9.1  רקע

מלחמת לבנון הראשונה הידועה בשם: “מבצע שלום הגליל”, פרצה ביוני 1982 אולם זרעיה נטמנו עוד בסוף שנות הששים, בין היתר על ידי ארגוני הטרור הפלסטיניים. מחנות אימונים שהחלו בהקמתם אז ואירועי “ספטמבר השחור” ב 1970 בירדן זירזו במידה רבה את הפיכתה של לבנון לזירה העיקרית של פעילויות הטרור הפלסטיני. לבנון, עקב חולשת הממשל ומוסדותיו בה נבחרה להיות הזירה העיקרית לפעילותם. נזכיר מספר אירועים בולטים שקדמו למלחמה ב 1982:

• מעורבותה של סוריה, שראתה בלבנון כחלק מ “סוריה הגדולה” וניצלה את מלחמת האזרחים באמצע שנות השבעים על מנת להתערב במדינה כולל צבאית. הגעתה לעימות עם ממשלת לבנון הנוצרית בדצמבר 1981 בקרבות זחלה והפלתם של מסוקים סוריים בידי ישראל בקרבות אלה שבין הלבנונים לסורים גרמו לסורים להציב באזור סוללות קרקע אויר ולאיים על חופש הפעולה האווירי שלה.
• פעולות חבלה שונות (כגון האירוע במשגב עם) ומבצעי נגד שונים של צה”ל.
• ההתקפה על שגריר ישראל בבריטניה שלמה ארגוב ב 2 ליוני 1982 הוביל להסלמה בגבול הצפון. למחרת, ב 3 ביוני פעל חיל האויר כנגד 9 יעדי אש”ף בלבנון שהגיב מצידו בהפגזה כבדה על יישובי הצפון. ממשלת ישראל החליטה לצאת למבצע רחב הקיף בלבנון שקיבל את הכינוי “מבצע שלום הגליל”.

9.1.1 מטרות המבצע

אלה מטרות המבצע כפי שהוצגו לרמטכ”ל רב אלוף רפאל איתן (רפול) על ידי שר הבטחון אריאל שרון:

באמצעות מבצע רחב הקיף ניתן להשיג ארבע מטרות:

 1. מטרה עיקרית: חיסול פיזי של המחבלים, על הזרוע המדינית והצבאית. 

2. נסיגת הכוחות הסוריים מדרום בקעת הלבנון. 

3. הקמת ממשלה ריבונית בלבנון שתחתום על חוזה שלום עם ישראל או לפחות תחיה איתה בשלום. 

4. הפסקה מוחלטת של הפגזת יישובים בישראל מתחום לבנון.

 

 9.2 חטיבת גולני במלחמה זו כחלק מהכוחות בגזרה המערבית

באפריל 1981 נכנס אלוף משנה ארוין לביא לתפקידו כמח”ט גולני. עיקר הפעילות בתקופה זו הייתה הכנת החטיבה למלחמה שהיה ברור שתגיע במוקדם או במאוחר ואכן, המח”ט שקד על ביצוע משימה זו בצורה יסודית שנתנה את פירותיה בביצועי הלוחמים במלחמה. החטיבה הכינה את עצמה בשנה שקדמה למלחמה זו. כולם התאמנו בצורה ייעודית לקראת המלחמה כאשר תורגלו תנועה ולחימה בשטח הררי וביעד מבוצר והגיעו מאומנים היטב למלחמה.

חטיבת גולני הייתה מפוצלת בחלק מהמלחמה ובשל כך היו כוחותיה כפופים לאוגדות שפעלו בציר החוף ובגזרה המרכזית. כללית, לחימת צה”ל בגזרה המערבית הייתה למאמץ העיקרי במלחמת לבנון הראשונה. הסיבה לכך הייתה שהתבססותם של המחבלים בחבל ארץ זה חייבה ריכוז מאמץ פגיעה בהם. פיקוד הצפון הפעיל בגזרה המערבית שלוש אוגדות:

• בציר החוף, אוגדה 91 בפיקודו של תא”ל יצחק מרדכי. משימותיה העיקריות היו: לפתוח את ציר החוף, לכבוש את העיר צור, לחבור אל הכוחות המונחתים מאוגדה 96 ולהיות בכוננות להמשך פתיחת הציר צפונה.
• במרכז הגזרה: אוגדה 36 בפיקודו של תא”ל אביגדור קהלני משימותיה העיקריות היו: לכבוש את רמת נבטיה, לנוע בצורה מהירה במספר צירים למרחב העיר צידון ולחבור לכוחות המונחתים מאוגדה 96.
• מאמץ הנחתה ימי: אוגדה 96 בפיקודו של תא”ל עמוס ירון משימותיה העיקריות היו: נחיתה דרך הים בשפך האוואלי ומשם המשך התקדמות צפונה על ציר החוף ובהתאם להתפתחות הקרבות.  

בהמשך יובהר בכל פעם למי הייתה כפופה החטיבה בשלב זה או אחר. לחימת החטיבה במלחמה זו מאופיינת בחמישה קרבות חטיבתיים – עוצבתיים שבהם נטלו חלק כוחות חי”ר, שריון, הנדסה, תותחנים וחיל האוויר. קרבות אלה כללו כוחות חי”ר גדודיים או של הסיירת והפלחה”ן של החטיבה וגם שהרכב משולב שלהם והם נערכו ברובם ביעדים מבוצרים או בכאלה שהאויב נערך בהם בשטח הררי, תוך תנועות מבצעיות ארוכות בין הגזרה המערבית והמזרחית ולהיפך. הקרבות היו:

• כיבוש הבופור ואזור נבטיה על ידי כוח הסמח”ט
• כיבוש מרחב צידון ואזור מחנה הפליטים עין אל חילווה.
• כיבוש מרחב כפר סיל
• כיבוש הרכס השולט על כביש ביירות דמשק
• כיבוש שדה התעופה ביירות והשכונות סביבו.

עם תחילת המלחמה פוצלו כוחות החטיבה כדלקמן:

כוח מפקד החטיבה בפיקוד אל”מ ארווין לביא כלל את גדוד 13 בפיקודו של סא”ל מוטי מזרחי, מספר צוותים מהסיירת בפיקודו של סגן מפקד הסיירת סגן איציק נחמיאס, פלוגת העורב, בפיקודו של סגן ציון גזית, מחלקת הנדסה, גדוד שריון 74 בפיקודו של סא”ל עמירם לוין של חטיבה 188 וסוללת נ”מ וולקן בפיקודו של סרן דובי אמיתי (בכינון ישיר מרבית הזמן) מאגד 497 בכפיפות לאוגדה 36 תחילה מתחילת התנועה מהגבול ובהמשך, לאחר החבירה לציר החוף ולפני קרבות כפר סיל בכפיפות לאוגדה 96.

כוח סגן מפקד החטיבה בפיקוד סא”ל גבי אשכנזי שכלל את גדוד 51 בפיקוד סא”ל יעקב עמר, מספר צוותים מהסיירת בפיקוד מפקד הסיירת סרן משה קפלן, הפלחה”ן בפיקודו של סרן צבי ברקאי פחות מחלקה ומחלקת טנקים מחטיבה 188 בסיוע ארטילריה וחיל האוויר בכפיפות לאוגדה 36. בהמשך לחימה חבר כוח זה לאוגדה 162 בפיקודו של תא”ל מנחם עינן והמשיך צפונה לכיוון ג’בל ברוך. בהמשך, לקראת הלחימה בבירות חבר כוח זה לכוח המח”ט לאחר כיבוש כפר סיל.

גדוד 12 בפיקודו של סא”ל ברוך שפיגל, פעל תחת חטיבה 188 בפיקוד אל”מ מאיר דגן נע בגזרת אוגדה 36. בהמשך, בציר החוף הועברה חטיבה 188 לפעול תחת אוגדה 96 והגדוד המשיך לפעול במסגרת משימותיה. הוא חבר חזרה לחטיבה בקרבות בביירות על נמל התעופה והסביבה.

איור 1 משקף את תנועת שני הכוחות במלחמה.

 

 

איור 1: תנועת כוחות המח”ט והסמח”ט במלחמת שלום הגליל

לחימת החטיבה במלחמה זו, מאופיינת בחמישה קרבות עוצבתיים- חטיבתיים מרכזיים שבהם נטלו חלק כוחות חי”ר, שריון, הנדסה, תותחנים וחיל האוויר. קרבות אלה כללו כוחות חי”ר גדודיים או של הסיירת ופלוגת הפלחה”ן של החטיבה וגם הרכב משולב שלהם והם נערכו ברובם ביעדים מבוצרים או בכאלה שהאויב נערך בהם בשטח הררי, תוך תנועות מבצעיות ארוכות בין הגזרה המערבית והמזרחית ולהיפך. על אלה כאמור, יש לציין את קרבות גדוד 12שעד החבירה עם שאר כוחות החטיבה מדרום לביירות לחם בציר החוף תחת פיקודה של חטיבה 188.

הקרבות החטיבתיים היו:

כוח הסמח”ט: כיבוש הבופור ורכס נבטיה.

כוח המח”ט:

• כיבוש מרחב צידון ואזור מחנה הפליטים עין אל חילווה.
• כיבוש מרחב כפר סיל. (לאחר קרב זה כוחות המח”ט והסמח”ט התאחדו).
• כיבוש הרכס השולט על כביש ביירות דמשק.
• כיבוש שדה התכופה ביירות והשכונות סביבו.

תנועת החטיבה בתחילת המלחמה

החטיבה שהייתה בתחילת המלחמה ת”פ אוגדה 36 נעה ראשונה בסדר תנועה ממלכיה-יפתח בסדר הבא:

הכוח הראשון היה כוח מח”ט אחריו בסדר תנועה נע כוח הסמח”ט ואחריו חט’ 188.התנועה הייתה ממזרח לכיוון מערב ובגשר עקייה כוח המח”ט פנה מערבה וכוח הסמח”ט נע מזרחה לכיוון הבופור. כוח סמח”ט גולני היה הראשון שהתחיל בלחימה.

 

9.3 קרב חטיבתי ראשון: ה 6 ליוני, כוח הסמח”ט: כיבוש הבופור, רכס עלי טאהר ורמת נבטיה

 

9.3.1 הקרב על הבופור

הבופור (בצרפתית: “מצודה יפה”) היא מצודה צלבנית הבנויה במקום גבוה רכס עלי טאהר ומשקיפה אל רמת ארנון, אזור אל נבטיה, “ברך” הליטני (המפנה בנהר צפונה באזור זה) ואל חלקים רבים בדרום לבנון ואצבע הגליל בצפון ישראל. בהיותה נקודה אסטרטגית, היא נכבשה בתחילת המלחמה.

להלן מפת התמצאות כללית ביותר של המרחב באזור המבצר:

 

                          איור 2: מפת התמצאות במרחב מבצר הבופור

 

איור 3 נותן מושג על השליטה מהבופור על הליטני וגשר חרדלה. המבט מופנה אל עבר המצוק שבתחתיתו ניכר הערוץ העמוק של הליטני המבצע באזור מפנה (“ברך”) צפונה. העלייה של הכוחות היא מהכיוון ההפוך (של המתבונן) המתון יחסית.

 

איור 3: מבט מהבופור לכיוון מזרח: המבצר שולט על אזור גשר חרדלה שעל הליטני

 

בחודשים שקדמו למלחמה נקבע כי משימתם של כוחות הסיירת והפלחה”ן היא כיבוש הבופור כאשר, מפקד הסיירת הוא מפקד הכוח כולו ומפקד הפלחה”ן יהיה סגנו. כוח האויב במקום כלל כוח שמנה עשרות מחבלים. במסגרת תכנון פעולת כל הכוחות של צה”ל סוכם כי הקרב הראשון במלחמה יהיה על הבופור משום שממנו קיימת שליטה על כל המרחב ובמיוחד על המעבר בגשר המזרחי – גשר חרדלה – עליו היו צריכים כוחות רבים לעבור בדרך לגזרה המזרחית. צוות אחד של הסיירת וצוות אחד מהפלחהן תוכננו להשתלט על גשר עקיה , 8 ק”מ מערבית לבופור כאקט מקדים על מנת להבטיח את מעבר כוחות האוגדה על הגשר. כוח החא”ן תוגבר בצוות של הסיירת (בפיקוד ארז גרשטיין, לימים מפקד היק”ל שנהרג ממטען צד) כתמורה על השמטת צוות אחד שלו לטובת ההשתלטות על הגשר. סדר הכוח שעולה לכיוון הבופור כלל אם כן את הסיירת פחות 2 צוותים והפלחה”ן מתוגברים בצוות אחד מהסיירת.

כשבועיים לפני המלחמה סיים גוני הרניק, מפקד הסיירת את תפקידו ועמד להשתחרר מצה”ל. החליף אותו משה קפלן (קפלינסקי), לימים מפקד החטיבה וסגן הרמטכ”ל. אולם, כשהיה ברור שכוחות צה”ל עומדים לפתוח במתקפה ביקש לשוב והצטרף אל חפ”ק הסמח”ט. הכוח בהובלתו של קפלן נכנס ללבנון מאזור מנרה ונע לעבר גשר עקיה. כבר אז הסתמן פיגור בלוח הזמנים: תחילת התנועה הייתה רק בסביבות 12 בצהרים (תוכננה ל 10 בבוקר) והכוחות הרבים של האוגדה שהיו אמורים לעבור על הגשר יצרו “פקק” גדול ונוצר עיכוב נוסף ממושך. בסופו של דבר, על מנת לחסוך זמן עבר כוח הסמח”ט במין מעבורת שהייתה מתחת לגשר ואחריו פנה לכיוון מזרח מתוך כוונה להתפצל בהמשך: הסיירת והפלחה”ן בסיוע מחלקת טנקים ינועו לבופור וגדוד 51 לעבר המוצבים על רמת ארנון שמצפון לו מוצב 571 ומוצב 548. לאחר הפיצול, המשיכו הסיירת והפלחה”ן לכיוון הבופור וכקילומטר וחצי לפני היעד הורה קפלן לכוחות להתפרס חזיתית מולו ולהתחיל לנהל אש עם האויב הממוקם בו. במקביל הפעיל קפלן ארטילריה מסיבית שנחתה על המבצר. צביקה ברקאי העיר כי בשלב הזה כמה מחייליו ביקשו ממנו שהאש הזו תופסק והוא לא הבין מדוע שכן הכוחות היו עדיין מרוחקים מהיעד אך הלוחמים התכוונו למשהו אחר: הם חששו שהארטילריה תחסל את כל האויב ולא יהיה להם עם מי להילחם…בינתיים, עקב כל הפיגור בלוח הזמנים הכוח הגיע לפאתי היעד שלב בזמן הדמדומים – אור אחרון. תוך פרק זמן קצר הפך הקרב שתוכנן להתנהל לאור יום לקרב לילה. האימונים העידו על קרב מתוכנן מורכב, עם חיפויים הדדיים בין הכוחות והמפקדים לא רצו לשנות אותו ברגע האחרון לכן, עם רדת החשיכה העבירו תוך כדי תנועה פקודות בקשר שמשמעותן היה שמירה על התוכנית המקורית גם בחשיכה. התוכנית המקורית הייתה לנוע עם הנגמשים בפריסה בעלייה למצודה תוך כדי ירי, בשלב מסוים לעצור, לרדת מהם ואז על פי חלוקת גזרות שנקבעה מראש: הסיירת מסתערת על החלק הצפוני של היעד כלומר החלק המצוי מצפון לציר העולה על היעד הסמוך וגם חלק מהמצודה שבו יעד מבוצר הכולל תעלות לחימה חפורות ובונקרים, ופלוגת הפלחהן מסתערת על הבונקר, תעלות הלחימה ואזור האנטנה שמדרום לציר, גם הוא כולל בונקרים והוא מסתיים באזור גדול חפור המשמש לאחסון (כלי רכב או נשק כבד). התרשים הבא (איור 4) מראה סכמתית את היעד, הציר המרכזי העולה בו ואת החלוקה צפון – דרום של היעדים.

 

                              איור 4: תנועת הכוחות בקרב הבופור ויעדי כל כוח

 

עם רדת הדמדומים ותחילת החושך, השטח שהיה זרוע בסלעים וטרסות הקשה על התקדמות הכוח שהוביל קפלן. כקילומטר מהיעד, בטרם הספיק הכוח לרדת לתנועה רגלית נפגע קפלן בצורה די קשה מכדור שחדר למותניו ולגבו. צביקה ברקאי הודיע בקשר שהוא לוקח את הפיקוד והורה לכוחות להקצות מי שיפנה את קפלן לאחור לטיפול ולהמשיך כמתוכנן, ולאנשי הסיירת להיכנס לשדרה אחרי מחלקת הטנקים שנעה בחוד. מתחת לשלוחה שבפסגתה המבצר ובשיפוליה מצוי מבנה הנקרא “בית הקשתות” ששימש גם כמקום שבו ישנו המחבלים וסמוך לו מצוי מעבר הכרחי לכל כוח שרוצה לעלות דרך השלוחה לכיוון היעד. למי שמגיע מכיוון מערב ולא מכיר את השטח, קשה למצוא בוודאי בלילה את הציר העולה אל הבופור. מפקד מחלקת הטנקים הודיע כי הוא זקוק לעזרה בזיהוי אזור המעבר ההכרחי. פרוז’קטור בעל עצמה חזקה שהופעל מהנגמש של ברקאי סימן לזמן מסוים את אזור בית הקשתות. מחלקת הטנקים הצליחה להבין לאן להתקדם ונעה בפריסה קדימה תוך כדי ירי עד לאזור המעבר ההכרחי. למעשה בקרב ממש לא נטלו חלק הטנקים עקב הקושי לנוע בחשיכה על גבי השלוחה מלאת הטרשים והטרסות וגם עקב תקלות טכניות.

 

איורים 5, 6 מראים את בית הקשתות בשיפולי הבופור.

 

                    איור 5: מבט אל הבופור ובית הקשתות למרגלותיו

 

 

             

                             איור 6: בית הקשתות – מבט מקרוב

 

בינתיים הבין הסמח”ט אשכנזי שקפלן נפגע ושלח נגמש ובו גוני הרניק וקמיסה (המיועד בהמשך להיות הקמ”ן החטיבתי). גוני נע במהירות ובדרך אפילו התהפך עם הנגמש אך יצא חבול קלות והצליח לבסוף לחבור אל הכוח המתכונן לעלות על הבופור. ברקאי הודיע לכוחות שהפיקוד על הכוחות עובר לגוני. שני המפקדים סיכמו על שינוי ביחס לתוכנית המקורית שעל פיו כוח הפלחהן יעלה ראדון, יפנה לבונקר ולמוצבים שמדרום לכביש (שהיו גם בתוכנית המקור היעדים שלו) ומיד אחריו כוח הסיירת יפנה אל המוצבים שמצפון לכביש הממוקמים גבוה יותר.

 

9.3.1.1 כוח הפלחה”ן

סדר גודל המרחק שבין תחילת התנועה הרגלית לפני הסיבוב החד של הציר מדרום-צפון לכיוון מערב-מזרח ועד ליעדים הראשונים לאחר העיקול מדרום לציר הוא כ 400 מטר. הכוח החל לנוע כשהחוד מורכב מלוחמי הפלחהן שמובילים על הציר. בשלב זה הכל שקט כיוון שהקטע הזה על הציר עדיין ב”שטח מת” ביחס לעמדות האויב. ברקאי סרק תוך כדי הליכה את השטח קדימה עם מכשיר ה ITT שברשותו. כוח החוד זיהה את הבונקר הראשון לאחר העיקול מדרום לציר שאותו היה צוות הפלחהן אמור לתקוף והחל בתקיפה עם הכוח שלו. במקביל שלח צוות לעמדות דרומית מערבית לבונקר, וצוות נוסף אל התעלה מזרחית (ראה “כוח אביבי” באיור 4 “כניסה”) ואת הצוות של ארז גרשטיין שסופח אל הפלחהן עוד קדימה והלאה במעלה הציר להמתין לפקודה לבצע איגוף ולהיכנס ולתקוף את היעדים בסוף אותה תעלה בסמוך למצוק. צוות זה זיהה בהמשך 4 דמויות והבין שתחילה לא היה ברור מי הם אך תוך זמן קצר זוהו כמחבלים, הצוות ירה וחיסל אותם. צוותי הסיירת בפיקוד גוני עברו קדימה מנקודת הפיצול ונעו צפונה מהציר אל עבר העמדות שלהם. איור 3 הינו תיאור סכמתי של תנועת הכוחות והיעדים של כל כוח. 2 לוחמים שתפסו עמדות על הציר ירו אל המחפורת המתחילה את התעלה על מנת לחפות על הכוח שעובר מעל המחפורת בדרכו לתעלה. אחד הלוחמים ירה פצצות ררנ”ט אל הבונקר וחיסל את המחבלים בתוכו. בשלב הזה כבר כל היעד רעש ורגש, הכוחות החלו לחטוף אש מכיוונים שונים ולכוח הפלחהן היו כבר שני פצועים דווקא מהלוחמים שמאחור שעדיין לא היו בתוך התעלות. בין היתר נפצע הרופא של הפלחהן. הצוות של ארז קיבל פקודה לבצע את האיגוף ולתקוף את העמדות המזרחיות בסמוך למצוק. בדרכו, נפצע ארז ודיווח לברקאי שנפצע ואינו יכול להמשיך. ברקאי לקח את החפ”ק שלו ובחר לכוח שלו ויחד עם לוחמי הצוות שלו ובחיפוי כוח אביבי ביצעו את האיגוף והסתערו על הניקבה בה שהו 3 מחבלים. הלוחם אמיר גרעין שהיה בראש הכוח שביצע את האיגוף הצליח לחסל 2 מחבלים והשלישי התבצר במקום שקשה היה לפגוע בו והמשיך לירות למרות שהכוח המשיך לזרוק רימונים. בסופו של דבר זרקו לוחמי הפלחהן אל התעלה שמעל המחבל 2 רימוני עשן ומיד אחריו מטען גור 42 שמיועד לפיצוץ בתים, בעל עוצמה אדירה רצו לאחור כ 35 מטר והסתתרו מאחורי טרסה. הפיצוץ הזה החריב את כל העמדה והתעלה באזור המסתור של המחבל שנהרג כמובן בפיצוץ. לאחר הפיצוץ המשיך הכוח בהתקדמות ובטיהור של כל היעדים: כוח החפ”ק של ברקאי חיפה על הצוות של ארז שהמשיך להתקדם ביעדים לכיוון האנטנה ודרומה ובהמשך חבר אליו על מנת על מנת לסיים את ההשתלטות על המחפורות הדרומיות האחרונות.

9.3.1.2 כוח הסיירת

לאחר פיצול הכוח, עם תחילת ההתקפה והרעש הגדול שנוצר, כוח הסיירת לא המשיך לעלות על הציר המרכזי מאחורי כוח הפלחהן אלא החל לעלות בציר “נס ציונה” (איור 4) על מנת לקצר את ההגעה אל התעלות והמחפורות שהיוו את היעדים שלו. הכוח פנה אל פאתי היעד הצפוניים והחל לנוע לרוחב מצפון לדרום. בשלב הזה כזכור כל היעד כבר מתגונן ויורה אל התוקפים, תאורות של הכוחות שלנו הופכים את השטח לחצי מואר. עם תחילת התנועה לרוחב (איור 3 המקום הקרוב ביותר לציר – צפון-דרום) נהרגים 2 לוחמי הסיירת מהצוות של מוטי גולדמן, סגנו של גוני מאש מכיוון המחפורות. גוני מבקש ממוטי שימשיך לנוע. הכוח בפיקודו של גולדמן המונה 7 לוחמים מחסל מחבל הבורח ונכנסים לתעלה שהיא חלק ממחפורת היעד המבוצר. מפקד הצוות נכנס לתעלה עם לוחמיו ולאחר העיקול הראשון חוטף צרור כשמוטי הניצב בפתח התעלה מעליה לא שומע את הירי הזה עקב הרעש הכללי שאופף את היעד. מאש זו נהרגו 2 לוחמים נוספים של הסיירת ונפצע לוחם נוסף וגולדמן נותר עם 4 לוחמים בלבד. רשת הקשר תפוסה עקב ניהול פינוי הפצועים כך שהוא לא יכול מעשית לדבר עם אף אחד. החשש היה שהמחבל שירה בצוות ימשיך להרוג גם את הנותרים. מוטי זרק רימון אל עמדת המחבל, נכנס לתעלה וטיהר את העמדה. עקב החשש לנוע בתעלה בחושך החליט מוטי לנוע מעליה. אחד הלוחמים מהכוח הנותר נשא פק”ל רימונים ומוטי החל להתקדם כשכל פעם הוא מקבל 2 רימונים מהלוחמים שהיו בתעלה מעט אחריו, זורק רימון לתעלה יורה לתוכה ומתקדם, מגיע לעמדת מחפה – ראש (עמדה מכוסה על גבי התעלה), זורק רימון נוסף לתוך עמדה זו , יורה לתוכה והלוחמים מצטרפים אליו וכך הלאה. לאחר לחימה בצורה כזו כחצי מתחם הבין מוטי שגוני הגיע ונמצא מאחור אך המשיך להתקדם. כשהגיע לקיר המצודה קיבל את הידיעה שגוני נפגע. הוא חזר אליו לאחור וכאשר הגיע אליו גוני כבר לא היה חי. בשלב זה היעד היה די מטוהר אך בעמדה שממנה נורה גוני הייתה מבוצרת היטב והמחבל שבתוכה לא נהרג עדיין. בינתיים, לאחר כשעה ויותר הבין צביקה ברקאי מה המצב אצל מוטי וביקש ממנו לפגוש אותו במנחת המסוקים של המבצר. צביקה עם אמיר גרעין הביאו איתם מטען גור 42 נוסף ופעלו בדומה למקרה הקודם שבו לא ניתן היה לפגוע במחבל שהתבצר בעמדה. מוטי, צביקה ואמיר חזרו לעמדה שבה עדיין היה מחבל שלא חוסל ופוצצו את העמדה. למעשה הקרב בשלב זה הסתיים, אך פינוי הפצועים וההרוגים נמשך. עם אור ראשון בבוקר סרקו חיילי הסיירת את התעלות והעמדות תוך כדי ירי על מנת לוודא בפעם האחרונה כי הוא נקי מאויב ובכך למעשה תם הקרב על מתחם הבופור. ראוי להוסיף כמובן שצוות נוסף שהיה ברתק שהה למעשה בשטח נחות והיה תחת אש אויב מהמתחם. צוות זה ירה אל עמדות האויב וניהל קרב בינו לבין היורים אליו מלמעלה ואף זרק רימונים לעברם. לוחם אחד מהסיירת מצוות זה נהרג. על חלקו בקרב זה קיבל מוטי גולדמן את עיטור העוז.

סוף דבר: הסיירת איבדה 6 מלוחמיה בקרב זה כולל מפקדה לשעבר גוני הרניק שחזר ללחימה והקריב את חייו לאחר שכבר חגג את השחרור. מספר מלוחמיה נפצעו. לכוח הפלחה”ן היו שני פצועים. שמות כל החללים מופיעים בסוף הפרק לפי השיוך היחידתי. המפקדים והלוחמים בשני הכוחות הראו נחישות ופעלו בגבורה למרות שינוי התוכניות שעליהן התאמנו חודשים אחרים לפני כן ממש לפני הקרב. המחיר ששילמה החטיבה היה כבד ביותר.

במתחם התגלו למעלה מ 20 מחבלים הרוגים ואם סדר גודל הכוח ששהה שם לפני ההתקפה היה כפלוגה, חלקם ברחו ככל הנראה באמצעות סולם חבלים המשתלשל מהמוצב לצד החיצוני של המצודה, הסולם התגלה רק בשעות הבוקר.

 

9.3.2 קרב גדוד 51 במוצבים 548, 571 על רכס עלי-טאהר.

כשכוחות הסיירת והפלחהן נעו לעבר הבופור, נע גדוד 51 שמשימותיו היו בשלב ראשון כיבוש במקביל של גבעה 548 וגבעה 571 צפונית לבופור, בהמשך להגיע אל ג’בל קשאק השולט עליהן ואל ג’בל א-שייך, תל קוניה, תל א-רועס ובסופו של דבר כל הכוחות היו צריכים להגיע לאזור נבטיה. עמדות אלה שולטות על גשר חרדלה. כוח המג”ד עמר עם שתי פלוגות א’, ג’ תוכנן לכבוש את גבעה 571 וכוח הסמג”ד שוקי שחרור שכלל את פלוגה ב’ ופלוגת טנקים מחטיבה 188 תוכנן לכבוש את גבעה 548. כוחות פלוגה זו נטלו חלק בהשתלטות על היעד שיועד לכוח הסמג”ד ובהמשך סייעו בחילוץ נפגעים משדה המוקשים ביעד של כוח המג”ד (ראה להלן) המג”ד עמר הוביל את כל הכוח החצי חטיבתי ובעת הפיצול בין כוח 51 לכוחות הסיירת והפלחהן כבר ביצע כוח בפיקודו ירי מונע של מקלעים כבדים לעבר כל היעדים על מנת לאפשר את ארגון הפיצול. בהמשך התפצל כוח 51, כוח המג”ד וכוח הסמג”ד נעו כל אחד לעבר היעד שלו.  כוח המג”ד נתקל בדרך ליעד בג’יפ תול”ר של המחבלים ודאג להשמידו. 

כוח הסמג”ד שחרור הגיע לגבעה 548 והשתלט עליה ללא קרב. היעד היה ריק עקב הריכוך הארטילרי המסיבי שקדם להשתלטות. המג”ד העריך שחלק מהמחבלים ברחו למרחב נבטיה – ארנון וחלק אולי עיבו את היעד שלו – גבעה 571. יעד זה היה יעד מבוצר קלסי שכלל תעלות, בונקרים, מצדיות ועמדות חפורות בשני מפלסים: עמדות תחתונות ועמדות עליונות. תקיפת היעד החלה בשעות אחרי הצהרים ממש לפני החושך. הכוח תקף את היעד – פלוגה א תקפה חלק אחד שלו ופלוגה ג את חלקו השני. ביעד הזה היו מחבלים והכוחות החלו לטהר את התעלות והעמדות התחתונות. בשלב מסוים ירה מחבל מבזוקה RPG ופגע בקבוצת לוחמים כולל המג”ד שפניו נחתכו והרג את הקשר לו מאחוריו ופגע בעוד לוחמים שהיו מאחר. המג”ד התעשת וחיסל את המחבל. שתי הפלוגות התקדמו וחברו ונותרה עוד עמדה אחת במקום גבוה שממנה המשיכו לירות במקלע כבד צרורות ארוכים לעבר הלוחמים והיה צורך לכבוש אותה. המג”ד עמר קרא לסמג”ד שחרור בקשר וביקש סיוע בהיותו פצוע. הסמג”ד חבר במהירות למג”ד שתדרך אותו לגבי המצב והעביר לו את הפיקוד. בשלב זה מפקדי פלוגות א ו ג נפצעו. הסמג”ד ארגן את הכוח, והתחיל להתקדם עם שלושה מפקדי מחלקות מפלוגה ג לעבר היעד העליון. המ”מ שאנן קראוס שנשלח לחיפוי נכנס הכוח לשדה מוקשים שלא היה מוכר מהתדריכים. המוקשים הונחו ככל כנראה יום לפני בשטח ממזרח המוצב והלוחמים שנעו בשטח זה החלו להיפגע. שאנן, המ”מ הראשון שהוביל את הכוח עלה על מוקש ושכב פצוע. יתר הלוחמים קפאו על מקומם מחשש שיפעילו אף הם מוקשים. אחד ממפקדי המחלקות -שמיל- הבחין כי לרגע קל פסקה האש מעמדת המחבלים וצעק “קדימה הסתער”. הוא והסמג”ד ביחד עם קבוצת לוחמים הסתערו על העמדה והכריעו את המחבלים. בעקבותיהם נכנסו יתרת המחלקות של שמיל וספיר ללחימה על המוצב העליון שטוהר מחלקה בתעלה ימנית ומחלקה בתעלה שמאלית. כיבוש היעד הושלם תוך הריגת המחבלים ללא אף נפגע נוסף לכוחותינו. כעת החושך ירד והיה צורך לחלץ את הפצוע משדה המוקשים כשמידי פעם נורית אש מכיוון רכס עלי טאהר לעבר היעד. התברר כי יש פצועים נוספים מפלוגה ב’ שהגיעו עם הסמג”ד – הם נכנסו לחלץ את חבריהם ונפגעו כשהפעילו מוקשים נוספים. הסמג”ד ניהל את פינוי הפצועים. היה צורך להיזהר בהגעה אליהם על מנת לא להפעיל מוקשים נוספים. אחד הלוחמים כשבידו דקר חבלה פילס דרך ואחריו נכנסו החובשים יורם גנץ וימין. החובש ימין הגיע אל שאנן שנקטעה לו רגל ואיבד דם אך זה ביקש ממנו קודם כל לטפל בחיילים הפצועים ורק אחר כך לטפל בו. הוא העניק טיפול ראשוני למ”מ הפצוע והמשיך לשני הפצועים האחרים. גם אצל כל אחד מהם הבחין שהרגל נקטעה ורצה להדליק אור פנס על מנת לטפל אך אש שנורתה מהרכס אילצה אותו לכבות אותו מיד. החובש יורם גנץ שנכנס מיד אחרי ימין על מנת לסייע בטיפול בפצועים כרע ליד פצוע והפעיל מוקש כתוצאה מהלחץ שהפעילה ברכו. שתי רגליו נפגעו קשה. הלוחמים בסביבת ימין הבינו מיד את חומרת פציעתו של גנץ הרימו אותו על אלונקה וניסו לפנותו במהירות אך בדרך עלה עוד אחד מהם על מוקש והאלונקה הועפה מידיהם. החובש גנץ מת תוך זמן קצר והחובש ימין ספג רסיסים אך יצא שלם. הוריו של גנץ קיבלו צל”ש על החתירה שלו לטיפול בפצועים אל אף העובדה שמדובר בשדה מוקשים. הוא לא היסס ולבסוף שילם בחייו. גם קשר הסמ”פ בלום שהפך בקרב לקשר הסמג”ד השתתף בפינוי הפצועים: הוא נכנס עם הסמג”ד ויחד חילצו את אחד הפצועים. בשלב הזה הורה המח”ט לסמג”ד לא להיכנס שוב לשדה על מנת לא להשאיר את הגדוד ללא מג”ד וללא סמג”ד. בלום נכנס עוד פעמיים לשדה המוקשים לחלץ פצועים ובפעם השלישית נפצע ממוקש. למזלו לא נהרג. הוא שכב שם כשלוש שעות עד שחולץ, המשיך לעודד את חבריו הפצועים ולבסוף פונה משם. פינוי הפצועים הושלם רק בבוקר עקב הקשיים לחלץ אותם באלונקות. בסופו של דבר הכניס הסמג”ד שחרור טנק ממחלקת הטנקים בידיעה שמוקשים שיפעיל לא יעשו נזק לטנק משום שהיו אלה מוקשים נגד אדם ולא נגד רכב. על השטח שנסע עליו הטנק הוכנס נגמש שעליו הועמסו יתרת הפצועים ופונו. גם הקשר בלום זכה לעיטור המופת לאחר המלחמה. החובש מנשה ימין קיבל צל”ש אלוף פיקוד צפון. פינוי הפצועים הוסבר על ידי הלוחמים והחובשים שהשתתפו בו כחלק ממורשת החברות ואחוות הלוחמים של גולני שנטעה בהם את ההכרה שאין מפקירים פצועים בשטח ופועלים להצלתם בכל מחיר גם אם כרוכה בכך סכנת מוות.

בקרב זה נהרגו כאמור שני לוחמים ונפגעו כמה נוספים.

 

9.3.3 תנועת כוח המח”ט בימים הראשונים למלחמה

איור 7 מדגים את הלחימה בגזרה המערבית בהתאם לתאריכים בשבוע הראשון.

איור 7: הלחימה בגזרה המערבית בשבוע הראשון למלחמה

 

משימת כוח מח”ט הייתה להתייצב ממזרח וצפון לצידון על כביש החוף.

שלבים:

שלב א’- תנועה מגבול ישראל לבנון לעבר עין אל חילווה 6-7 ביוני.

שלב ב’- הקרב על פתיחת צירי תנועה במחנה אל חילווה והתייצבות החטיבה ממזרח וצפון על כביש החוף בצידון 8-9 ביוני.

כוחות ומשימות:

גדוד 13

גדוד 74 מחטיבה 188

פלוגת העורב

כוח מהסיירת

מחלקת פלחה”ן

סוללת וולקן מאגד 168

בסיוע ארטילריה

כוח המח”ט נע מאזור מלכיה – יפתח ועבר על גשר עקייה בצהרי יום ראשון ה 6 ליוני.  מטרתו הייתה להגיע לציר החוף באזור צידון. במהלך התנועה לשם התרחשו מספר תקריות ירי ספוראדיות ללא נפגעים. באזור הכפר זיפתא נפתחה אש על הכוח אך הטנקים של גדוד 74 השיבו אש ממרחק ולא היה צורך לעצור. הכוחות הגיעו לאזור הזהרני וגם שם ירו הטנקים על מוצב ששלט מלמעלה ללא צורך בהתערבות נוספת. לעת ערב, התפתחה תקרית בין לוחמי פלוגה ב’ גדוד 13 לבין שיירה של מספר רכבים לבנוניים. המ”פ דני עטר זיהה נשקים בשיירה והבין שאלה מחבלים ופתח באש ואליו הצטרפו לוחמי הפלוגה. המחבלים נהרגו והרכבים עלו באש. 

התכנון החטיבתי היה להתייצב על השטח השולט וממזרח וצפון לצידון ולהגיע לכביש החוף. ב-7 ליוני החטיבה הגיע לזהרני שם בוצע תדלוק ראשוני מתוך הדלק המקומי. החטיבה המשיכה בתנועה והכוח תפס שטחים מעל מחנה הפליטים הגדול עין אל חילווה. השיקולים המבצעיים היו: לא להיכנס לקרב בשטח בנוי בלילה אלא להיערך לקראת אור ראשון. להימנע מפגיעת אזרחים ולא חמושים בלחימה תוך כריזה לעזוב את המחנה.

בתאריך 8.6 החל קרב התקפה חטיבתי בשני צירים. הופעלה ארטילריה ולאחר פעולת הריכוך הוחל בכניסה לעיר. לער הכוח ניתכה אש עזה מכלי נ”ט ולמעשה מכל כלי נשק אפשרי. ההתקדמות הייתה איטית כאשר הטנקים מחסלים בשיטתיות עמדה אחר עמדה. בתוך זמן קצר התברר כי למחבלים עמדות מוסוות ומבוצרות חלקן תת קרקעיות. מחנה עין אל חילווה נתגלה כבעל תשתית מבוצרת היטב, פרי עבודה של שנים כולל בונקרים עם חרכי ירי לעבר הסמטאות. מתאר המח”ט: ” החלטנו “לאכול” את המחנה טיפין טיפין. הדרך הבטוחה הייתה ב “שיטת הפלחים”, טיהור הדרגתי ללא הגבלה של זמן. לוחמי גדעון, הסיירת העורב בסיוע צמוד של כוח ה”וולקן” והטנקים לחמו בצידון ובמבואותיה שלושה ימים בקרבות קשים בפרדסים ובסמטאות צרות כשהמחבלים מנהלים נגדם קרב גרילה ומנצלים את היכרותם הטובה עם השטח על מנת להקשות על הכוחות ולהפתיעם. בשלב הראשון, אפשר המח”ט לכוח שריון מגדוד 74 להוביל פנימה. כוח זה נכנס תוך כדי ירי למחנה, התקדם עד בערך למרכזו וקיבל פקודה לשוב לנקודת ההתחלה. לאחר המתנה של יממה נערכה שיירת הכוח לפריצה נוספת. מפקד פלוגת העורב ציון גזית עם הנגמש שלו היה הראשון בשיירה ומיד לאחר הכניסה ספג פגיעה ממטול RPG שחדר לנגמש. בדרך נס נחלצו היושבים בו כולל המפקד ללא פגע כשהוא מצליח לעורר את אחד הלוחמים שנותר המום מהפגיעה. הלוחמים התרחקו מהנגמש שהכיל 19 פגזי דרגון ולאחר זמן קצר התפוצץ הנגמש ובער. בשלב זה שוב הוביל כוח הטנקים של 74 פנימה על הציר הראשי של המחנה. הכוח ירה תוך כדי תנועה לכל עמדה שממנה נפתחה אש כשלוחמי גדוד 13 נעים בעקבותיו ומנהלים לחימה. לקראת הגעת הכוח לסוף המחנה, התקבלה הודעה כי הציר המקביל מהעיר צידון עצמה נפרץ והוא פתוח לתנועה. ב 9 ליוני, קיבל כוח המח”ט פקודה להמשיך לנוע צפונה אחרי חטיבה 188 אל עבר דמור. כוח המח”ט התארגן לתנועה את הלחימה במחנה עין אל חילווה והמשך הלחימה והטיהור של מחנה עין אל חילווה ממחבלים ששהו בתוכו פנימה הועבר לכוחות חטיבת מילואים 165. 

בקרבות אלה היו לכוחותינו נפגעים רבים – הרוגים ופצועים. מהקרב הזה נצרבו בתודעת הלוחמים רגעים קשים כמו בעת ההתקלות של פלוגה ב’ של גדוד 13 בכיכר בצידון. על הכוח נורתה אש מנשק קל ונשק נ”ט. סגן מפקד פלוגת הטנקים נהרג מטיל נ”ט שפגע ישירות בטנק שלו ודני עטר מפקד פלוגה ב’ הגיח במהירות עם הנגמש שלו על מנת לאסוף את שאר אנשי הצוות שהצליחו להיחלץ מהטנק הפגוע ירד ממנו וסייע להם להגיע לנגמ”ש שלו תחת אש. הקרב באזור זה המשיך עוד מספר שעות תוך חילופי אש בין הכוח בעיקר בחוד לבין המחבלים. באירוע זה נפגעו 3 טנקים ומספר לוחמים נהרגו ואחרים נפצעו.

 

9.3.4 תנועת גדוד 12 בין התאריכים 6 – 8 ביוני, 1982 

הגדוד, שכאמור פעל כחלק מחטיבת השריון 188 בשבועות הראשונים של המלחמה חצה את גשר עקייה בשעות הצהרים המאוחרות. הגדוד המשיך לנוע בלילה. אל הכוח הממונע נורתה אש מידי פעם מחוליות מחבלים באזור והכוח השיב אש תוך כדי תנועה אך לא היה צורך לעצור ולטפל בחוליות הללו. הגדוד עבר את ע’נדוריה ולקראת ערב היום השני הגיע לאזור צומת זחלטה לאזור קרוב לג’זין מתחת לג’בל משכי. באזור היו בדרך כלל ריכוזי מחבלים אך כששיירת צהל התקרבה הם כנראה ברחו. תוך כדי התארגנות הכוח להגנה היקפית בלילה, הבחינו המג”ד שפיגל ואנשי החפ”ק שלו בכוח מתקרב על משאיות ורכבי BTR שזוהו בוודאות ככוח סורי. באותה עת לא הייתה התראה על הימצאות כוחות סוריים בדרום לבנון והיווה חידוש. המג”ד דיווח ובתוך כך הותקף הכוח על ידי מחלקה סורית שכבר הגיעה ככל הנראה כחלוץ לפני הכוח הראשי. כוח גדוד 12 נכנס לקרב עם הסורים: הלוחמים ירדו מהרכבים וסרקו ואכן הפתיע אותם בין עצי חורש, הרג כמה מהם ולקח בשבי 10 מהם. בעזרת כוחות המרגמות של הגדוד בתוספת אש ארטילרית חסם את הגעת הכוח הסורי המתקרב, התברר כי היה זה כוח שמטרתו לוחמת נ”ט והוא אמור היה להתמקם בדיוק היכן שהתמקם הגדוד. בהמשך, חבר הגדוד לכוח החלוץ של אוגדה 162 והניח לו לעבור דרכו, תהליך שארך מספר שעות. המג”ד יידע את אל”מ דורון רובין, מפקד חטיבה 500 שהובילה את האוגדה על הימצאות כוחות סוריים באזור. בתום מעבר כוחות אוגדה 162, פנה גדוד 12 לנוע מערבה לעבר צידון, לחבור עם חטיבה 188 שאיתה אמור היה לפעול. עד הגעתו לצידון חסר הגדוד את פלוגה ג’ שלו שהועברה זמנית לחטיבה 769 לפעילות במזרח לבנון. תפקידו של כוח משולב זה היה להגן מהאזור מזרחית לצידון על הכוח המונחת מהים של אוגדה 96 ועל כוח מח”ט גולני שאמור היה להגיע על ציר החוף (“ציר “בוקיטו”) מדרום. הדרך לצידון ארכה זמן ניכר עקב אורך הדרך והצורך להתרענן, להצטייד ולמלא דלק. הלוגיסטיקה תפקדה היטב מה שעשה את העצירה לאפקטיבית, ללא עיכובים. הגדוד חבר לחטיבה 188 ונערך יחד איתה על שטח מזרחית לצידון. במרחב הזה היו לגדוד שני קרבות עם כוחות מחבלים שכנראה היו באותו תא שטח ובעקבות ההיתקלויות עם גדוד 12 נפגעו וברחו. עם נחיתת כוחות אוגדה 96 בשפך האוולי, כשצידון כבר הייתה בשליטת צה”ל, קיבל הגדוד פקודה לנוע יחד עם חטיבה 188 צפונה לאזור דאמור, כ 10 ק”מ דרומית לביירות. ההגעה לדאמור הייתה כרוכה בחילופי אש של השריון ולוחמי החי”ר עם חוליות שונות אך לא הצדיקה עצירת תנועת הכוח. הכוח חבר לכוח מילואים של חטיבת הצנחנים שהייתה חלק מכוח אוגדה 36 לוחמי הגדוד שהיו עייפים מאוד לאחר הנסיעה הרצופה בימים האחרונים ניצלו את היום הזה (ה 9 ליוני) להתארגנות, מנוחה והצטיידות והמתין להוראות להמשך. המג”ד קיבל בקורת רוח את הידיעה שפלוגה ג’ שלו חוזרת להצטרף לגדוד. כוחות הגדוד וחטיבה 188 הוכפפו מעתה לאוגדה 96. מפקד האוגדה יחד עם מפקדי הכוחות השונים החלו לתכנן את ההתקפה על ביירות.

בסביבות 14:00, נקרא המג”ד לחפ”ק האוגדתי שם שהו גם הרמטכ”ל ואלוף פיקוד צפון. התברר כי חטיבה 211 בפיקוד אלי גבע שניסתה לנצל את ההצלחה בציר החוף ולהתקדם צפונה נקלעה למארב ונסוגה כולל נפגעים באזור דוחא כ 4 ק”מ לפני ביירות. הושארו שם 2 טנקי מרכבה שהיוו אז את חוד החנית של השריון והיה חשוב לחלץ אותם לאחור על מנת שלא יפלו בידי הסורים. המשימה שהוטלה על גדוד 12 בסיוע פלוגת שריון של גדוד 53 (חטיבה 188), מחלקת עורב ופלוגת וולקן ובחיפוי טנקי גדוד 71 מאזור העיירה דוחא, הייתה לחבור לטנקים הנטושים ולחלץ אותם לאחור לפני שהסורים שכבר ניסו לגרור אחד מהם יצליחו במשימתם. על פי המודיעין שקיבל המג”ד, רכס גבעת הרדאר השולט על אזור התקרית (שנכבש בהמשך בקרב על כפר סיל) כבר “נקי” עקב הפצצה מסיבית של חיל האוויר. כמו כן גדוד 202 היה אמור לאבטח באגף גבעת הרדאר את פעילות גדוד 12. הכוח התקדם ובשלב מסוים נפתחה אש על הטנקים הקדמיים ועל מספר נגמשים מאזור גבעות כפר סיל. טנק, ומספר נגמשים נפגעו כולל נגמש של צוות הנדסה שסופח לגדוד ובפגיעות אלה היו הרוגים ופצועים. בנוסף, קצין צוות ההנדסה רוני כהן עלה על מוקש ושני רגליו נקטעו. החובש בועז שמואל ז”ל שנהרג בהמשך בביירות רץ לעברו וטיפל בו למרות החשד ממיקוש וההוראה לא לזוז. הוא התקין לו חסמי עורקים ואינפוזיה ומורפיום ודאג להעלותו על אלונקה. לוחמים נוספים שבאו בעקבות החובש חילצו את הפצוע לאחור כשהם הולכים על העקבות על מנת לא להפעיל מוקש נוסף. לוחם נוסף מפלוגה ג’ קיבל כדור מצלף והחובש שמואל טיפל בו במסירות והציל את חייו. לא עברו דקות רבות ובועז שמואל מצא עצמו מטפל בפצועים נוספים וידיו מלאו עבודה. לגדוד 12 היו 3 הרוגים וכמה פצועים כולל המג”ד שחטף פגיעה מצלף סורי אך השכפ”ץ שהיה עליו הציל אותו ממות וודאי שכן הפגיעה של חלק מהכדור הייתה ממש בחזה. פציעה דיממה כל הזמן אבל לא הייתה חמורה והוא המשיך בלחימה. המג”ד הבין כי גבעת הרדאר איננה “נקייה” מאויב אך המשיך במשימה. המחבלים כבר היו בבריחה אך הקרב שהתחולל היה בין הסורים שהיו על גבעת הרדאר, צלפו והשתמשו בנשק נ”ט ובמרגמות לבין לוחמי גדוד 12 שהיו מראש בנחיתות טופוגרפית, למטה באזור ציר החוף לעומת הסורים שהיו על הגבעות למעלה – בשלב הזה כפר סיל עדיין לא היה כבוש. במאמץ הצליח כוח הגדוד להגיע אל הטנק הנטוש הראשון אך נעצר כ 100 מטר ממיקומו המשוער של השני להתארגנות משום שכל התקדמות נוספת מבלי לטפל ברכס ממעל (אזור גבעת הרדאר וכפר סיל) הייתה הופכת למשימת הישרדות. בנוסף לכך הלחימה בשטח הייתה בחום הרב של הקיץ והצריכה מאמץ רב. הכוח שהה בשני מבנים ובזמן הזה טופל המג”ד ופצועים נוספים על ידי הרופא. המג”ד שלח את סגנו מוני חורב עם כוח פלוגתי לטנק השני הנטוש והוא אכן הגיע אליו בלילה, במבצע הנדסי, הצליחו לגרור את הטנק לאחור שהתברר שאחד הלוחמים בו היה הרוג ונותר בטנק הפגוע. למחרת, במשך כל היום ניהל הגדוד קרב סטטי עם האויב כשגדוד 202 שניסה לכבוש את גבעת הרדאר סופג נפגעים וחובר לבסוף לגדוד 12 באזור ציר החוף. בסעיף הבא העוסק בקרב סיל מובאת תזכורת לקרב זה כחלק מההבנה שלפני הקרב המכריע שם נעצרו כוחות צה”ל פעמיים בגזרת ציר החוף.

 

9.3.5 המשך לחימת כוח המח”ט – הקרב על כפר סיל

כוח המח”ט נע צפונה מאחורי חטיבה 188 עד ההגעה מדרום לכפר סיל בצהרי ה 10 ליוני.

כפר סיל ממוקם על הרכס הדרומי לעיר ביירות. הוא נקרא בידי האויב “חאלדה” או מורדות ערמון. מכיוון שהוא ממוקם בחלק המערבי של הרכס הוא שולט על ציר החוף המהווה רצועה צרה. כוח שרוצה להגיע לביירות על ציר החוף מדרום חייב שליטה על מורדות רכס זה. מפקדת אוגדה 96 הבינה שגבעות אלה הן בבחינת “מעבר הכרחי” שלא יהיה מנוס מלהשתלט עליו אם רוצים להיכנס לעיר. הקרקע במרחב כפר סיל נחלקת לשלושה תאי שטח עיקריים:

 1.  נ.ג 264 – נקודת גובה שממנה משתפלות שתי שלוחות לצפון מערב שעליהן בנוי הכפר. זוהי נקודת שליטה בתצפית על המרחב כולו.

 2.  שלוחות כפר סיל, המערבית והמזרחית כשבניהן מצוי ואדי כמאל. שיפוליהן המערביים וצידי הדרכים הראשיות התאפיינו בבנייה מודרנית ובבניינים בעלי מספר קומות.

 3.  רכס א-זייתון השולט מדרום לשולחה המערבית לכפר סיל. בחלקו המערבי מצויה גבעת הרדאר שהיא בעלת שליטה על ציר החוף מטווחים קצרים והיוותה נקודת מפתח בהתקפה אפשרית על הכפר.

חשיבות הכפר אם כן היא בשליטה על מבואות ביירות הדרומיים ועל שדה התעופה שבה.

איור 8 מציג את חלוקת תאי השטח במרחב הכפר.

                                      איור 8: תאי שטח במרחב כפר סיל

 

תנועה ותמרון במרחב התאפשרו בעיקר על גבי שני צירים: ציר “בוקיטו” הוא ציר החוף וציר “ביטלינקה” המחבר בין הכפר ערמון לכפר סיל והתנועה עליו היא מזרח מערב. הוא מאפשר גישה לכפר סיל מהשטח הגבוה (במזרח). חשיבות השטח הובנה גם כוחות האויב. העיר ביירות הודפה במספר מערכי הגנה התואמים לתורת הלחימה של הצבא הסורי וכפר סיל היה חלק מהאגף הדרומי. עקב הערכת האויב כי צה”ל יתמקד רק בדרום לבנון הוא לא נערך תחילה באופן משמעותי ועיקר משימותיו היו הבטחת התנועה בצירים ושמירה על המפקדות ומחסני האמל”ח הממוקמים בחלק המערבי של העיר. אוגדה 96 אמנם נחתה מהים בשפך העוואלי אך התעכבה בהתקדמות צפונה לכיוון ביירות ונתנה בידי הסורים והמחבלים שהות לתגבר את כוחם באגף הדרומי מערבי של ביירות שהורכבו כוחות צבא השחרור הפלסטיני וחי”ר ושריון סורי. בתאריך ה 7-8 ליוני תוגבר מרחב כפר סיל בשתי פלוגות קומנדו סוריות ופלוגה נוספת שפוזרה באזור דאמור, דרומית לכפר סיל.

פריסת האויב בכפר סיל לפני הקרב מודגמת באיור 9.

                    איור 9: מפת פריסת כוחות אויב בכפר סיל וסביבו

 

כזכור מפסקה 9.3.4, לקרב חטיבת גולני בכפר סיל קדמו שני ניסיונות כושלים להשתלטות על האזור ופריצה אל ביירות. ב 9 ביוני, מתוך רצון להתקדם כמה שיותר מהר לביירות, הנחתה אוגדה 96 את חטיבת השריון 211 להתקדם בציר החוף ואת חטיבת הצנחנים 35 להתקדם מזרחה דרך השטח ההררי בציר נוסף צפונה. בסביבות 19:00 נתקלה חטיבה 211 במארב נגד טנקים מכיוון גבעת הרדאר. תוצאת ההתקלות: נפגעים, נעדרים, השתלטות המחבלים על נגמ”ש צהל שהוצג לראווה ברחובות ביירות שני טנקי מרכבה שהושארו בשטח, את אחד מהם ניסו הסורים לגרור אך לא הצליחו. למחרת, כמוזכר קודם בסעיף 9.3.4, התקיים קרב חטיבתי נוסף ע”י חטיבה 188, במסגרת הניסיון לחלץ את שני הטנקים שהושארו בשטח. כוחות גדוד 12 אמנם הגיעו לאחר קרב קשה לשני הטנקים אך הטנקים המובילים נבלמו, הכוח ספג אבדות וגדוד 202 נאלץ לסגת מעמדותיו בגבעת הרדאר לנוכח תגבור הכוחות הסוריים באזור ומחסור במים ותחמושת. והציר צפונה לכיוון ביירות נותר חסום. שני ניסיונות התקדמות אלה חידדו את ההכרה באוגדה 96 כי רכס כפר סיל והמרחב כולו מוחזק על ידי האויב ויש להשתלט על מרחב הכפר על מנת להתקדם.

 

9.3.5.1 כיבוש מרחב כפר סיל – 10 – 13 ביוני

האויב, שהפיק לקחים משני הניסיונות הקודמים תגבר את המרחב בגדוד חי”ר, פלוגת שריון וכוחות מחבלים שנפרשו בתיאום עם מפקדת הכוחות הסוריים שפעלו תחת מפקדת חטיבה 85 הסורית על מנת למנוע את התקדמות כוחות צה”ל לעבר ביירות. אולם, הקרב השלישי על אזור הכפר הניב את התוצאה המבוקשת. הכוח החטיבתי שהה ב 10 ביוני בציר החוף מדרום לדוחא. האלוף יקותיאל אדם (קותי) ואל”מ חיים סלע הגיעו לחפ”ק המח”ט כשהם בדרכם לעבר חפ”ק אוגדה 96 בפיקוד תא”ל עמוס ירון. ארווין העלה את הרעיון לפריצת ציר ממזרח והגעת החטיבה אל השטח השולט על כפר סיל ממזרח. תוואי הציר זוהה על ידי הקמ”ן החטיבתי באחד מהשקפים של תצלומי האוויר שהיו ברשותו והוא דיווח למח”ט. בהמשך התקדם חפ”ק המח”ט למפקדת האוגדה ושם התבשר כי האלוף קותי אדם וחיים סלע נהרגו מאש מחבלים.

התוכנית שהגיש מח”ט גולני ארווין לביא למפקדת אוגדה 96 כללה התקפה במאמץ רגלי מוגבר דרך ציר אוגף מכיוון דרום מזרח לכיוון צפון מערב, מהשטח הגבוה לכיוון השטח הנמוך. ציר ההתקפה הנבחר היה ציר “ביטלינקה” המחבר בין הכפר ערמון לכפר סיל. תוכנית ההתקפה של המח”ט כיוונה להפתעת האויב מעורפו והגעה דרך ציר הררי שנפרץ במיוחד לשם כך.. התוואי התבסס על שביל הנע מדרום לכפר סיל, עולה על הגבעות לכיוון צפון מזרח ומתחבר עם הציר המתוכנן להתקפה כפי שצוין.

לצורך מימוש תוכנית ההתקפה ביקש המח”ט תגבור בגדוד רגלי נוסף וקיבל תחת פיקודו את גדוד 202 מחטיבה 35 שכבר פעל באזור בלילה הקודם. התוכנית אושרה ע”י מפקד אוגדה 96.

המשימה:

לכבוש את כפר סיל השמדת כוחות סוריים ולשלוט בתצפית ובאש על שדה התעופה על מנת לאפשר את המעבר הכוחות בציר החוף ואת כיבוש שדה התעופה של ביירות.

שלבים:

שלב א’- תכנון כיבוש כפר סיל באיגוף ממזרח 10 ליוני

שלב ב’- פריצת ציר הררי והעתקת כוח מח”ט ממזרח לעבר ציר ביטלינקה ותפיסת שטחים שולטים על הכפר ממזר למערב 10-11 ליוני.

שלב ג’ – כיבוש כפר סיל ושליטה על שדה התעופה באש 11-13 ליוני.

כוחות ומשימות:

** גדוד 13 מחטיבה 1 בצרוף פלוגת שריון מגדוד 74, 3 צוותי פלס”ר, פלוגת “עורב”, פלוגת נ”מ “וולקן”: כיבוש שני הרחובות הראשיים של כפר סיל.

** גדוד שריון 74 מחטיבה 188 בצירוף פלוגת חי”ר מגדוד 13 ומח’ הנדסה: פריצת ציר אוגף למערך האויב מעורפו כנאמר קודם, כיבוש רכס א-זייתון וחיפוי לגדודי החי”ר (13, 202)  במאמץ לכיבוש כפר סיל וגבעת הרדאר.

** גדוד 202 מחטיבה 35 ועוד מחלקת טנקים מגדוד 74 – כיבוש גבעת הרדאר וחלקו העליון של כפר סיל.

התוכנית יצאה לדרך ביום ששי ה 11 ביוני בשעה 02:00 בלילה כשמחלקה מגדוד הנדסה 605 שהייתה ת”פ גדוד 74 פרצה את הדרך בעזרת שני דחפורים מסוג D-9 . אבטחת משימת פריצת הציר התבצעה על ידי כוחות מגדוד 13 שתוגברה במחלקת שריון. הדרך שאורכה היה כ 1800 מטר עברה בתוך שטח סלעי סבוך וסלעי עד לשעה 07:00 בבוקר הושלמה פריצתה בשטח. הטנקים של גדוד 74 עלו בדרך זו והתמקמו על תל זקק (נ.ג. 343) והחל מגע אש עם כוחות האויב שהיה פרוס על רכס א-זייתון ממערב.

בשעה 12:00 נכנסה לתוקפה הפסקת אש והכוחות החטיבתיים נשארו במקומם עד למחרת, יום שבת ה 11 ביוני. הפסקת האש נוצלה על ידי הסורים לתגבור המרחב בשתי פלוגות טנקים נוספות מגדוד הטנקים 85 של החטיבה הסורית ששהתה סמוך לביירות. גדוד 74 שלנו הוסיף גם הוא להכין עמדות לטנקים לקראת פריצה לכפר בהמשך. בצהרים, ניתן האישור להתקדם והטנקים של גדוד 74 השתלטו על נ.ג 264 ו 318 תוך קבלת סיוע ארטילרי. מפקד החטיבה ארווין עם החפ”ק שלו על נ.ג. 264 ובהמשך הקרב הפיקוד על הקרב החטיבתי היה באמצעות חפ”ק מח”ט מלפנים עם הכוחות הראשונים שנלחמו מול הסורים בכפר.

בשעות הצהרים המאוחרות התייצבו הטנקים בעמדות החיפוי והכוח הרגלי של גדוד 13 עם מחלקת טנקים החל לנוע לעבר הכפר. במקביל, גדוד 202 מתוגבר במחלקת טנקים אף היא מגדוד 74 יצא לכיוון גבעת הרדאר. הוא מצא את המוצב על הגבעה ריק כאשר הגיע ליעדו כאשר במקביל התחילה תנועת לוחמי גדוד 13 בין בתי הכפר. לצורך טיהור הכפר חילק מג”ד 13 מוטי מזרחי את הגדוד לשני כוחות וגזרות:

• מאמץ עיקרי בפיקוד המג”ד, כלל את פלוגת החוד – פלוגה ב’ בפיקודו של דני עטר, פלוגת העורב בפיקודו של ציון גזית ומחלקת טנקים בפיקוד מ”פ הטנקים יצחק אביגדור. כוח זה נע לכיוון הציר הראשי המזרחי של הכפר.
• מאמץ משני בפיקוד הסמג”ד, פלוגה מסייעת, שלושה צוותי פלס”ר בפיקודו של איציק נחמיאס סגן מפקד הסיירת ומחלקת טנקים מפלוגה ח’ של גדוד 74. כוח זה נע לעבר הציר המערבי של הכפר, הנמוך מעט מהמזרחי.

על פי תיאורו של מפקד הכוח הרגלי המוביל דני עטר, מתחילת הקרב בסביבות 15:00 ועד למחרת בבוקר בסביבות השעה 09:00 התנהל קרב בין הכוחות הללו לבין כוחות סוריים ששהו בכפר. היו בקרב דקות של ירי מקרוב ולחימה של ממש והיו גם – בעיקר בלילה – דקות ארוכות של המתנה במקום ופחות אש אך הירי ככלל לא פסק עד כאמור למחרת בבוקר.

כוח המג”ד החל לנוע באזור הכביש הראשי המזרחי כשפלוגה ב’ נעה מצדו השמאלי ופלוגת העורב נעה מצדו הימני, דרך החצרות הנמוכות מעט מהכביש, ומחלקת הטנקים על הכביש. קצב ההתקדמות של פלוגת העורב היה איטי מאד ולכן לאחר כרבע שעה הודיע עטר, מ”פ ב’ למג”ד שהוא מעביר מחלקה שלו לצד הימני של הכביש לפני פלוגת העורב על מנת להחיש את ההתקדמות לאורך הציר. כוח החוד התקדם תוך כדי לחימה מתא שטח אחד לזה שבא אחריו כשבכל פעם עם סיומו, הגיע המג”ד מזרחי לבחון את תא השטח הבא ואישר לכוח להמשיך. תוך כדי כך ההתקדמות, אביגדור, מפקד הכוח המוביל של הטנקים שחיפה באש לכיוון בתים שנחשדו כמקום מסתור לאויב זיהה טנק סורי מסוג טי-55 כ 300 מטר ממנו, והתברר כי הוא אחד מארבעה כאלה שזוהו מיד לאחר מכן על ידי הכוח. כוח הטנקים השמיד את הטנקים הסוריים ועם זיהויים הודיע מג”ד 74 עמירם לוין למח”ט ארווין ולכוחותיו שהוא מתקדם מאחור ויכנס לסייע בציר השמאלי, המערבי (שהוקצה לכוח הסמג”ד). השעה הייתה כבר סמוך ל 17:00. לאחר הפגיעה בטנקים הסוריים הגיע הכוח לנקודה בה החל השטח לרדת והמג”ד ביקש להגיע לנקודה זו על מנת לבחון את המשך ההתקדמות וגם להנחות את הטנקים. בעודו מתמקם עם החפ”ק שלו מאחורי תלולית עפר סמוך לחוד הכוח, נורה פגז למרכז התלולית וגרם להרג קמב”ץ הגדוד, מ”מ החוד שהוביל את הכוח בפלוגתו של דני עטר ופציעתם של מספר קצינים ולוחמים נוספים. הטיפול בפצועים ופינויים יחד עם פינוי ההרוגים ארך זמן שבמהלכו נותר גדוד 13 עם המג”ד במקום. מחלקת הטנקים בפיקוד צביקה אביגדור חוברת באמצעות רחוב מקשר לכוח הטנקים של המג”ד לווין בציר המערבי. בציר זה התקדם בינתיים כוח הסמג”ד עם כוחות הסיירת מאז שהתפצלו בתחילת תנועת הכוחות. כוח זה התקדם בציר זה תוך כדי ירי מול כוחות קומנדו וצלפים סורים שהלכו ונדחקו ואף ברחו תוך כדי התקדמות כוח צה”ל. עם סיום הטיפול בנפגעי הירי מפגז הטנק התארגן כוח המג”ד להמשך תנועה כשכבר מתחיל להחשיך סביב. המג”ד ביקש מהטנקים שישובו ויצטרפו אליו ומסיבה לא ברורה כוח החוד המוביל רואה אותם עוברים אותו ונעים במהירות קדימה. המ”פ עטר ניסה לקרוא להם בקשר אך לא קיבל מענה. עקב כך הכוח הרגלי החל בריצה קדימה במדרון הקדמי של השלוחה ותוך זמן קצר נגלה לעיניו טנק בוער. היה זה טנק טי 55 סורי שנפגע. כמה עשרות מטרים בהמשך השלוחה ניצבו 2 טנקים שלנו שנפגעו ובערו. הכוח נשכב בעמדות אש ותוך פרק זמן לא ארוך הוא מבין שהוא בתוך מתחם של כ 10 טנקים סורים. בינתיים, לא הצליח המג”ד מזרחי ליצור קשר עם צוותי הטנקים שלנו שנפגעו וביקש מהמ”פ עטר לנוע ולחלץ אותם. הכוח בפיקודו שהורכב ממספר לוחמים דילג לעבר הטנקים ונפתחה עליו אש מסיבית מחיילי כוח קומנדו סורי ובקרב זה גם נהרג אחד הלוחמים (דני מזרחי). עם הגעת הכוח אל הטנקים התברר מהמג”ד כי אנשי הצוות כבר הצליחו לחלץ את עצמם לאחור והגיעו אל כוחותינו.

לאחר החילוץ המשיכו לוחמי הכוח להחזיק בעמדותיהם וביקשו סיוע שריון אך זו לא הגיעה מחשש לכיווני ירי וגלישה לירי דו צדדי ולא נותרה לו ברירה אלא לפתוח באש נקל מסיבית בכל פעם שטנק סורי הניע וניסה לצודד את התותח. היה לירי כזה כנראה אפקט מרתיע שגם לכל טנק שניסה להפסיק. הניסיונות האלה נמשכו לאורך זמן רב. כשעה לאחר מכן עלה מפקד פלוגת העורב ציון גזית על טנק סורי שלא בער והצוות שלו היה בתוכו וזרק לתוכו רימון. חיילי גדוד 13 שלא קיבלו על כך הודעה סברו כי זה חייל סורי בדומה לאירוע מוקדם יותר בו אנשי צוות טנק סורי קפצו מהטנק וחוסלו. מירי זה נפגע ציון.

המצב המשיך להיות סטטי לאורך כל הלילה כשהטנקים הסורים מנסים מידי פעם לצודד קנה אל עבר הכוח אך אש נקל מסיבית שלו מרתיעה ועוצרת אותו. בשלב מסוים מעדכן המג”ד מזרחי את המ”פ עטר כי טור שריון סורי עולה לכיוון הכוח מכיוון צפון ומורה לו להיערך ולהחזיק מעמד. עבור פלוגת הלוחמים שבחוד הנלחמת כבר כשבועיים היה זה רגע מכונן שכן המ”פ ידע שהלוחמים אינם מצוידים בנשק נ”ט אולם אמר בקול רם ובמכוון “שאם יהיה צורך הם יילחמו נגד הטנקים גם באבנים”.

עם אור ראשון הורה המג”ד לכוח החוד לסגת עד אליו ותוך כדי כך לוחמי הכוח מחסלים עוד שני סורים שהתגלו לידו. עם השלמת הנסיגה לקו חפ”ק מג”ד, תופס כוח טנקים 74 בפיקודו של עמירם לוין עמדות בשטח ותוך דקות ספורות משמיד את כל הטנקים הסורים שהיו במתחם וכן מספר טנקים סורים נוספים שנעו על ציר החוף מכיוון ביירות לכיוון ה”גלגל הענק”. עם סיום השמדת השריון הסורי המשיך כוח גדוד 13 להתקדם במורד הכפר ולטהר את מאות המטרים האחרונים של הרחוב. בשלב הזה ההתנגדות הייתה בעיקר מצלפים והיה צורך להתנהל מבית לבית בזהירות מרבית ולהסתייע בארטילריה. כאשר הלחימה כמעט שככה נהרג סגן מפקד אחת מפלוגות הטנקים ככל הנראה מאש צלפים שעדיין נותרו בבין המבנים. גם כוח הסמג”ד עם לוחמי הסיירת התקדם בציר המערבי במורדות הכפר. בסביבות 09:00 בבוקר דיווח כוח פלוגה ב’ למג”ד בציר העליון על הגעה לבית האחרון בכפר וסיום המשימה.

לסיכום: החטיבה כבשה את כפר סיל בקרב חטיבתי בשני צירים בשטח בנוי, השמידה את מירב שני הגדודים הסוריים, גדוד טנקים וגדוד קומנדו בשטח הבנוי ובכך אפשרה שליטה על שדה התעופה של בירות ואת תנועת כוחות האוגדה צפונה לעבר שדה התעופה של ביירות.

 

9.3.6 המשך לחימת כוח הסמח”ט עד לחבירה עם כוח המח”ט

עם תום קרב הבופור התארגן כוח הסמח”ט להמשך תנועה. צוותי הסיירת בפיקוד נדב פלטי שלמעשה כבר השתחרר מהיחידה חזר לפקד עליה במלחמה עם נפילתו של מפקדה הקודם גוני ופציעתו של המפקד הנוכחי קפלן הובילו את הטור החטיבתי. משימתו הראשונה של כוח הסמח”ט כעת הייתה לכבוש את נבטיה. לשם כך היה צורך להשתלט קודם על תל קוניה ותל א-רועס שהן שתי נקודות השולטות על העיירה. פלוגה מסייעת של גדוד 51 בפיקוד סגן רפי בן שואן השתלטה אותן ללא התנגדות ובכך אפשרה שליטה על העיירה ושהות לשאר כוח הסמח”ט להתארגן ולהיכנס למהלך הכיבוש. הכוח השתלט על העיירה ללא התנגדות ככל הנראה עקב בריחת המחבלים צפונה. בשלב זה היה צורך דחוף למנות מפקדי פלוגות בגדוד 51 במקום אלה שנפגעו. הסמג”ד שחרור מינה את גדי אייזנקוט (לימים הרמטכ”ל) לפקד על פלוגה א’, את יאיר נווה (לימים סגן הרמטכ”ל) לפקד על פלוגה ב’ ואת קובי קורן (שכבר סיים תפקיד סמג”ד) לפקד על פלוגה ג’.

כוח הסמח”ט היה אמור על פי התכנון המקורי לחבור כעת לכוח המחט באזור ציר החוף אולם משימתו שונתה והוא קיבל פקודה להישאר תחת פיקוד אוגדה 162 ולהמשיך תנועה במסגרת כוחותיה. הכוח המשיך לנוע ועלה על ג’בל ברוך, בו השתלט על תחנת קשר ששיבשה את מערכות הקשר באזור. מאותו רגע התאפשרה תעבורת קשר בין כוחות צה”ל בכל האזור. הכוח המשיך לנוע על הציר ההררי היורד מג’בל ברוך שאפשר תנועה בטור בלבד שכן הוא היה צר ומפותל. הסמח”ט אשכנזי הכפיף את הסיירת ת”פ הסמג”ד שוקי שחרור והכוח המשיך מאוחד בתנועה.

בעמק למטה הייתה תנועה של חטיבת שריון 500 בפיקוד דורון רובין. חוליות של קומנדו סורי שירו טילי נ”ט ירו על החטיבה הזו ומידי פעם ניסו גם לפגוע בכוח הסמח”ט שהתקדם בירידה מההר. כוח השריון ניסה מלמטה להשיב באש כלפי הסורים למעלה ובתוך כך גם בפרק זמן מסוים זיהה בטעות את אזור כוח הסמח”ט כמקום בו מצוי כוח אויב וירה לכיוונו אש טנקים ומרגמות. מוטי גולדמן מהסיירת שנע בסוף הכוח סבר תחילה כי מדובר בהיתקלות וארגן את הכוח שלו בהתאם אך כאשר התקדם ועבר את הרכס שעליו נע נפגע אף הוא מאש כוחותינו שנורתה מהשריון ופונה לאחור. כתוצאה מירי זה של כוחותינו נפגע נגמ”ש של כוח הסיירת ונהרגו 2 לוחמים. הכוח היה בשלב זה בשטח “מת” ביחס לכוח המותקף למטה על ידי הסורים והדיווחים היו בשלב מסוים כאילו הוא עומד להיות מותקף מכוח אויב שעולה מולו. נוצר נתק זמני בין ראש הכוח שהובל על ידי נדב פלטי שמאחוריו נפגעו לוחמי הצוות הצעיר של הסיירת בשני הנגמ”שים לבין החלק האחר של הכוח. לאחר טיפול בפצועים ופינויים יחד עם ההרוגים המשיך הכוח בתנועתו. מיד לאחר אחד העיקולים זיהה חוד הכוח מסוק סורי וטיפוס “גאזל” המרחף באוויר ויורה טילי נ”ט. הטילים נורו על גדוד 51 בכוח הסמח”ט ועל הטנקים של חטיבה 500 למטה. חד הטילים שירה ה”גאזל” פגע בנגמ”ש תאגד 51, פצע את הרופא הגדודי ומספר לוחמים והרג שני לוחמים שהיו בנגמ”ש. הסמג”ד שחרור פקד על לוחמי הגדוד לרדת מהכלים ולתפוס מחסות בין הסלעים לצד הציר אך המסוק הספיק לירות עוד טיל שפגע למרגלות נגמ”ש החימוש הגדודי, פצע את קצין החימוש ומספר מכונאים נוספים. הכוח התעשת במהירות, ירה אל המסוק מכל הכלים שעל הנגמ”שים והצליח לפגוע ולהפיל אותו. התברר בהמשך שהמסוק נפל בצורה יחסית שלמה והייתה בכך חשיבות גדולה עבור חיל האוויר מכיוון שהדגם הזה היה חדש בחיל האוויר הסורי ואצלנו רצו מאוד לבחון אותו. סיום הירידה מהציר ההררי וההגעה לנקודת היעד שהוקצתה לכוח הסמח”ט, היה כבר ביום ששי, ה 11 ביוני, כמעט שבוע מתחילת המלחמה. הכוח קיבל הודעה על קיומה של הפסקת אש שנכנסת לתוקף בצהרים.

הפסקת האש הייתה קצרה והכוח קיבל הוראה לחבור לכוח המח”ט באזור ביירות. הכוח נע במשך מספר ימים לכיוון צפון מערב כשמידי פעם אירעו בדרכו תקריות ירי ספוראדיות. לאחר כמה ימים נוספים חבר לכוח המח”ט ששהה סמוך לשדה התעופה ביירות כבר אחרי קרב כפר סיל. אז, ירדה החטיבה לכביש החוף ב- 15 ליוני לביצוע התארגנות ועם חבירת כוח הסמח”ט הייתה למעשה כל החטיבה ביחד למעט גדוד 12 שהמשיך להיות עוד תקופה מסוימת תחת פיקוד חטיבת השריון 188. השהות בדרום ביירות נוצלה להתארגנות להמשך ולתכנונים וקבוצות פקודות של המח”ט. כמו כן ביצעו הכוחות תצפיות (בעיקר הסיירת) ומארבים דרומית לעיר באזור דאמור (גדוד 13) כנגד הגעה אפשרית של מחבלים לכוחותינו. גדוד 12 קיבל פקודה לנוע לכיוון לשדה התעופה ביירות ביחד עם כוח השריון של  188. לפני הגעת הגדוד לשדה זוהה טור של מחבלים על רכבים אזרחיים ואופנועים שנע לעבר ה”קרוסלה” , מתקן בפאתי העיר מדרום מתוך מגמה להתארגן שם ולשבש את התקדמות צה”ל לעיר. גדוד 12 נערך לטור מארב על הגבעות מדרום לביירות ומרבית אנשי הטור חוסלו ומעטים ברחו. הגדוד ניצל את ההצלחה, התקדם ותפס את החלק הצפוני מערבי של שדה התעופה ובנוסף גם חלק מגבעות שולטות על פאתי שדה התעופה – בורג’ אל בראג’נה ואל הוזייל. הגדוד, בצרוף טנקים התמקם להגנה על שטחים אלה שטופלו על ידי מחלקת הנדסה – נחפרו בהן שוחות ותעלות והן הפכו ליעדים.

 

9.3.7 הקרב על כביש ביירות דמשק

ב 24 ליוני נדרש המח”ט ארווין להפעיל מאמץ חטיבתי באזור בחמדון-עליי, סמוך לציר ביירות דמשק, באזור הגבוה ביותר לאורך כביש זה באזור “ציר העמודונים”, שם נתקלה חטיבת השריון 500 של דורון רובין וגדוד צנחנים מילואים מאוגדת מנחם עינן בקשיים להשתלט על הציר. המקום היווה מתחם חי”ר סורי מצויד בנשק נ”ט וכלל גם סוללת טילים נגד מטוסים.

משימת החטיבה:

חט’ גולני תכבוש את השטחים השולטים על ציר דמשק בירות תשלוט על הציר ותשמיד כוחות סוריים.

שלבים:   

שלב א’ – העתקת גדוד 13 מכביש החוף לגזרת אוג’ 162, סיוע לחטיבת המיל’ ויצרת מגע עם הכוחות הסוריים 22-23 ליוני.

שלב ב’- המשך צבירת גדוד 51 והפלחה”ן, כיבוש הגבעות השולטות על ציר דמשק ביירות והשמדת הכוח הסורי 23-34 ליוני.

שלב ג’- ניצול הצלחה ע”י גדוד 51 התקדמות על כביש דמשק בירות 25 ליוני.

המח”ט הגיע עם גדוד 13 וצוותי החאן וחברו לכוחות חטיבת השריון 500. גדוד 13 התפרס בשוחות וגם סייע בפינוי פצועי לוחמי המילואים ונכנס לקרב מול קומדו סורי. הכוח ספג הפגזות ארטילריות מדויקות ואחד ממפקדי המחלקות של גדוד 13 נהרג מירי של צלף סורי. כוח צוות הפלחה”ן ששהה לא רחוק בתוך יעד סורי שנתפס ספג הפגזה כבדה ואחד הלוחמים נפגע בצורה קשה ביותר. תוך כדי חילופי האש הוזעק לאזור צוות סיירת בפיקודו של איציק נחמיאס על מנת לאתר קצין טיווח ארטילריה סורי שכיוון את האש הסורית ביעילות כנגד כוחותינו. הצוות נע בין השוחות ואיתר בכפר ממול את הבית ממנו מתבצע הטיווח. ירי של תותח מתנייע לכיוון הבית חיסל את הקצין הסורי והקל בכך את כיוון האש הארטילרית שלהם. עקב התמשכות הקרב והנפגעים בגדוד 13, הזעיק המח”ט את גדוד 51 שנע מספר שעות בציר הררי תוך ניווט לילי מוצלח מאזור ביירות לכיוון אזור הקרב סמוך לציר ביירות דמשק. לאחר הגעתו לאזור הקרב, המתין הגדוד למג”ד שנקרא אל המח”ט לקבלת הפקודה והיעד. בדרכו אל המח”ט הבין המג”ד בחומרת המצב כשהבחין בטנקים של אוגדה 162 במדרון אחורי ובשורה של חללים של אחת החטיבות שלה שהיו מונחים לפני פינוי. הפקודה שקיבל המג”ד הייתה לכבוש ולהשתלט על תל א-רצאייף, -גבעה 1062 שהיוותה חלק מהרכס ששלט על הציר, עליו היו כוחות קומנדו סוריים שניהלו קרב וחסמו את הדרך לבחמדון. היעד היה גלוי ולאור יום ולכן תדרך המג”ד את כוחות הגדוד ואלה נעו לקרבת הגבעה בסביבות השעה 12 בצהרים. עם פריקת הכוח מהכלים וההתארגנות להסתערות רגלית נורתה על הגדוד אש ארטילרית מסיבית ממנה נהרג אחד הקצינים. הסמג”ד שוקי שחרור פיקד על רתק שכלל מספר מקלעי מאג שהתמקם על אותה גבעה שעליה כבר התחפר גדוד 13. המג”ד הנחה את הרתק ללוות את הכוח שהוא יתקדם בראשו באש. כמו כן פקד על מ”פ מרגמות 81 מ”מ להנחית אש על היעד וללוות את הכוח המסתער בדומה לרתק. כוח המג”ד החל להתקדם מהכיוון המתון של השלוחה לכיוון הפסגה. ליווי האש מהרתק היה יעיל וההתקפה הרגלית התבצעה בשני טורים ובמהירות שהפתיעה את הסורים. כאשר הם התעשתו והבינו כי הם מותקפים החלו לירות ומי שנפגע היו לוחמים דווקא בסוף הכוח. מהירי נפגע אחד הלוחמים. הכוח המסתער ניהל קרב מול הקומנדו הסורי שחייליו דילגו בין הסלעים הגדולים. בשלב הזה כבר הפסיקה הארטילריה שהופעלה על ידי המח”ט עקב הקרבה ללוחמים. ההשתלטות על הגבעה נמשכה עד שעות אחר הצהרים ובסיומה שלט הגדוד על הרכס. הגדוד נערך להגנה היקפית והמשיך לחסל במהלך הלילה מחבלים וחיילים סורים שאיבדו את דרכם ונקלעו למקום.

 

9.3.7.1 המשך ניצול ההצלחה של גדוד 51 – כביש ביירות דמשק, 25 ליוני

עקב הצלחת גדוד 51 בקרב, ביקש המח”ט מהמג”ד עמר, שחזר חזרה מבית החולים, להמשיך ולהתקדם לכיוון כביש ביירות דמשק. הגדוד נע עוד באותו לילה לכיוון כביש זה והשתלט על פאתי העיירה בעל שמיי א- ג’דידה , (בעל שמיי “החדשה”) ששכנה על הכביש ממש. כביש ביירות דמשק העובר בעיירה זו בנוי שם בצורת אליפסה מאורכת כשצד אחד הוא הנתיב מדמשק לביירות והנתיב הנגדי מביירות לדמשק. כוחות הגדוד ירדו מהנגמ”שים ותפסו עמדות באזור הכביש. משהבין המח”ט כי גדוד 51 השלים את משימת ההשתלטות על הכביש, פקד על שאר הכוחות שכללו את הסמח”ט, כוחות הסיירת וגדוד 13 להתחיל בתנועה מערבה לכיוון ביירות. המג”ד עמר שהאזין ברשת החטיבתית הבין מהמח”ט ארווין כי כוחות סוריים שלא ידעו על השתלטות כוחותינו על הכביש ומבחינתם הוא פתוח לתנועה נעים מכיוון ביירות לכיוון מזרח, כלומר לכיוון דמשק. הם חלפו על פני כוחותינו שנעו מערבה בנתיב הנגדי והמח”ט התרעם על כוחות השריון שנעו לפניו משום שלא זיהו שאלה סורים ולא פתחו עליהם באש. המג”ד עמר הבין מהקשר שהשיירה הסורית עשויה להגיע לתחום שליטת הגדוד בדקות הקרובות והנחה את הכוחות להיכנס לכוננות עקב ההגעה הצפויה של הכוח הסורי על הכביש. שיירה זו אכן הגיעה מול כוח גדוד 51 וחלקה אף זיהה את כוחותינו והחל לברוח תוך “שבירה” מציר האליפסה לכיוון העיירה תוך מעבר ממש בין הנגמשים של הגדוד. המג”ד פקד על אחת הפלוגות להוריד את הראשים ולפלוגה שמאחוריה לתת מכת אש לכיוון הסורים. בתום מכת האש החלה סריקה רגלית שבמהלכה המשיכו אנשי הגדוד בירי לעבר האויב. כתוצאה מכך לקראת בוקר, בתום הלחימה הזו נתגלו 2 טנקים סורים, מספר רכבים, רכב שגרר תותח, ג’יפ ומשאית עמוסת חיילים. בזירה היו כ 40 גופות של סורים ומחבלים. עם בוקר זחלו חלק מהנפגעים וגם כאלה שלא נפגעו ונכנעו, סך הכל נתפסו 81 שבויים. המג”ד דאג לרכז את השבויים באחד המבנים ועבר עם חוקר שבויים בין כל השבויים לתשאול ראשוני. על פי הזיהוי שלו היו בקרב השבויים סורים, מחבלים וגם אירנים, ממשמרות המהפכה.  

עם סיום ההשתלטות על ציר ביירות דמשק הודיע המח”ט למפקדת אוגדת עינן שהמשימה הושלמה. מפקד האוגדה הודה למח”ט ברשת הקשר החטיבתית: ” אף אחד בעולם לא יכול היה לעשות את מה שעשיתם. בזכותכם אנחנו על השחור” (כביש ביירות דמשק).

כיבוש השטח השולט על הכביש שינה אסטרטגית את פני המלחמה. הוא ניתק בין הכוחות הסורים באזור ביירות לבין כוחותיהם בגזרה המזרחית. ב- 25 ליוני החטיבה יורדת על כביש דמשק בירות מערבה חוזרת לכביש החוף מדרום לשדה התעופה.

 

9.3.8 המשך לחימה וזחילה לעבר שדה התעופה של ביירות 25 יוני – עד 30 יולי

כוחות החטיבה שאוחדו בעיר ביירות לאחר הקרב על כפר סיל וחבירת כוח הסמח”ט עסקו עד לסיום המלחמה בלחימה בדרום העיר באזור שדה התעופה לצד משימות שכללו כאמור התארגנות, תצפיות על כוונות האויב ומארבים. פעילות זו הופסקה כאמור לטובת ההשתלטות על ציר ביירות דמשק (סעיף 9.3.7) וחודשה מיד לאחר מכן עם חזרת כוחות החטיבה (13, 51 הסיירת, וולקן) לאזור שדה התעופה. השהות באזור שדה התעופה אופיינה במאמץ חטיבתי התקפי מתמשך בסיוע טנקים, ארטילריה וסוללת תותחי הוולקן שהיו חלק מכוח המח”ט מתחילת המלחמה אך גם לוותה בתקופות שבין הפעולות שהיו בעיקר לצרכי מגננה ובזמנים אלה נגרמו לכוחות לא אחת אבדות נוספות ונפצעו לוחמים שפונו לאחור. מג”ד 13 מוטי מזרחי נפצע באזור כפר סיל בדרכו לפגישת מטה ממארב מחבלים והצליח להיחלץ לאחור אך פונה לבית חולים ורס”ן משה צין, קצין אגם חטיבתי החליפו מרגע זה כמג”ד. גם יוסי בירן שהחליף את ברוך שפיגל כמג”ד 12 נפצע (ראה בהמשך). לצורך השתלטות על שדה התעופה עצמו ועל השכונות הסמוכות אל עוזיי ובורג’ אל בארג’נה. הפעילות חולקה למשימות שכללו כוחות בהרכבים שונים.

זמן קצר לאחר איחוד כוחות הסמח”ט והמח”ט, חזר מג”ד 51 יעקב עמר לפקד על הגדוד לאחר שעזב את בית החולים בטרם השלים את ההחלמה מהפציעה. עוד לפני הקרב על כביש ביירות דמשק, הוטלה על הגדוד סידרת משימות הקשורות לכיבוש והתקדמות בגזרת שדה התעופה שהיה סמוך למקום שהיית כוחות החטיבה. תחילה, השתלט כוח מהגדוד על עמדות ממזרח וממערב למסלולים, התחפרו בהן ויצרו עמדות קדומניות. בהמשך, השתלט כוח בפיקוד המג”ד על מתחם “פפסי קולה” שהיה ריק. השתלטות זו אפשרה התקדמות עוד מגמה קדימה בכיוון שדה התעופה. בלילה הבא נע המג”ד בראשות כוח בסדר גודל של פלוגה שכלל גם את החפ”ק החטיבתי לכיוון המרחב שבין הטרמינלים של שדה התעופה לבין שכונת חי סאלום. הפעם הייתה התנגדות: אש נורתה מכיוון בתי השכונה. הכוח ניהל אש עם המחבלים ואחד הלוחמים נפגע וטופל תוך כדי קרב, נאחז בשטח ואפשר תוך ניהול האש לכוח צנחנים בהמשך לכבוש את השכונה ולהעמיק את אחיזת צה”ל באזור. המשימה הבאה הייתה כבר גדודית: גדוד 51 קיבל תחת פיקודו פלוגת צנחנים, נע על רכבים לקצה הצפוני מערבי של שדה התעופה ותקף את מחנה הפליטים אל-עוזיי ששכן לאורך חוף הים בכיוון צפון דרום. התקיפה הייתה מצפון לדרום ובמהלכה נתקל הכוח במחבלי גדוד 17 והצליח לפגוע בהם. בסיום הקרב התייצב הכוח בקצה הדרומי מערבי של שדה התעופה.

 

9.3.9 כיבוש שדה התעופה והשטחים השולטים מדרום לביירות.

המשימה: כיבוש שדה התעופה והשטחים השולטים מדרום לבירות 30 יולי- 2 אוגוסט

בפעולה משולבת קיבלו לוחמי הסיירת משימה להשתלט על המחנה הצבאי הלבנוני מצפון לשדה התעופה, גדוד 13 נע לעבר השכונה שמיקומה היה בין שדה התעופה למחנה הצבאי. בשכונה זו הייתה התנגדות והגדוד ספג נפגעים. גדוד 12 וחטיבה 188 התקדמו במקביל מעט מזרחית ומאחור לאזור זה ולמעשה לחימת הסיירת וגדוד 13 היוו מהלכים מקדימים לפעילותם. לקראת משימה זו חזר משה קפלן מפקד היחידה שנפצע כזכור עם תחילת המלחמה ב 6 ליוני. במשימה זו הוא כבר פיקד עליה מחדש. ההערכה בקרב הסיירת הייתה שבאזור שסביב למחנה הצבאי תהיה התנגדות רבה אך בפועל התברר כי הייתה מועטה בלבד. המחנה הצבאי נכבש ללא התנגדות.

במהלך השהייה מדרום לביירות קיבל גדוד 13 בפיקוד משה צין משימה לכיבוש חלקה הדרומי של “שייח דהרה” כשגם כוחות שריון ותותחנים שותפים לפעולה. הגדוד נע בלילה רגלית משדה התעופה ובתוך כך נפלו פגזי ארטילריה באזור. בכניסה לשכונה, באזור של דיונות חול, החלו הכוחות המסייעים בירי לכיוון השכונה ומאחור ירו כוחות שריון נוספים. אחד הלוחמים שהלך על טרסה נפגע ונפל והרופא הגדודי רץ לטפל בו. הלוחמים המשיכו לכיוון השכונה מדרום מזרח תוך מתן מכת אש גדולה. תוך כדי כניסה לשכונה הופגז הכוח מארטילריה כל הזמן והאויב נסוג וברח תוך גרימת פצועים נוספים ביניהם מ”פ ב’ דני עטר וקצינים נוספים. את עטר החליף לזמן קצר הסמג”ד יאיר נווה -לימים סגן הרמטכ”ל – ולאחר מכן מונה אלון בן נון הקמב”ץ הגדודי למפקד הפלוגה. לאחר ההשתלטות על מרחב כפר סיל קיבל גדוד 12 פקודה להמשיך לנוע לעבר ביירות על ציר החוף יחד עם חטיבה 188. בדרך לשם הוא הכין מארב לכוח מחבלים שנצפה מתקדם על גבי רכבים אזרחיים ואופנועים לעבר ה”קרוסלה” של ביירות בפאתי הפרברים הדרומיים של העיר. לוחמי הגדוד תפסו עמדות על גבעות מדרום לעיר החולשות על האזור והפתיעו את שיירת המחבלים שחלק גדול ממנה חוסל והנותרים ברחו. הגדוד עם חטיבה 188 המשיכו עד לאזור הצפוני מערבי של שדה התעופה ולמעשה השתלטו עליו. כוחות הגדוד ניצלו הצלחה והשתלטו על הגבעות הצפוניות מערביות עליהן שכנו מחנות אל עוזיי ובורג’ אל ברג’נה. כוחות הנדסה הכשירו גבעות אלה לשהיית כוחות באמצעות מחפורות שהקימו והכוחות התפרסו בשני יעדים. בהמשך, בקצוות הצפון מזרחיים של השדה שהו הגדודים האחרים ביחד עם טנקי גדוד 74 על יעדים דומים שהוכשרו. הכוחות החלו בפעילות בט”ש בשילוב עם לחימה כנגד צלפים והמתינו לבאות. תאריך ה 4 לאוגוסט היווה “יום שחור” לגדוד 12. ירי ארטילרי כבד נחת על היעדים החפורים בהם שהו לוחמי הגדוד. לוחמי הגדוד ולוחמי השריון מחטיבה 188 שהיו איתם ביעדים נפגעו וחלקם נהרג. החובש בועז שמואל שוב גילה תושייה ואומץ לב כשטיפל בפצועים בזה אחר זה. באחת הפעמים בהם טיפל בפצוע, נחת פגז על טנק בקרבת מקום ומהרסיסים הוא נהרג כשהוא מגונן בגופו על הפצוע שבו טיפל וגם הוא נפגע קשה מאד. רופא הגדוד ניסה להצילו אך היה מאוחר מידי. במקום לנסות לתפוס עמדה ולהסתתר מהפגזים הנוחתים בחר החובש להתרוצץ בין הפצועים ולטפל בהם, על כך שילם בחייו. באירועי יום זה איבד גדוד 12 תשעה מלוחמי פלוגה אחת – היא פלוגה ג’ בפיקודו של סגן נמרוד רן. בהפגזה זו נפגע ופונה לאחור גם מג”ד 74 עמירם לוין. למרות האובדן הכבד חזרה פלוגה ג’ תוך זמן קצר להוות את הפלוגה המובילה בגדוד במשך הלחימה. עם התקדמות המצור על ביירות נקרא גדוד 12 לעזוב את העמדות שכבש עם ההשתלטות על שדה התעופה וליטול חלק בקרבות ההשתלטות על העיר עצמה. המג”ד שפיגל סיים את תפקידו והוחלף על ידי יוסי בירן (בידרמן) אך נקרא לשוב תוך כשבועיים חזרה לגדוד עקב פציעתו של המג”ד החדש. שפיגל חזר אל הגדוד שכבר היה בתוך העיר באזור הנמל. הגדוד שהיה כפוף קודם לחטיבה 188 הוכפף כעת לאוגדה 91 בפיקודו של תא”ל יצחק מרדכי. הגדוד השתתף בכיבוש רובע חמרה (“הדיזינגוף” של ביירות, רובע הבנקים) שבו הייתה התנגדות מועטה של מחבלים. הגדוד הגיע לפאתי מחנות הפליטים סברה ושתילה והתארגן להגנה.

לאחר המלחמה קיבלו בני משפחתו של בועז שמואל החובש צל”ש ממפקד האוגדה.

 

9.4 סוף דבר: מאפיינים מבצעיים ולוגיסטיים  

א. 

חלק מהקרבות החטיבתיים התבצעו בסמיכות של ימים בודדים בין קרב חטיבתי אחד לבין השני. הקרבות בוצעו בכל מגוון מרכיבי השטח: שטח בנוי, שטח הררי, יעדים מבוצרים, אויב שהיה מחבלים מצוידים בנשק מתקדם וכוחות סוריים המורכבים מקומנדו טנקים וארטילריה. התנועה בוצעה בשטחים הרריים למרחקים ארוכים בין קרב חטיבתי אחד לשני. הלחימה הייתה לחימה גם ביום וגם לחימה בלילה. 

ב.

ראויה לציון היא החלפת המפקדים הרבים שנפגעו תוך כדי לחימה. שוב הוכח כי המפקדים בחטיבה מובילים ומסתערים תמיד בראש תוך מתן דוגמה אישית וסוחפים אחריהם את הלוחמים. בכל הכוחות נוצר הצורך להחליף מפקדים שנפגעו: מפקדי הגדודים 51, 13, מפקדי פלוגות בגדודים אלה, מפקדים בגדוד 12, מפקד הסיירת שנפגע והוחלף על ידי המפקד הקודם גוני ז”ל שנפגע גם הוא והוחלף ועוד קצינים ומפקדים בכל הרמות. המפקדים החדשים נכנסו לתפקידם באופן מידי ואפשרו המשך תפקוד הכוחות בתנאי מלחמה.  

ג.

חשוב להדגיש את המענה הלוגיסטי המקצועי בתחומי הרפואה, חימוש והספקה שתמך ואפשר את רציפות הלחימה של החטיבה לכל אורך הקרבות והלחימה.

ד.

חטיבת גולני נודעה במהלך פעילותה הרצופה מהקמת המדינה בערכים נעלים שמתאפיינים בגילוי נחישות והתמדה במשימה עד להשלמתה, גם אם לעיתים במחיר כבד. במלחמה זו באו לידי ביטוי מספר עקרונות דומים וערכי לחימה שנכון להדגישם. בעיקר, הדבקות במשימה לאור המטרה הייתה עקרון שמומש מתחילת המלחמה ועד לסיומה. רוח הלחימה של לוחמי החטיבה במלחמת של”ג המשיך את שרשרת הדורות של חיילי החטיבה בכל המלחמות והמבצעים. תוצאות קרבות החטיבה נקבעו על ידי ערכי הלחימה, פשטות בביצוע, יוזמה, שמירה על עקרונות הלחימה, רוח הלוחמים והובלתם ע”י מפקדים שלכל אורך הלחימה פיקדו מלפנים על הכוחות.

ה.

התחבולה שבאה לידי ביטוי בקרב על כפר סיל הייתה מפתח להצלחה. ריכוז המאמץ ושימור יכולת רציפות הלחימה היה עקרון חשוב לאורך כל הקרבות.

ו.

ההכנות והאימונים שהמפקדים השונים הדגישו אותם לקראת פעילות מלחמתית אפשרית בלבנון הוכיחו את עצמם בצורה מעוררת הערכה. מימוש הקרב המשולב שהחל בהכנת החטיבה כשנה לפני המבצע תוך אימונים משותפים עם כוחות חט’ 188.

ז.

במלחמת שלום הגליל היו לחטיבת גולני ארבעים ושישה הרוגים ולמעלה ממאה פצועים בדרגות פציעה שונות. כרגיל, המחיר ששילמה החטיבה היה מחיר יקר וכבד ביותר.

 

ואלה שמות מקבלי הציונים לשבח בחטיבת גולני במלחמה זו:

עיטור העוז:  סגן גולדמן מרדכי

עיטור המופת: בלום בניה

צל”ש רמטכ”ל: סגן שמואל פרקש

צל”ש אלוף הפיקוד:

רב”ט גנץ יורם ז”ל,

סמל ימין משה

צל”ש מפקד אוגדה:

רס”ן גוני הרניק ז”ל

רב”ט דניאל מזרחי ז”ל

סמל שמואל בועז ז”ל

סגן אלון בן-נון

צל”ש מפקד החטיבה:

סמל נדב ליליאור ז”ל

 

ואלה שמות חללי מלחמת לבנון השנייה בחטיבת גולני

גדוד 12

רב”ט כספי אייזיק

רב”ט ליליאור נדב

סמל סרור ינון

סמל אביטן יצחק

רב”ט גרוגן אברהם שמואל

רב”ט הירשברג יצחק

סמל חוטובלי יעקב

רב”ט עמוס כהן

סמל לויטה דורי

סגן מיכאלי אהוד (אנדי)

רב”ט אמבר אלי

סמ”ר שמואל בועז

גדוד 13

רב”ט איפרגן פנחס

רב”ט מזרחי דניאל (דן)

רב”ט מזרחי דניאל

סגן אידלמן רונן

סרן היימליך אילן

סרן מיוניס גיל

סגן דובקין חיים

רב”ט יצחקי לוטן

רב”ט סלילת רפאל

רב”ט קארו יצחק

סמל רואש גד

גדוד 51

רב”ט גנץ יורם

רב”ט כחלני רונן

רב”ט סקגיו טוביה

סמ”ר שוסטרמן נמרוד

סגן רוט דני(מנחם)

סמל לוריא ירון

רב”ט שמואל יצחק

בית הספר למכי”ם

סגן זיל-בר דניאל

סמל משה אמנון

הסיירת

סמ”ר אליאל יוסף

סמל בן עקיבא גיל

סמ”ר גוטרמן רז

רס”ן הרניק גיורא (גוני)

סרן ורדי ארי

סמל זמיר ירון

סגן שרף אביקם

טוראי ישי איל

סמ”ר סרי לוי

טוראי תמם שלום

סמ”ר פרוכטר יאיר(מאיר)

פלוגת הפלחהן

יניב הר קידר

 רוברטו ליסמן

בית הספר לקצינים

פרדו אברהם