המהדהדים של יחידות אחרות שנפגעו על ידי החיזבאללה בתחילת המלחמה שלא גרמו לדמורליזציה אצל הלוחמים אלא רק הגבירו את תחושת הרצון להיחלם באויב.

2.4.2 הסיירת במלחמה

המשימה הראשונה

הסיירת שהוכפפה לאוגדה 162 קיבלה בלילה הראשון של המלחמה את היעד הכי רחוק. כשהמשימה הייתה להגיע אליו לתפוס עמדות ולחסל מחבלים אם יהיו כאלה בדרך ליעד. התנועה הראשונה הייתה מאזור אביבים לכיוון ג’בל כחיל, בין מרון א ראס לרכס השקדון. הסיירת הובילה את הכוחות כשבשלב מסוים התפצלו ממנה החה”ן והעורב והגיעה ליעד שלה. קדם לכניסה לבתים ביעד ירי של טילי נ”ט ואחריו התמקמות בהם לאחר חיסול של מחבל. בלילה השני הבין שי קלפר מהאזנה לקשר כי יש לחימה קשה בגזרה של גדוד 51 והציע את הסיירת לעזרה כך שלמעשה הקרב הראשון המשמעותי של הסיירת במלחמה היה בבינת-גבל בעת החבירה לגדוד 51 לשם סיוע בחילוץ הפצועים, נושא שהוזכר כאן גם בקטע על גדוד זה. חבירה זו הצריכה לחימה במחבלי החיזבאללה. כוח הסיירת יוצא לדרכו על מנת לחבור עם גדוד 51. זמן קצר לאחר תחילת תנועה נפתחה אש מאחד הבתים שהסתבר לאחר מכן ששימש כחפ”ק קדמי של החיזבאללה. אחד מצוותי הסיירת ירה על הבית, הסתער וחיסל את המחבלים. הסיירת חברה לגדוד 51 כשבסמוך למקום החבירה התפתחה שריפה גדולה מה שהקשה על פעולות הלוחמים. הסיירת פתחה בסיס אחורי במתחם שאליו פינתה את כל הפצועים. בעוד חלק מהכוח מפנה את הפצועים, חלק אחר התחיל לתכנן תוך הערכה ביחד עם הרופאים מי הפצועים שצריכים פינוי דחוף. המנחת שנבחר עבור המסוקים היה בשדה פתוח דרומית מזרחית לאזור הלחימה. עם ההגעה של הכוח לאזור המנחת נפתחה עליו אש מאחד המבנים. קלפר ידע שהמסוקים בדרך. הוא יצר קשר עם החטיבה וכיוון מטוס קרב לעבר אותו מבנה. הפינוי המוסק הראשון של פצועי 51 היה לאחר שני סבבים של חילוץ ונשיאת אלונקות של לוחמי הסיירת. לאחר הסבב השני הבין שי כי אזור הנחיתה מאוים וארגן מנחת במקום אחר. כאשר הגיעו הלוחמים למנחת זה גם עליו נפתחה אש מאחד המבנים. חלק מהלוחמים ניהלו אש וחיסלו את מקורות הירי וסבבי הפינוי נמשכים. המפקד קלפר מציין את האתגרים שהועמדו בפני לוחמי הסיירת שעסקו בפינוי: לדבר עם הפצועים על מנת שלא יאבדו את ההכרה מתוך רצון להשאירם בחיים, סחיבת אלונקה תחת ירי של האויב, גם הוא עצמו חטף רסיסים ברגליים ובנוף החום הכבד העיק.

עם תום הפינוי נשאר כוח הסיירת באזור עוד כיומיים כשבמהלכם נתקל פעמיים וחיסל מחבלים. בהמשך, הכוח חזר לשטח ישראל,

המשימה השנייה

המשימה החדשה עדיין תחת אוגדה 162 ונכנס לשטח פעם נוספת. הפעם, הכוח נכנס לכיוון הכפרים מוחבייד- בליידה. הכפר מוחבייד שוכן על רכס גבוה ושימש לתצפית של מחבלי החיזבאללה. זמן קצר לאחר הגעת התמקמות הכוח במבני הכפר זיהה אחד מסמלי הצוותים שלושה מחבלים שהגיעו עד סמוך לכוח. ערנות זו השתלמה היטב ללוחמי הסיירת שחיסלו אותם. אירוע נוסף של עורב גולני שירו עליו ממספר כיוונים התרחש בסמוך ולוחמי הסיירת סייעו גם כאן בפינוי הנפגעים. שי קלפר מציין כי ההכנה המוקדמת שכללה ניתוח שטח וניתוח של בתי הכפר ללא מודיעין של ממש הוכיחה את עצמה שכן המבנים שעליהם השתלט כוח הסיירת שימשו אכן כעמדות של החיזבאללה שכן האזור שלהם היה ממש בליבת האויב.

המשימה השלישית

הכוח יצא מהשטח ונכנס בפעם השלישית תחת אוגדה 91. בדרך ליעד פגעו הלוחמים במספר מחבלים. כניסה זו אופיינה בהתקדמות רגלית בכמה שלבים עד שבשלב אחרון הגיעה לראס א שרקי , הנקודה רחוקה ביותר מהגבול שממנה יש כבר קשר עין עם רכס תבנין. הסיירת הובילה את החטיבה ככוח חוד קדמי. הכוח הגיעה למרחב שלו בראס א שרקי והתמקם בו במבנים על שתי גבעות כאשר הוא מאד קדמי ללא כוחות נוספים באזור. כאן ובהמשך חווה הכוח היתקלויות מורכבות למדי. הראשונה אירעה לאחר ההתמקמות. במהלך היום, אחד הלוחמים זיהה חוליית מחבלים שנמצאת מחוץ למבנה שבו ישב מפקד הכוח, מעבר לחומה ודיווח למפקד. שי מתארגן לצאת עם כוח באיגוף ובמקביל מתייעץ עם החטיבה. תוך כדי התייעצות זו נורו על המבנה שבו שהה עם הלוחמים מטח של טילי נ”ט על הקומה העליונה. מרבית הלוחמים היו בקומה התחתונה אבל בכל זאת נפצעו שלושה ואחד מהם בדרגה כזו שהוא זקוק לפינוי על גבי אלונקה מעבר להם נפגעו אחרים מרסיסים. הכוח יצא לאיגוף אך לא מצא את המחבלים מעבר לחומה שהספיקו לכוון את ירי הנ”ט ולהימלט. הכוח קיבל פקודה לדלג למקום אחר והוא מתארגן כשבחוץ להליכה כולל סחיבת אלונקות הפצועים כאשר כבר ירד החושך והמבנה שבו שהה עולה באש. הפקודה הייתה לחבור לכוח של אגוז ששהה ברכס ממול. המפקד קלפר החליט לפצל את הכוח: בראש ינוע חוד של מספר לוחמים ומאחור במרחק מה הכוח העיקרי שנשא אלונקות והיה יותר כבד בתנועה. התברר כי החלטה זו הוכיחה את עצמה. כוח החוד יורד בוואדי ומתחיל לטפס בוואדי נגדי ואז נפתחה אש עליו מחוליית מחבלים במעלה הוואדי. גם זה היה אירוע מורכב: הכוח שכלל את המפקד השכיב חיפוי ובאיגוף הצליח להסתער על המחבלים, לחסל חלק מהם ואלה שברחו הגיעו היישר לכוח אגוז ששהה על הרכס והוא זה שחיסל את הנותרים. היה זה תפקוד מזהיר בלילה בשטח נחות בתוך וואדי, הלוחמים כאן בהחלט גילו מקצועיות ונחישות רבה. לאחר אירוע זה הנחית הכוח מסוקים לפינוי הפצועים. הכוח נערך להתמקמות בנקודה החדשה. הוא הוסיף לשהות עוד כ 4 ימים באזור מרוחק זה כשהאתגר העיקרי שעליו מעיד המפקד הוא לשמור על מתח מבצעי. הכוח חזר לארץ רגלית כשהחום והמאמץ הפיזי נתנו את אותותיהם בלוחמים שהתמידו במשימה והגיעו לשטח ישראל בשלום.

המפקד שי קלפר מסכם כי התחושה בקרב הסיירת בסיום המלחמה הייתה טובה למדי. בסך הכול הם חיסלו את הכמות הגדולה ביותר של מחבלי חיזבאללה וזה בניגוד לתחושה הכללית ששררה אז בתקשורת ובצבא לגבי אכזבה מסוימת מהלחימה בכלל במלחמה זו. שי ציין את הכושר המבצעי והגופני המעולה של לוחמי הסיירת שביצעו בנחישות כל משימה. הוא מדגיש כי ההכנות והאימונים האינטנסיביים הוכיחו את עצמם. כמו כן הוא מציין לטובה את הכוונת כוחות השריון, הארטילריה ומסוקי חיל האוויר שהיה מקצועי ונתן תוצאות טובות. חילוץ הפצועים של גדוד 51 נחשב בצה”ל עד היום כהרואי. לאחר המלחמה הסיירת קיבלה משימה לסרוק שטחים נרחבים של החיזבאללה וגילו תשתיות רבות שהושמדו על ידם.   

ואלה שמות חללי חטיבת גולני במלחמה זו ובאירועים שקדמו למלחמה:

גדוד 12

סרן שמעון אלמקייס

גדוד 13

סמ”ר יהודה באסל

סרן ד”ר איגור רוטשטיין

סמ”ר עומרי אלמקייס

סמ”ר דניאל שירן

גדוד 51

רס”ן רועי קליין

סרן אלכסנדר (סשה) שוורצמן

סגן עמיחי מרחביה

סמ”ר שמעון דהן

סמ”ר אוהד קלאוזנר

סמ”ר עידו כהן

סמל שמעון אדגה ווקרנך

סמל אסף נמר