חטיבת גולני לפני ובמהלך מבצע עופרת יצוקה – 2009 

1. רקע

משנת 2001 נורו מרצועת עזה לעבר יישובי הנגב המערבי פצצות מרגמה ונורו על ידי החמאס טילי קסאם שהלכו והשתפרו באיכות הטילים. בעקבות ביצוע ההתנתקות הגבירו ארגוני הטרור בהנהגת החמאס ירי זה שהפך למסיבי. לאחר ביצוע המבצעים “גשם ראשון” ו”גשמי קיץ” על ידי צה”ל הסלים המצב עם התגברות ההתקפות מהרצועה. הממשלה החליטה על מבצע “עופרת יצוקה” על מנת לאפשר מציאות ביטחונית טובה יותר באזור ומטרות המבצע הוגדרו כך:

• לפגוע בצורה קשה בממשלת החמאס על מנת להשיג רגיעה ביטחונית לאורך זמן
• למנוע מהחמאס יכולת להתחמש

בנוסף הוגדר יעד בצורה לא חד משמעית לקראת סוף המבצע להחזיר את החייל החטוף גלעד שליט.

המבצע החל ב 27 לדצמבר 2008 והסתיים עם יציאת כוחות צה”ל ב 21 לינואר 2009 אך בתקופה שקדמה לו הייתה פעילות מרובה בגזרת עזה, כוחות החטיבה שהו שם קרוב ל 8 חודשים.

2.  פעילות כוחות החטיבה לפני המבצע

2.1 גדוד הסיור

בתקופה שקדמה למבצע עופרת יצוקה ובמבצע עצמו פיקד על גדוד הסיור סא”ל רסאן עליאן

ששימש במלחמת לבנון השנייה סגן מפקד החטיבה ובהמשך ימונה למפקד החטיבה.

הגדוד עסק בפעילות זו באופן שוטף ובמהלכה אכן הרג עשרות מחבלים. המג”ד מציין 4 מבצעים בולטים:

• מבצע “דין מקדים”, כניסה לשכונת סג’עייה ופגיעה במפקד הפלוגה המקומית של חמאס בשכונה. בפעולה השתתפו כל שלוש פלוגות הגדוד והיא כללה התגנבות מבלי להתגלות עד למרחק של כ 10 מטרים מהמבנה שבו שהה היעד. נדרשה גם מקצוענות ואומץ לב כי מסלול ההליכה עבר בסמוך לעמדות האויב. מאחר שלפני השכונה עובר ציר אורך שעליו עובר סיור של חמאס כל זמן מסוים, היה צורך לעבור את הכביש וסביבתו מבלי להותיר עקבות. הכוח נשא עימו ערכת בד יותר עליו דרכו הלוחמים במעבר הכביש ומטאטא לניקוי וטשטוש העקבות ואכן הכוח לא נחשף עד שהתמקם כאמור סמוך למטרה. הפעולה בוצעה בצורה מושלמת ומלבד אותו מפקד שכונה נפגעו עשרות מחבלים.
• מבצע לפגיעה במחבלים באזור חוף הים סמוך לזיקים. אוגדת עזה העבירה לחטיבה דיווח על מחבלים המגיעים לאחד המבנים בחורבות דוגית ומניחים מטענים. כוח הגדס”ר התארגן במהירות והצליח להתגנב לכיוון המבנה משלושה כיוונים כשכוח אחד יורה טילי לאו אל המבנה והכוחות האחרים מבצעים חיפויים וחסימות למקרה של בריחת המחבלים. בפעולה נהרגו מיד 3 המחבלים ששהו במבנה והיא ארכה כשלוש שעות כולל תנועת הכוחות לשטח והתגנבות עד לטווח הירי.
• מבצע “שלט רחוק” שנועד לעצירת חוליית חמאס שהייתה בדרכה לביצוע פעולת חבלה, הפעולה הצליחה, המחבלים חוסלו
• מבצע “ריקוד אחרון”, פעולה בלילה גשום בשכונת זייתון שנועד לפגיעה במחבלים בהובלת צפריר בראור ז”ל שבה בוצע גם חילוץ דרמטי בתנאי מזג אוויר קשים של הכוח שהיו לו נפגעים.

מפקד הסיירת שמעון בן זכריה מציין את רוח הלוחמים והמורל הגבוה לפני היציאה למבצע עופרת יצוקה. הייתה זו תקופה שבה צה”ל שיקם את התדמית ממלחמת לבנון השנייה והעלה את רמת כוחות החטיבה בכלל וזו של גדוד הסיור בפרט והלוחמים חשו שעם ישראל ניצב מאחוריהם. ברקע הייתה חטיפת גלעד שליט והמשימות שהוקצו להם למבצע כללו גם שחרור שלו אך האכזבה בקרבם הייתה גדולה כאשר לבסוף בעת המבצע עצמו לא נתנו להם אישור למבצע כזה.

2.2 גדוד 12 לפני המבצע

סא”ל עמית פישר קיבל את הפיקוד על הגדוד עם סיום מלחמת לבנון השנייה ושימש כמג”ד בין מלחמה זו לבין מבצע עופרת יצוקה.

עם סיום מלחמת לבנון השנייה נשאר הגדוד בגבול לבנון בקו זרעית בעת שמפקד חטיבה 300 האחראית על הגזרה היה אופק בוכריס. האתגר העיקרי עם כניסת עמית לתפקידו היה ייצוב הקו. מאחר שבגזרת הגדוד הייתה גם הנקודה שבה בוצעה חטיפת החיילים שהובילה למלחמה זו, הוטלה על הגדוד משימת סריקת השטחים השולטים מעבר לגדר ובה התגלו כל אותן עמדות החיפוי בהן השתמש חיזבאללה לצורך מיקום נשקים. הכוחות ניקו את השטח. מאחר שהגדרות על קו הגבול עדיין היו פרוצות במקומות שונים, היה הכרח להראות ריבונות ישראלית בשטח ללבנון ולאנשי כוח האו”ם עד המטר האחרון על ידי הפגנת נוכחות באמצעות סיורים באזור תוך שמירה על השטח ופגיעה בתשתיות של חיזבאללה שאנשיו באותה תקופה שאחרי המלחמה לא היו בהן. הגדוד שהה בגזרה מספר חודשים ולאחר מכן קיים אימון ברמת הגולן. לאחר אימון זה תפס הגדוד קו לתקופה ממושכת של כ 8 חודשים בגזרה הפונית של רצועת עזה שכללה את “גזרת יפתח” מהים, הגנה על המרחב הכולל את הישובים נתיב העשרה, קיבוץ ארז, כפר עזה ועוד. המג”ד מציין תקופה אינטנסיבית, עמוסה בכ – 20 היתקלויות עם מחבלי החמאס. פעילות אופיינית למחבלים הייתה שליחת חוליה לכיוון הגדר, לעיתים של צעירים מאד עם רימון או מטען לפיצוץ. כוחות הגדוד הוקפצו פעמים רבות בהתאם לדיווחים של תצפיתניות הסוקרות את השטח באופן קבוע. האתגר בטיפול בחוליות כאלה הוא לנסות לבצע כנגדה פעילות שתמנע הפתעה מצידה ופגיעה בחיילנו. האירוע המפורסם ביותר בתקופה זו של הגדוד הייתה היתקלות של ניתאי עוקשי, מפקד פלוגת מסלול צעירה. באחת ממוצאי השבתות התקרבו שני מחבלים לגדר וכוח מחלקתי מהפלוגה בפיקוד המ”פ יוצא אליהם על מנת לחתור למגע. עקב שיבוש בתמונה שהתקבלה אצל התצפיתנית מהמזל”ט לא ניתנה התראה מוקדמת לכוח הפלוגה והוא נתקל במחבלים מטווח של כ 10 מטרים. הכוח שכאמור היה לא מנוסה נשכב במקום אך המ”פ ומפקד המחלקה הסתערו על המחבלים. הם מצליחים להרוג מחבל אחד והמחבל השני ירה אליהם מאחור. המ”פ עוקשי הסתער עליו וממש בהגיעו אליו נגמרת לו המחסנית. המ”פ מבחין ברימון שלוף בידי המחבל שהופעל ובשבריר שניה נעמד מאחורי המחבל וחיבק אותו. הרימון התפוצץ והרג את המחבל ואילו המ”פ נפגע רק באצבע, המ”מ הגיע ווידא הריגה. על פעולה זו קיבל המ”פ צל”ש. האירוע הדגיש את החתירה למגע של המפקדים וגם אפשר הסקת מסקנות בהקשר של החדרת המודעות והתפקוד לפלוגות מסלול. בהמשך הקו היו לאותו מפקד מחלקה היתקלויות נוספות. באחת הפעמים קיבל המ”פ התראה על מחבלים המתקרבים לגדר. הוא הגיע עם כוח חיש מהר ובמקביל אליו הגיע כוח בפיקוד סמ”פ הפלוגה הרובאית (פלוגת המסלול). כוח זה נערך בחיפוי וכוח המ”פ חצה את הגדר במרחק מה משם וסרק את הדיונות עד שנתקל במחבלים וחיסל אותם. אירוע נוסף ומורכב: באחת השבתות בבוקר תחת ערפל כבד ניסו 4 מחבלים לבצע פיגוע באזור מעבר ארז. הייתה שם חומה אך בלי גדר. המחבלים הביאו סולם, טיפסו על הגדר והשתלשלו עם חבל. הם הגיעו לעמדה ממוגנת במעבר ארז וירו דווקא על עמדה ממוגנת שם. לאחר הירי הם ברחו. המ”פ הגיע עם כוח, זיהה את סימני הכדורים בשמשה והבין שיש מחבלים בשטח ישראל. הוקפצו כוחות נוספים וכולם סרקו את האזור. בינתיים הערפל התפזר והחבל על החומה זוהה ומשם החלו ללכת על עקבותיהם. השטח באזור מורכב משדות ומערוצי נחלים בהם ניתן להסתתר. הם זוהו בסוף סמוך לקיבוץ ארז. כוח מפלוגה שכנה שעבר באזור דיווח שירו עליו. כלל הכוחות סגרו את האזור. כוח המ”פ הסתער והרג את שני המחבלים שהיו חמושים באופן מלא כולל מטענים. באותו זמן תפס כוח של הפלוגה המסייעת שני אנשים לא חמושים שהיוו את חוליית השילוח של המחבלים האלה והם הועברו לחקירת השב”כ.

אירוע נוסף: 2 מחבלים ירו מרכס לכיוון כפר עזה. התצפיות מזהות אותם וכוחותינו השיבו אש. בשלב הזה הם נכנסו למבנה קטן. מפקד פלוגה ב’, דביר חבר שהכוח שלו היה כפוף לכוח שריון באזור קיבל החלטה להיכנס לשטח שמעבר לגדר ולחתור למגע. בהגיעו למרחק של כמה עשרות מטרים מהמבנה הוא הבין שיש שם פתח לכיוון מסוים. המ”פ מיקם שני צלפים לכיוון הפתח והכוח שלו פתח באש טילי לאו לכיוון המבנה והמחבלים נהרגו. במבצע אחר נכנס כוח של פלוגה ב בפיקוד עמיחי טראובר לכיוון בית חנון. הכוח נחשף ונורתה עליו אש כבדה בין היתר של פצצות RPG. חייל אחד נפגע באירוע.

לכל אורך תקופה זו ניתן לציין את המקצוענות של הכוחות והרמה הגבוהה של המפקדים בכלל ומפקדי הפלוגות בכלל שזכו להערכה רבה ממפקד החטיבה.

החלק האחרון של תקופה זו עסק בהכנות למבצע עופרת יצוקה. ההכנות כללו אימונים אינטנסיביים בבסיס צאלים שבהם תוגלו שלבים שונים בלחימה ברצועת עזה החל מהתנהגות בשטחי כינוס, התגנבות, דרך חציית הגדר, התגנבות לכיוון היעדים, תפיסת יעדים, לוגיסטיקה במהלך הקרב כלקחים ממלחמת לבנון השנייה. המג”ד עמית מציין את איכות המתקנים ואימונים שהוסיפו הרבה ידע ויכולת ללוחמים. כמו כן הוא מדגיש את חשיבות המשמעת בפלוגות החל מהופעה נאותה וכלה בפקודות שגרה שהקפיד עליהן בכל תקופתו בתפקיד ושלדעתו תרמה גם באימונים ובמבצעים הרבים בזמן אמת.

בסיום התקופה וכ 4 חודשים לפני המבצע הגדוד השתתף באימון חטיבה שכלל תרגילים גדודיים וחטיבתיים. האימון גיבש את הגדוד והעצים את תחושות המסוגלות שלו לכל פעולה שיידרש.

2.3 גדוד 13 לפני המבצע

סא”ל אורן כהן נכנס לתפקידו כמפקד גדוד 13 באוגוסט 2007. הגדוד החל בתעסוקה מבצעית בגזרת עזה ולאחר מכן בגזרת שכם. בהמשך התאמן הגדוד ברמת הגולן ובתום האימון עבר לתעסוקה מבצעית בחרמון וגם בחברון ושב להתאמן ברמת הגולן. בינתיים התגברו פעולות הטרור בגזרת עזה והיה ברור לכולם כי מבצע צבאי בעזה הוא רק עניין של זמן. הגדוד החל באימונים ייעודיים מבוקר ועד לילה לקראת כניסה לרצועה כשהם משפרים ציוד ויכולות ירי ופגיעה במטרה. לבסוף יצאו לחופשת סוף שבוע ובאותה שבת שבה שהו בחופשה צה”ל פתח במתקפה מהאוויר ומהים על מטרות מחבלים והצליח להרוג עשרות מהם תחת הלם ההפתעה. חיילי הגדוד הוקפצו במוצאי אותה שבת לבסיס האימונים בצאלים שם הוסיפו להתאמן. הם הרחיבו את האימונים גם למטעים סמוך לרצועה על מנת לתרגל תנועה בשטח דומה למה המתין להם מעבר לגדר. הוא נכנס לעזה במוצאי שבת ה 3 בינואר 2009 במסגרת ההתקפה הקרקעית של צהל שהחלה שבוע לאחר מתקפות מהאוויר ומהים.

2.4 גדוד 51 לפני המבצע

בשנים שקדמו למבצע עופרת יצוקה, בעיקר בין 2007 – 2009 היה צורך לשקם את גדוד 51 מהטראומה שחווה במלחמת לבנון השנייה. הגדוד אורגן מחדש ושהה בגזרת עזה כ 8 חודשים רצופים תחת פיקודו של סא”ל דוד זיני, ועסק הן בפעילות הגנתית בטחון שוטף שכללה סיורים ומארבים והן בפעילויות התקפיות שהיו תוצאה של יוזמה מורכבת ואמיצה.

לפעילויות אלה החזירו את הגדוד להיות כוח לוחם מעולה ברמה גבוהה ולמפקדיו ולוחמיו צברו ניסיון קרבי רב. בחלק ההתקפי נוצר שיתוף פעולה עם המודיעין שסיפק ידיעות באיכות גבוהה שתרמו לביצוע מוצלח של פעולות אלה. מפקד הפלוגה הרובאית שמעון בן זכריה שיהיה במבצע מפקד הסיירת מנה 34 פשיטות שערכו הסיירת וכוחות נוספים מהגדס”ר. שמות הפשיטות נלקחו מהקשרים לשיר ירושלים של זהב כגון: “צלול כיין”, “אוויר הרים” ועוד.  תקופה הזו התאפיינה בפיתוח היכולות של גדוד, בהעמקת המקצוענות וצבירת ניסיון קרבי חשוב. אופי הפעילות כפי שאופיין על ידי המג”ד היה ביצוע “משימות עומק, איסוף מודיעין ופגיעה בכמה שיותר מחבלים”. הגדוד זכה לצל”ש אלוף הפיקוד ויחידות מיוחדות רבות ניסו להצטרף למבצעים שערך.

לאחר השתלטות חמאס על רצועת עזה ב 2007, פעלו גדוד 51 וכוחות נוספים ללא לאות בשורה של פעולות לסיכול פעילויות טרור מהרצועה. הגדוד הוצב בשטח פתוח סמוך לסופה שם ספג מידי פעם הפגזות מהרצועה. חלק מהפעילויות בתקופה זו זיכו את גדוד 51 בציון לשבח מאת הרמטכ”ל ובציוני שבח אישיים לארבעה מלוחמיו. אחד המבצעים הבולטים היה “צלול כיין”, בדצמבר 2007. חיילי הגדוד בפיקוד המג”ד זיני התבקשו ללכוד מבוקש בכיר במחנה הפליטים אל מועזי, מערבית לקיבוץ נירים. לוחמי הגדוד שנעו בסדר תנועה פלוגות א, ב, ג הגיעו בשקט סמוך ליעד והפלוגה המסייעת באיגוף מה דרך הפרדסים. לפנות בוקר דיווח הכוח כי התמקם מול בית המבוקש. מעלות השחר ועד השעה 8 בבוקר אירעו מספר היתקלויות שבהם נהרגו מחבלים. לאחר מכן הגיע מחבל מצויד וחמוש למרחב הפעולה ומפקד הפלוגה יאיר פלאי הסתער עליו. גם מחבל נוסף שהגיע זמן קצר לאחר מכן חוסל. המ”פ ניסה לגשת לגופת המחבל שהיה חמוש מכף רגל ועד ראש אבל אז נורתה עליו אש מכיוונים שונים במטע ממחבלים שבאו לתגבר את החולייה. ירי זה לווה גם בזריקת רימונים. המ”פ המתין לשעת כושר ואז הסתער עם לוחמיו לעבר המחבלים. שני מחבלים נהרגו מייד, אחרים נפצעו ובהמשך ברחו. לאחר אירוע הזה קיבל פלאי צל”ש.

אירוע נוסף התרחש כאשר כוח של הגדוד שהה במבנה במרחב של אחד ממחנות הפליטים. עם בוקר ניסתה חוליית מחבלים לחדור אל המבנה על מנת לפגוע בלוחמים. מפקד המחלקה סגן סיסו נע לעבר מחבל שהגיע מהגינה ונשא עליו חומר נפץ. המ”מ חיסל את המחבל והמטען שהיה עליו התפוצץ אף הוא. בינתיים שני המחבלים האחרים איגפו את הבית והלוחמים בקומה התחתונה נתקלו בהם. התפתח קרב יריות ומאש המחבלים נפצע אחד הלוחמים באורח אנוש יחד עם שלושה לוחמים נוספים מפגיעה של RPG. סיסו פקד על החיילים לעלות לקומה העליונה, קרא לחובש לטפל בפצוע האנוש, רץ עם לוחם נוסף לדלת האחורית והחל במרדף אחרי המחבלים. תוך זמן קצר הטיל לעברם רימון והסתער עליהם ביחד עם הקשר שלו ממרחק קצר ביותר וגם ווידא שהם הרוגים. על כך הוא קיבל צל”ש מאלוף הפיקוד דאז יואב גלנט.

בהמשך, ביצע הגדוד פעולות רבות שבהן תפסו מבוקשים, ובפעולות התקפיות פגע בעשרות מחבלים, הביא למעצרם של מבוקשים רבים תוך איתור מצבורי אמל”ח והשמדת תשתיות טרור. המפקדים והלוחמים הפגינו אומץ לב תעוזה נחישות והתמדה שאפשרו להם להשיג את היעדים שהוקצו להם.

3. פעילות כוחות החטיבה במבצע

במבצע עופרת יצוקה גדוד 12 הועבר לגזרה הדרומית של הרצועה ופעל שם במסגרת החטיבה המרחבית הדרומית.

שאר כוחות החטיבה פעלו יחד בגזרה הצפונית.

משימות החטיבה

תקיפת מרחב סג’עייה כאשר:

גדוד 51 ינוע למרחב שבין ציר אגוט לציר טנצ’ר וישתלט על השטח שם כולל ציר טנצ’ר

גדוד 13 ינוע בעקבות גדוד 51 וישתלט על המרחב מציר הוברס עד אגוט – רעמסס.

כיבוש היעדים על ידי כוחות 51, 13, יאפשרו לכוחות הגדס”ר ואגוז לנוע ולכבוש את המרחב שממערב לציר טנצ’ר.

להלן מפה של אזורי משימות 51, 13

מפקד החטיבה אל”מ אבי פלד קיבל את החטיבה לפיקודו בקיץ 2008, כחצי שנה לפני מבצע עופרת יצוקה. הוא מציין כי מיד לאחר אימון הקיץ ירדה החטיבה לגזרת עזה מתוך ידיעה שמבצע כנראה ייצא אל הפועל. החטיבה התאמנה במשך זמן ממושך יחסית באזור הרצועה כהכנה למבצע העתידי. הכוח החטיבתי קיבל לתקיפה את מרחב סג’עייה. התוכנית הייתה להיכנס בתנועת מלקחיים של גדוד 51 באיגוף שמאלי לאזור היעד כלומר מדרום לסג’עייה וגדוד 13 בעקבותיו לפאתים הדרומיים של סג’עייה. כוח הגדס”ר נכנס באיגוף ימני (כפי שרואים בתרשים). כחות 51, 13 יועדו לטהר את כל המרחב שעליו ישתלטו. המח”ט קיבל מידע מודיעיני תוך כדי התקדמות גדוד 13 כי יש בשטח שהוא מתקדם בו מנהרות תופת וחשש ליציאת מחבלים מהם על מנת לחטוף חייל. המח”ט התמקם עם כוח שריון בעמדה השולטת על השטח ואחד הטנקים ירה אל השטח כנגד חוליית נ”ט. הירי הזה גם לשרשרת פיצוצים בקרקע כשכנראה מתחתיה היו מנהרות ובהן חימוש. בשלב הזה הסיירת ואגוז התקדמו בגזרה שלהם תוך כדי ביצוע איגופים והגעה לבתים מאחור. כך הצליחו לפגוע במחבלים רבים והתקדמו לעבר השטחים שנועדו להם. המחט פלד ומגד 13 אורן כהן התמקמו באחד המבנים שנכבש לצורך המשך תכנון המשימות ואז התרחש אירוע ירי טנק שלנו על המבנה שבו שהו ושניהם נפצעו (ראה בהמשך בתיאור על גדוד 13). המח”ט פונה לבית חולים אך כשהתברר לו שפציעותיו אינן חמורות עזב את בית החולים וחזר לפקד על החטיבה. הוא מתאר את המשך הלחימה על פי התוכנית עד לציר טנצ’ר עם המון היתקלויות במיוחד של כוחות הסיירת, שהשלימו את משימתם.

3.1 גדוד הסיור במבצע

גדוד הסיור בפיקודו של רסאן עליאן על שלוש הפלוגות שלו היה כוח מאומן היטב שצבר ניסיון רב בשנים שלפני המבצע בפעולות רבות ברצועה מול ארגוני המחבלים. מפקד הסיירת היה שמעון בן זכריה לאחר כשנה וחצי של פיקוד על פלוגה רובאית בגדוד 51 בתקופה מרובת מבצעים ופשיטות של גדוד זה בגזרת עזה.

במבצע עצמו החטיבה היוותה את המאמץ העיקרי לכיוון סג’עייה וגדוד הסיור בהובלת הסיירת היוו מאמץ משני באיגוף שתוכנן גם כהטעיה לכיוון ג’בליה. הסיירת פיתחה יכולות מעבר בתווך מורכב שבו יכולה להיות גדר או מעבר שיחי סברס וכו’. הצוותים צוידו באתי חפירה והיו מתורגלים בחפירת שוחות בכל המתנה ואכן במהלך הלחימה נורתה עליהם אש פצמרי”ם 81 ו 120 מ”מ והשוחות התבררו כיעילות. משימת הפלס”ר הייתה כיבוש מוצב בריכת המים – מוצב של החמאס כשלפעילות שלה היו שני ציוני דרך: ציר אגוט (ראה איור תנועת כוחות 13, 51) וציר טנצ’ר שלגביו הגדס”ר היה אמור להגיע אליו ולשלוט במרחב סביבו. במרחב הזה שבין הצירים על הסיירת הוטל לפגוע בכמה שיותר מחבלים ולהשמיד תשתיות טרור. ציר טנצ’ר ממוקם כ 3-3.5 ק”מ מהגבול ומהווה ציר אורך ראשי לכל אורך הרצועה.

כשהגיעו כוחות הגדוד סמוך למוצב בריכת המים, מפקד הסיירת מיקם את הטנקים בחיפוי ויצא עם הלוחמים באיגוף לכבוש את מוצב בריכת המים כשהתוכנית היא להשתלט עליו ולאפשר לשתי הפלוגות הנוספות הפלחה”ן והפלנ”ט להיכנס למבנים סמוכים. הטנקים פתחו במכת אש וצוותים מהסיירת התקדמו בדילוגים לעבר מוצב בריכת המים והשתלטו עליו ללא אש, כי מחבלי החמאס ברחו מבעוד מועד. מוצב זה מאפשר תצפית שממנה רואים כבר את כל השלב הבא של תוכנית המבצע כולל ציר טנצ’ר. בשלב זה התרחש אירוע קשה: מחבל ששהה בפיר שנוצר מקפל קרקע הוציא רק את קנה הרובה החוצה ופגע בחייל האחרון בכוח הפלחה”ן החייל נהרג במקום. מפקד הצוות זיהה את מקום הירי והרג את המחבל. הכוח המשיך בהתקדמות כשבנוסף להרוג יש גם פצוע מירי מרגמה. הכוח בכל עצירה ממושכת חופר שוכות ובכך ממעיט את הסיכוי להיפגע במצבים כאלה. לאחר כיבוש מוצב בריכת המים הכוח המשיך ליעדים נוספים, מטהר את כל השכונה ומתמקם במבנים שיועדו לכך. בשלב הזה עקב העיכוב של הכוח העיקרי בחטיבה נוצר מצב שגדוד הסיור התקדם והיה עמוק פנימה בשטח. עקב כך החליט המח”ט פלד לשלוח את יחידת אגוז שתצטרף לכוח הסיירת על מנת לעבות אותו. הפעולה של הגדס”ר בגזרת ג’בליה מורידה את הלחץ גם מגזרת החטיבה באותו זמן בסג’עייה. הסיירת ביצעה את הטיהור השטח והכניסה לבתים במקצוענות רבה עקב יישום לקחי מלחמת לבנון השנייה ואימונים רבים. הלוחמים הסתייעו בנינים כבדים על מנת להפיל חומות וקירות. בשכונה בה פעלה הסיירת שיתף פעולה אחד התושבים עקב האיבה שרחש לחמאס והמידע שהעביר על מבנים בשכונה סייע ללוחמים לבצע את המשימה היטב. בזכות סיוע זה נחשפו מוטענים ומילכודים ונזהרו מהם. בשלב הזה נעצרה התקדמות כלל הכוחות בפקודה מגבוה וכוח הגדס”ר התמקם היטב בבתים, נערך להגנה, הוציא בלילות סיורים מחוץ לבתים על מנת לקדם כל פעולת מחבלים אם תבוא. הכוח שוהה בעמדותיו כשבוע כשהפעילות מועטה יחסית בעיקר ניסיונות ירי של המחבלים מרחוק שטופלו על ידי צלפים שלנו. מפקד הסיירת מציין שני אירועים משמעותיים בזמן הזה:

האחד בגבול הגזרה שבין הסיירת לכוח אגוז באזור ציר רעמסס. לאחר היערכות אגוז בשטח הופעל על כוח הסיירת מטען רב עוצמה על ידי המחבלים מתוך מנהרה. המחבלים התכוונו לבצע חטיפת חייל אך מאחר שכולם היו מחופרים בשטח נגרמו לכוח פציעות קלות בלבד והכוח הגיב מייד במכת אש למקומות חשודים כולל לאזור מנהרה זו. בהמשך חילצו הלוחמים את עצמם ואת הציוד לאחור.

בזמן שהסיירת הייתה בהיערכות בעמדות שאליהן הגיעה, מפקד הפלחה”ן דביר חבר סרק עם כוח שלו שטחים פתוחים באזור הגדס”ר ומצא שם הרבה עמדות של החמאס שהיו מוכנות לפעולת המחבלים. התברר כי הם ברחו מהן כשכוח הגדס”ר התקדם. מה שנגלה לעיניהם הו מערך הגנה עשוי היטב עם עמדות חפורות, שקי חול גם באזור מוצב בריכת המים. הנה כי כן החמאס נערך להגנה אבל ברגע האמת ברח מעמדותיו.

מפקד הגדס”ר עליאן ציין המקצוענות של לוחמי הגדוד שבאה לידי ביטוי הן בהתגנבות ליעד, הן באומץ לב שגילו הלוחמים והן בהסתערויות בהיתקלויות בהן גילו איכות גבוהה שהייתה תוצאה של אימונים קשים והכנות מרובות של הגדוד.

3.2 גדוד 12 במבצע

סא”ל פיני יוסף קיבל את הפיקוד על הגדוד בחלק האחרון של 2008, כ 4 חודשים לפני המבצע והוביל את הגדוד באימון החטיבתי שהתקיים בקיץ 2008. הגדוד אימץ את המבנה שעיצב באימון גם למבצע בכל הקשור לפלוגה מוביל, מבנה הכוח ועוד. הגדוד סופח לחטיבת הגזרה הדרומית של עזה תחת מפקד החטיבה המרחבית שם אל”מ מרדכי כהנא. הגדוד הגיעה כעתודה ולא כגדוד שצריך להחליף כוח אחר בקו לתחזוקה שוטפת ולכן מיד עם הגעתו ובתיאום עם החטיבה המרחבית החל לבצע פעולות התקפיות מעבר לגדר כמו כניסה לשטח ל 48 שעות, שהייה בו, חתירה למגע עם המחבלים ויציאה חזרה. ההבנה הייתה כי צהל מרכז מאמץ למבצע “עופרת יצוקה” בעיקר בצפון הרצועה ולכן כגדוד יחיד התקפי בגזרה הדרומית יש להתמקד בפעולות מסוג זה ולא בחדירות עמוקות וזמן שהייה ארוך בשטח. זה על מנת להפעיל לחץ בגזרה הדרומית ולשחרר בכך את הכוחות שפעלו בגזרות המרכזית והצפונית לבצע את הפעילויות שלהם בלא הפרעה.

הגדוד ביצע כ 6-7 פשיטות מסוג זה בכל פעם מול כוח אויב אחר. החל מהפשיטה הרביעית הצטרפו לגדוד כוחות נוספים וכך גדלו הקיפי הפשיטות בשטח החמאס.

הפשיטה הראשונה של הגדוד הייתה על שדה התעופה דהאנייה. הפשיטה השנייה באזור עבאסן , השלישית במרכז הרצועה באזור הכניסה הישנה לגוש קטיף, אחריה מעבר סופה, לאחר מכן שלושה מבצעים באזור חירבת חזיאה והמבצע האחרון ציר מוטולה והאזור הדרומי של הרצועה. בכל הפשיטות האלה הכניסה הייתה רגלית וחשאית, הגדוד כבש שטח ואז הצטרפו פלוגות שריון לעיבוי הכוח. לאחר כיבוש יעד מרכזי בכל פשיטה התפנה הכוח לטיהור במרחב סביב ולבסוף נסיגה חזרה אחרי יומיים בשטח. אפשר היה להיווכח כי בעת השהייה של הכוח בשטח נמנעו מחבלי החמאס מהתקרבות לכוח. בכניסת הכוח לשטח היו היתקלויות לפחות בשני מקרים, בהם הפלוגה המובילה – ג – היא זו שנתקלה.  העומק שנכנס כוח הגדוד היה כ 2-4 ק”מ ובשטח הזה התשתית התת-קרקעית של האויב הייתה בתקופה זו רק בראשיתה. באחד המקרים הפיל מטוס של חיל האוויר פצצה קרובה מידי לכוחות ושני לוחמים נפצעו.

במקביל, ביצעו כוחות הגדוד מהלכי הטעייה כשניתב חלק מהכוחות למקומות שונים במטרה להטעות את אנשי החמאס. לאחר כל יציאת כוחות לשטחנו נערך תחקיר והסקת מסקנות לפשיטה הבאה אחריה. הכוחות נעו עם אותם בעלי תפקידים כמו באימון החטיבתי מה שהגביר את האמון של המפקדים והלוחמים בכוחות. 

לאחר סיום המבצע שהה הגדוד עוד חצי שנה בחטיבה הדרומית ודווקא אז חווה הגדוד הרבה היתקלויות. לאחר מכן עזב הגדוד לאימון ושוב חזר לשהות בגזרה הדרומית בו אירע האירוע בו נהרג הסמג”ד לירז פרץ ז”ל בהיתקלות עם מחבלים.

3.3 גדוד 13 במבצע

מאחר שהתוכנית הייתה שהגדוד ייכנס מייד לאחר גדוד 51 לשטח ויפנה לגזרת סג’עייה, שם ישתלט על מרחב גדודי. בלילות שלפני המבצע הגדוד ערך תרגילים של תנועה בשטחים בנויים, פתוחים ובמטעים בדרך אל היעד. אחת המסקנות בעקבות תרגול זה הייתה ללכת בשולי מטע ולא בתוכו ממש. ואכן, בלילה הראשון נערך הגדוד ונע לאחר גדוד 51 פנימה. למרות שמרחק ההליכה היה אמור להיות כ 3 ק”מ בלבד, ההליכה הייתה קשה עקב הגשם שירד קודם והפך את האדמה לבוצית וקשה לתנועה לכוח רגלי שגם נושא עליו ציוד. עקב כך ועקב נפילתן של שלוש פצצות מרגמה מה שגרם לפציעתם של כ 20 לוחמים, נוצר עיכוב גדול והתנועה אל היעד של גדוד 13 הייתה איטית ונמשכה זמן רב. לאחר שגדוד 51 התקדם הגיע גדוד 13 אל היעד שלו ופלוגות הגדוד כבשו את פאתי היעדים הראשונים שהוקצו להם תוך לחימה בהתנגדות דלילה בעיקר של מרגמות. בהמשך, על מנת להשתלט על היעדים המרכזיים במרחב, הפלוגה המסייעת הייתה אמורה לאבטח את תנועת בגדוד מכיוון מערב. לשם כך התקדמה הפלוגה בשולי מטע ועם סיום המטעים ודיווח שהשטח מאובטח אמור היה המגד כהן להמשיך עם שאחר הכוח ולכבוש את המשך השכונה. בעת התקדמות הפלוגה המסייעת בפאתי שטח המטעים קיבל המג”ד אורן הודעה מאבי פלד מפקד החטיבה כי בשטח שבו המסייעת מתקדמת, יש התראה על חטיפה אפשרית של חייל מתוך מנהרה בשטח. תחילה דווח מהפלוגה המסייעת כי אין זיהוי של מנהרה. לאחר זמן קצר נשמע פיצוץ חזק מתוך המטע. התברר כי מטען הופעל כנגד הלוחמים ובתוך המטע הייתה מנהרה ומחבלים יצאו ממנה על מנת לבצע חטיפה אבל לוחמי הפלוגה המסייעת ירו לעברם. 3 לוחמים נפגעו ופינוי מהיר של הפצועים אפשר המשך המשימה. המג”ד שלא היה לו קשר איתם בשלב זה הבין שהלוחמים פגעו במחבלים. הכוח עדיין לא התמקם מול היעד, הוא המתין במקום להתקדמות כוח גדוד 51. ההמתנה הזו משכה אש מרגמות. הפגזים נפלו סמוך למגד והכוחות סביבו אבל לא היו נפגעים. הכוח המשיך להתקדם וההנחיה המוקדמת של המג”ד הייתה שלא להיכנס לבתים שם ורק לעבור באזור זה ולהמשיך קדימה

 הכוח אכן לא נכנס והמג”ד הפעיל מסוקי קרב לכיוון החומה סביב הבתים כאשר כוח המסייעת היה במרחק של כ 15 – 20 מטר משם. הפגיעה במבנה גרמה לדוד שהיה עליו לעוף ולפגוע גם בכוח שלנו. בדיעבד התברר כי הטיל הבהיל מאד את המחבלים שלא נפגעו שברחו חזרה לתוך מנהרה. הכוח המשיך בכיבוש היעד תוך ספיגת ארטילריה ואש נקל.

הבתים נכבשו על פי התרגולות שהלוחמים התאמנו בהן זמן רב: מחלקה מחפה עם כוחות רתק, מחלקה אחרת מבצעת איגוף וכובשת את היעד ואז מחפה לטובת מחלק אחרת המשתלטת על עוד מבנה. בסיום החלק הזה התמקמו פלוגות הגדוד במבנים והמתינו ליום למחרת להמשך פקודות. הלילה היה רגוע מעבר לירי ארטילרי. בבוקר המשיך המגד כהן עם פלוגת המסלול והשתלט על שטח גבוה ממנו היו אמורים להפעיל כוח שריון בחיפוי על מנת לאפשר לכוחות אגוז וגדס”ר לעבור שם ולנוע מזרחה. בהמשך, פלוגת המסלול השתלטו על מספר מבנים ולקראת ערב נעזרה בדחפור דיניין ענק לפרוץ קיר על מנת להתמקם בבטחה. אחת הכיתות יצאה עם המ”פ אור לטהר בית סמוך ומצאה בתוכו מנהרת טרור. לאחר שובם למבנה הפלוגתי הם נערכו ללילה שלפניהם. המחט פלד חבר למבנה שבו שהה המגד כהן להמשך התכנון המשימות כלומר השתלטות של שתי פלוגות מהגדוד על תא השטח הבא כדי לאפשר את תנועת ההתקדמות של הגדס”ר ואגוז. לקראת יציאת הפלוגות להמשך תנועה, שהו המחט והמגד במבנה בקומה שנייה. מאחר שלא היו חלונות במבנה הניח אחד הלוחמים דלתות על החלונות על מנת שלא יזהו מבחוץ את הכוחות במבנה. כוח שריון שצפה לעבר המבנים סבר בטעות כי מדובר במחבל. כוח הטנקים ירה שני פגזים לתוך החדר שבו שהה המגד. הפגזים עברו סמוך אליו ופגעו בקיר ממול, שם נהרגו 4 לוחמים ביניהם דגן ורטמן  מפקד פלוגה ונפצעו 25 לוחמים כולל המגד שנפגע קשה. התנהל מבצע חילוץ מורכב כשהחמאס שזיהה כי מתקיים חילוץ של חיילי צהל הפעיל גם הוא ארטילריה וירי נקל לעבר המבנה. החילוץ היה מורכב במיוחד כי כל ההרוגים והפצועים שכבו בקומה העליונה שהייתה למעשה מפורקת. הם הורדו לקומה התחתונה שם החלו לטפל בפצועים ואט אט הוציאו את הנפגעים מהמבנה ופינו אותם לשטחנו. המג”ד כהן חולץ אף הוא לבית החולים וסיים את לחימתו במבצע. לאחר כארבעה חודשים חזר אורן כהן אל הגדוד אך די מהר קיבל מהרמטכ”ל פקודה לעבור לשיקום בטרם יחזור לפיקוד קרבי.

לאחר אירוע זה נשאר גדודים 13 ו 51 בעמדותיהם עד סוף המבצע בעוד הגדס”ר ואגוז משלימים אף הם את משימותיהם. לאחר מכן שהו כוחות החטיבה בעמדותיהם עם אירועי חיכוך קטנים אך לא משמעותיים עד שהכוחות יצאו חזרה לשטחנו.

לאחר המבצע הגדוד חזר לקו בעזה כשהמגד כהן ששהה עדיין בבית חולים הוחלף על ידי שי סימנטוב שנפצע קשה בהמשך במבצע צוק איתן. בעת שהותו בקו היו עוד כמה “טפטופים” של היתקלויות לאחר המבצע.

ההערכה היא שכוחות 51 ו 13 הרגו כמה עשרות מחבלים עד הפינוי לאחור.

3.4 גדוד 51 במבצע

ביום פתיחת המבצע, סיירו לוחמי מחלקת הסיור של הפלוגה המסייעת על גבול הרצועה ללא שידעו מראש מה עומד להתרחש בזמן הקרוב. הם הבחינו בפיצוץ אדיר מכיוון מרכז הרצועה וראו את מטוסי חיל האוויר מתחילים להפציץ יעדים. חיש מהר הבינו שזו תחילתו של המבצע שכולם המתינו לו. במשך שבוע כתשו המטוסים את הרצועה בהפצצת יעדים שונים. היה ברור לגדוד כי הפקודה לתחילת השלב הקרקעי תבוא אך על מנת לא לבזבז זמן בינתיים התאמנו הלוחמים בתרגולים אין סופיים שמטרתם לדמות את הלחימה בתוך השטח העזתי וגם במטווחים רבים בהם שיפרו את יכולות הפגיעה שלהם. לבסוף, ניתן האות והחטיבה בפיקוד המח”ט אבי פלד נכנסה לשטח כשגדוד 51 בראש. אליהם צורפו גם כוחות טנקים מגדוד 71 וכוחות הנדסה. החטיבה קיבלה את הפקודה להשתלט על צפון סג’עייה שבה היו יעדי חמאס רבים. משימת הגדוד במסגרת זו הייתה להשתלט על יעדים באזור שכונת עזבת עבד רבו. תמונת המודיעין הצביעה על מנהרות תופת, זירות מטענים ומחבלים הממתינים ללוחמי הגדוד. המג”ד, סא”ל שי ריבק נזכר כי הצפי היה ללחימה קשה.

בתחילת ינואר 2009 כשהגדוד נע בלילה אל תוך הרצועה היה החורף בשיאו. האדמה הייתה בוצית והקשתה על התנועה ונחל חנון בצפון הרצועה היה מוצף וגם התנועה על צירים סמוכים הייתה אסורה עקב מידע מודיעיני שעל פיו הצירים ממולכדים. כשעה וחצי לאחר תחילת התנועה נפתחה לעבר כוח 51 אש מרגמות שממנה נפצעו כ 20 לוחמים מפלוגות א’, ג’ ומחפ”ק המג”ד. ההתקדמות נעצרה ובעקבות השיבוש בתוכנית הורה המג”ד ריבק

לטנקים לתפוס תא שטח גבוה ולחפות ממנו על שאר הכוח. כשהתמשך העיכוב עד פינוי הפצועים פנה גדוד 13 שהיה בסדר התנועה אחרי גדוד 51 למשימותיו שלו. החטיבה המשיכה בינתיים להילחם בגזרות אחרות ותוך כדי כך נפצע כאמור המח”ט פלד ומג”ד 13 אורן כהן. גדוד 51 המשיך אף הוא בלחימה ובאחת הפעולות שלו מנע חטיפת חייל ברגע האחרון. על פלוגה ב’ הוטל להשתלט על מספר בתים שולטים בגזרת הגדוד. הבתים נראו תמימים אך בתוכם היו אמצעי לחימה ממולכדים: באחד מהם התגלו בלוני גז מחוברים לחוטי חשמל, במבנה אחר התגלו שני מטולי RPG שהונחו על שמיכה ובבית נוסף שאליו נכנסו הלוחמים לאחר טיהור התגלה מקלע. כל אלה נחשדו כממולכדים. צוות יהלום של הנדסה נשלח לטפל במקלע הממולכד. משנכנסו שלושה לוחמי הנדסה לחדר הראשון בבית נורתה עליהם אש ואחד מהם נפצע קשה. לוחמי גדוד 51 לא הצליחו בשלב זה להוציא את הפצוע מהבית עקב חילופי אש עם המחבלים. בשלב הזה ניסו מחבלי החמאס להוציא אל הפועל את תוכניתם לחטוף חייל אבל המג”ד ריבק שהבין זאת הורה על נוהל “חניבעל” כלומר אירוע חטיפה צהלי. הוא הורה על ביצוע חסימות סביב המבנה ועל ירי טנקים לתוכו שבו עדיין שהה החייל הפצוע. מפקד הפלוגה בשטח נפצע מירי. הלוחמים ביצעו ירי מחדר לחדר בניסיון לאתר את הפצוע. המג”ד ריבק גילה ארבעה מלוחמיו פצועים במצב סביר ורץ לקומה השנייה מבלי לשעות לאזהרותיהם של חייליו. הוא גילה את גופתו של קצין ההנדסה סרן אלכס משביצקי שנהרג מירי המחבלים.  בדיעבד, ממידע שהעבירו אנשי השב”כ לריבק אחרי המבצע הסתבר כי האש הכבדה שהפעיל לעבר הבית מנעה חטיפת חייל והמחבלים כבר דיווחו ברשת הקשר שלהם שהם חוטפים חייל ישראלי אבל יורים עליהם אש מסיבית שכנראה בסופו של דבר סיכלה את ניסיון החטיפה.

לגדוד 51 היו כ 40 נפגעים במבצע בכל מיני היתקלויות וגם סביב ניסיון החטיפה על ידי המחבלים. המג”ד הסביר כי ירי על בית שבו שוהה פצוע שלנו אינו פשוט אך זו מנעה בסופו של דבר את החטיפה. הוא שיבח את חייליו ששאלו כל העת מדוע נעצר הגדוד ולא ממשיכים להיכנס עמוק יותר אל תוך השטח. במהלך הלחימה נשאו החיילים משקלים כבדים על עצמם אבל טענו כי הלחימה הייתה קלה יותר עבורם מאשר האימון וכך בעצם אימתו את האמרה הידועה: קשה באימונים קל בקרב.