המפה באדיבות OSM
נקודת התחלה: , כביש 386, מערבית לצומת צור הדסה נ.צ. 208933/625608 . נקודת סיום: צומת עדולם נ.צ.: 621237 / 198310 . כ 14 ק”מ. מפת סימון שבילים 8-9 , יהודה וירושלים.
מקטע זה מדגיש את המעבר בין החלק הבינוני- גבוה של הרי יהודה לשפלת יהודה. אם נלך בו ממזרח למערב כפי שמתואר כאן, נתחיל בגובה של כ 750 מטר מעל פני הים ונסיים בגובה של 280 מטר. הירידה אינה חריפה מידי כיוון שהיא משתרעת במקטע זה על פני כ 14 ק”מ אך בכל זאת המקטע מהווה מעין אזור מעבר בין הרי יהודה לבין אזור עמק האלה. זוהי חלק מהכפיפה המתרחשת בשלוחות הנראות במפה כמו “אצבעות” , כאשר ירושלים עצמה היא כף היד והשלוחות הן האצבעות הנמשכות מקו פרשת המים שבאזור העיר לכיוון מערב . הן מופרדות זו מזו בערוצי נחלים עמוקים , ותבליטן חריף. במרבית המקטע, אנו מהלכים על “אחת האצבעות” – השטח שבין נחל זנוח לנחל סנסן. המסלע באזור זה כמו בכל אזור הרי ירושלים הוא בעיקרו של סדרת סלעי גיר, חוואר, קרטון ודולומיט מתקופת הקנומן. החבורה הנחשפת כאן היא חבורת יהודה הקשה, בעיקר גיר ודולומיט. מאידך, מים מצאו להם נתיבים בין השכבות במספר נקודות באזור וזה בא לידי ביטוי במספר מעיינות את חלקם נפגוש בדרך.
במקטע זה שרידים היסטוריים מתקופות שונות ועדויות רבות בשטח סביב להתיישבות בכל הדורות. אפשר להבחין במקומות שונים בשרידי חקלאות הטרסות הידועה שהייתה נפוצה בהרי ירושלים כבר מהזמן העתיק. בוסתנים שונים נטועים כאן במקומות רבים והפסטורליה השוררת כאן ביערות היא קורטוב של אושר עבור המטיילים. מאז שלהי התקופה העות’מאנית ועוד במאות הקודמות קודם לכן ועד מלחמת העצמאות בסוף שנות ה-40′ של המאה הקודמת לא היו באזור זה יישובים עבריים אלא רק יישובים ערבים. מבחינה מנהלית אזור הרי יהודה היה שייך לסנג’ק (מחוז) ירושלים והכפרים באזור הטיול היו חלק מנחיית (נפת) בני ערקוב. כל הכפרים באזור זה נזכרים בספרות הנוסעים המערביים שעברו בארץ ישראל במאה ה-19 ונסקרו על ידי הקרן הבריטית המלכותית לחקירת ארץ ישראל (P.E.F) אך, אין ידוע ממתי התקיימו במקום. כל הכפרים הערבים באזור נכבשו במבצע “הר ההר” בין ה 19 ל 22 באוקטובר 1948. אחרי מלחמת העצמאות וקביעת קו שביתת הנשק הוקמו בראשית שנות החמישים מספר יישובים שלימים הוגדרו יישובי “מזלג פרוזדור ירושלים” והם: נס הרים, בר גיורא, מטע, צור הדסה ומבוא ביתר שהיום נמצאים בתחום המועצה האזורית מטה יהודה.
בתחילת המקטע, מתלכד שבילנו עם שביל ישראל ועם שביל בסימון שחור ולאחר מכן, לאורך קטע של כ 4.5 ק”מ, הוא מתלכד עם שביל ישראל ועם שביל בסימון כחול נקודת ההתחלה (1) היא על כביש 386 במקום שמכונה “צומת המזלג”. כאן חברו כוחות הפלמ”ח וחטיבת הראל במבצע “אל ההר” במלחמת השחרור. מדרום לנו צור הדסה ומצפון מערב בהמשך הכביש המושב בר-גיורא. נתחיל ללכת בירידה במקביל לקו מתח גבוה המצוי מעלינו. לאחר כחצי קילומטר נזהה מפגש שבילים והשביל שלנו יפנה צפונה. מכאן השביל מתלכד עם שביל בסימון כחול (וגם שביל ישראל). נמשיך כחצי קילומטר על אותו קו גובה ונגיע לקבר השייך אחמד אל חובני (2). קבר זה נקרא גם ח’ חוּבִּין – מבנים ושרידי מבנים (כארבעה דונמים) על כתף שלוחה, מסביב לקבר שיח’, שנבנה על חלקם של השרידים הקדומים. עוד באתר מערות ששימשו למגורים, גדרות אבנים ובורות מים. בשרידי המבנים ניכרים סימני שימוש מאוחר, כנראה בתקופה העות’מאנית. המבנה של קבר השיח’ כולל חצר קטורה וחדר מלבני טוח: תקרתו היא קמרון חביתי, ובראשו כיפה בולטת. בקיר מול פתח החדר – גומחה מפויחת. הקמרון המוליך מן החצר אל החדר מעוטר בציורים באדום – דגמי צמחים, אדרות, ריבועים ומלבנים – וכן בנקודות כחולות ובטביעות של כפות ידיים (‘חמסה’) בסיד לבן. בקרבת המבנה – עצי אלון. על מדרון השלוחה – מדרגות עיבוד. חרסים שנמצאו במקום מהתקופות ההלניסטית, הרומית הקדומה, הביזנטית, הממלוכית והעות’מאנית (רוב הממצא – משתי התקופות המאוחרות). נמשיך עם השביל, הוא עובר מדרום לבר-גיורא. זהו מושב עובדים נוסד ב1950 ויושבו עולים ממרוקו ומשתייך לארגון משקי חירות-ביתר. המקום נקרא על שם בר גיורא ממנהיגי המרד הרומי. המקום בו נמצא היום המושב היה בתקופת המנדט מחנה נופש של הצבא הבריטי שהוקם לאחר המערה במדבר המערבי בשם “מחנה עַלַאר” כשמו של הכפר הסמוך עַלַאר שנמצא בסמוך למקום בו הוקם המושב מטע. בר גיורא הוקם בתחילה כמחנה עבודה בשם “איתנים” שהפך להיות מושב בשנת 1954. ועדה של משרד החקלאות קבעה בתחילת 1961 כי אין כל טעם בהמשך קיומו של המושב כמושב חקלאי. בתחום המחנה הבריטי לשעבר נמצאה שנים רבות אכסניית נוער שאינה פעילה היום וגם בית ספר שדה של החברה להגנת הטבע שעבר בראשית שנות ה-70 להר גילה. עוד כקילומטר מערבה עם השביל ומגיעים לחרבת דורבן. חורבת דורבן נקראת גם ח’ אֶ-שֵּׁיח’ אִבְּרָאהִים וגם ח’ אֶ-שִּׁחַ’תַה. זו חורבה שגודלה כשלושים דונם המשתרעת על ראש גבעה בולטת (נ”ג 682). נמצאים בה גדרות אבנים, מערות (מהן ששימשו לקבורה), כבשן סיד ושרידי מבנים מן הדורות האחרונים. על הקרקע פזורים שברים של כלי חרס ואבני פסיפס. במצבור חרסים מאחת המערות במורד הצפוני-מערבי של הגבעה נערכה חפירת בדיקה בשנת 1963. נמצא, שהמערה שימשה כבר בתקופת הברזל ב’ (הממצאים כללו ידית הנושאת טביעה ‘למלך’); רוב הממצאים מן המערה – מכלול אחיד ועשיר למדי, ובו שבר של כלי זואומורפי ושברים של כלי חרס הנושאים אותיות חרותות – יוחס לשלבה המוקדם של התקופה הפרסית.
מכאן, השביל פונה לכיוון דרום מערב. לאחר כמה מאות מטרים מזהים את מגרש הכדורגל של הישוב מטע סמוך לשער. דרומית לשביל מצוי עין מטע (3), לא תמיד יש בו מים. שבילנו עוזב עתה את שביל ישראל ומתלכד עם שביל בסימון אדום ההולך ומתקרב לכביש. סמוך לו, מצויים שרידי חרבת חנות (4).
שמה הערבי חירבת אל חאן מעיד על היותה תחנת דרכים לפנים . על פי שרידיה אפשר לשייכה למערכת הנקודות שחלשו על דרך חשובה זו . במקום ברכה חצובה לאגירת מים , בורות ושרידי מבנים מן התקופה הרומית – ביזנטית במרכז החורבה , ליד מסעף דרך העפר היורדת לנחל מטע , נמצא מבנה קדום שקירותיו השתמרו . מידותיו 5.5 א 11. הח’אן יושב על שרידיה של כנסייה ביזנטית עתיקה עם רצפת פסיפס ובה מדליונים מעוטרים, שנחשפה בשנת 1986. במקום התגלו גם כתובות הקדשה ביוונית (שאינן נראות כיום בשטח – 2016). באפריל 2012 הושחת הפסיפס בידי ונדליסטים, והכתובות שהושארו מטילות את החשד על חוגים חרדיים קיצוניים. בצידה הצפוני של החורבה נחשפה גת עתיקה
עם רצפת פסיפס פשוטה שנועדה למנוע החלקה בעת דריכת הענבים.
מכיוון שאנו מטיילים באזור מיוער להפליא זה המקום להסביר שאנו הולכים בעצם על רכס הנמשך מהר יערן ושיאו מצוי דרומית לנו. חלקה העליון של השלוחה מכוסה חורשות אורנים שנטעה הקרן הקיימת לישראל . עמהן נמנות חורשות הר יערן , המשולבות בחורש ים – תיכוני מפותח ויפה . חלקה התחתון של השלוחה מכוסה חורש ים – תיכוני מפותח וסבוך , ומופיעות בו כל דרגות הביניים של תצורות הצומח , החל בבתה ים – תיכונית וגריגה מפותחת בשולי החורש , וכלה בחורש שיש בו צורות מעבר מחברת הצומח של אלת המסטיק וחרוב אל חברת הצומח של אלה ארצישראלית ואלון מצוי .
נמשיך עם השביל. אנו הולכים כעת על “דרך הקיסר”. זוהי דרך רומית עתיקה שהשביל בסימון אדום והשביל שלנו נמצאים עליה. “שביל הקיסר” הוא שמו התיירותי של אחד המעלות העתיקים והמרשימים בדרום הרי ירושלים. נתיב זה הנחצה כיום ע”י כביש 375 מציע למטיילים הזדמנות נדירה לצעוד ברגל באחת מהדרכים העתיקות שהגיעו בסופו של דבר לירושלים, ולהתרשם משפע שרידי העבר לאורך הדרך. עד לשנים האחרונות היה מקובל לייחס את המדרגות החצובות לאורך הנתיב לעבודתם של הרומאים, סוללי הדרכים בכל רחבי האימפריה. עם זאת, חוקרים ישראליים בשנים האחרונות טוענים כי השימוש במדרגות חצובות אינו מאפיין את הדרכים הרומאיות מחוץ לארץ ישראל, ויש לייחס את המדרגות החצובות לדרכי עולי הרגל אל בית המקדש השני – “דרכים נושאות עם”. בהמשך, הצמוד לכביש נגיע לשלט המכריז ומסביר על מדרגות דרך הקיסר (5). השביל ממשיך דרום מערבה צמוד לכביש ואנו מתרחקים מנחל זנוח שמדרום לו הלכנו כברת דרך. זה המקום להזכיר שבקטע של נחל זנוח קצת הלאה מכאן עברה קבוצת הל”ה במלחמת השחרור בדרכה לגוש עציון הנצור וכשהאיר היום נהרגו בקרב קשה עם כח ערבי גדול שהקיף אותם. על שמם נקרא קיבוץ הל”ה שסמוך לו יסתיים בהמשך מקטע זה.
נמשיך על השביל מערבה. סוף דרך הקיסר היא גם המפגש של נחל צרצר ונחל הנתיב. לאחר הליכה קצרה בנחל הנתיב השביל חוצה (6) את כביש 375 לכיוון מערב. כמה עשרות מטרים מנקודת החצייה מערבה נגיע למפגש שביל מסומן כחול עם שביל ישראל. השביל שלנו מתלכד כעת עם שביל ישראל וגם קטע קצר על שביל בסימון שחור ואז בצומת עם שביל מסומן ירוק שבא מצפון, פונה דרומה. מכאן ואילך מתלכד השביל שלנו רק עם שביל ישראל עד סוף המקטע. כ 400 מטר דרומית לפנייה נחצה את כביש 384 בדרכנו דרומה. מערבית לנו מצוי מאגר מרשים של גתות ובורות מים ששימשו כנראה את בית-נטיף ששרידיה מצויים על הרכס כקילומטר מערבית לנו. במקום שרידים ארכאולוגיים רבים ששייכים לעיר רומית ועליהם נבנה הכפר הערבי שניטש ב 1948. נמשיך דרומה ועד מהרה נבחין שוב בדרך שמייחסים אותה גם כן לדרך הקיסר ויתכן שהיא המשכה של הדרך שהבחנו בה קודם. השביל מתקדם בכיוון דרום מערב לא הרחק מכביש 375 ולאחר כ 700 מטרים נגיע ליד רזי (7) , חורשה קטנה ובה מצבה לזכר רזיאל קיסלוב שנהרג כאן בדצמבר 1951. האזור הזה היה אזור גבול וחוליית מסתננים שחדרה לשטח נכנסה לקרב עם סיור צה”ל שרזיאל נמנה עליו. עוד כ 300 מטרים בהמשך, השביל חוצה שביל בסימון אדום ההולך מצפון לדרום. מערבית לנו מבחינים בבתי קיבוץ נתיב הל”ה ההולכים ומתקרבים. קצת יותר מקילומטר וחצי של צעידה על השביל יביא אותנו ממש לאנדרטת הל”ה (8) בקיבוץ עצמו. נעצור כאן ונספר את סיפור הלוחמים האלה שלא שבו משדה הקרב. השביל ממשיך משם דרומה ומערבה ולאחר כ 500 מטר מגיע לצומת עדולם (9).
כאן מסתיים מקטע זה.
מידע כללי להולכים במקטע זה
אחריות המטייל
- כל מי שהצטרף לטיול עושה זאת מרצונו ועל דעתו הבלעדית ולוקח על עצמו באופן מלא אחריות מלאה על כל נזק, לרבות נזקי גוף שיכולים להיגרם או שייגרמו במהלך הטיול במסלול המוצע או אחריו.
- כל אדם הבוחר לטייל במקטע זה ידאג לבטח את עצמו בביטוח תאונות מתאים הפוטר את עמותת גולני ו/או מי מחבריה מכל אחריות והכולל סעיף העדר שיבוב נגדה.
- כל המטייל במקטע זה מצהיר כי עבר בדיקה רפואית בדבר התאמתו לטיול במסלול זה וכי הוא כשיר לטיולים מעין אלה.
- כל המטייל במקטע זה ידאג לעצמו, לבני משפחתו והנלווים אליו למים ואוכל בכמות מספקת, ציוד נוח להליכה ואמצעי עזרה ראשונה.
- המידע המופיע כאן בדבר מרחק ההליכה ואופי המסלול הוא בגדר הערכה בלבד.
- באחריותו המלאה של כל מטייל במקטע זה לוודא את התאמתו וכושרו שלו ושל הנלווים אליו לתוואי ואורך המסלול.
- במקטע זה האחריות השילוחית הינה של הרשות המקומית. הצועדים בסימוני שביל גולני הינם אורחי השביל של הרשות המקומית שבתחום השיפוט שלה הם צועדים על כל מה שמשתמע מההביטים המשפטיים הנובעים מכך.
- על מנת לקבל מידע מדויק, ניתן לבדוק כל מסלול באינטרנט ולצפות בסרטונים המתייחסים למסלול ההליכה. כמו כן, מומלץ לרכוש ספרות מקצועית ומפות שבהן מופיעים בפירוט המסלולים ודרגות הקושי.
זמן הליכה משוער: כ 10-9 שעות כולל הפסקות.
דרגת קושי: תלויה בכושרו של כל מטייל
הוראות בטחון למקטע זה:
- יש לשים לב לאותם קטעים קצרים בהם הולכים לצד כביש או חוצים כביש.
- מלבד אותם מקומות בהם מומלץ בתיאור המקטע, אין לסטות מהשביל.
טלפונים לדיווח על מפגעים (24 שעות ביממה) 08-9253321
תאום שטחי אש פיקוד מרכז : 02-5305042
טלפונים חשובים: תחנת משטרה בהראל: 02-5339201. תחנת לב הבירה: 02-5391258. משטרת מודיעין: 08-9726444
אפשרויות חילוץ במסלול: בחלק גדול של המקטע אינה אפשרית. אפשרויות לינה באזור: גבעת זאב, ירושלים.
מקומות שכדאי לבקר בהם באזור:
- נחל זנוח
- חירבת בית – נטיף
- שמורת נחל סנסן