מקטע מספר 57: מכביש 241 לצומת צאלים.

המפה באדיבות OSM

המפה באדיבות OSM

 

נקודת התחלה: כביש 241 סמוך לעין-הבשור, נ.צ: 579984 / 151600.   נקודת סיום: צומת צאלים, נ.צ.: 569241 / 155315

אורך המקטע: כ 16 ק”מ. מפת סימון שבילים מספר 13: מישור חוף הנגב (הנגב המערבי).

מקטע זה עובר בחלק המרכזי והמפורסם ביותר של חבל הבשור המכיל מעיינות ובו יוצר נחל הבשור קטעים מעניינים ויפים לאורכו, עטויים בצמחיה ובבעלי חיים טיפוסיים.  תוצר לוואי של הנחל באזור זה הם מאגרי מים ולגונות שבהם ניתן להתרווח, להירגע וליהנות מהנוף ומהאווירה הפסטורלית. המקטע כולל גם היסטוריה מרתקת הבאה לידי ביטוי באתרים בהם נתגלו ממצאים ארכאולוגיים מתקופות קדומות וגם שרידים מתקופתנו כמו גשר רכבת וקטע מסילה שנבנו על ידי הבריטים במלחמת העולם הראשונה והיו חלק מקו רפיח-באר שבע. סמוך לתוואי השביל נמצא האתר המפורסם פרק אשכול המהווה מוקד משיכה למטיילים ונופשים רבים בכל ימות השנה. בעוברנו במקטע זה לא נשכח כמובן לציין את קרבות מלחמת השחרור שהתחוללו לא הרחק מכאן בהם נטלה חלק חטיבת גולני.

תחומי חבל הבשור הם : בצפון — פרשת המים בין נחל גרר לבין נחל שקמה, בצפון מערב — רכס כיסופים — בארי , במקביל לגבול רצועת עזה, בדרום — חולות חלוצה —עגור —שונרא , במזרח — קו גובה 200 מי מעל פני הים , החופף בקירוב את אזור הגבעות עם מחשופי האיאוקן , בעלות קרקעות חצציות מלוחות וכיסוי לס מפותח מלוח . עיקרו של חבל הבשור התחתון הוא מישור אלוביאלי שטוח , בעל כיסוי לס בחלקו הצפוני ולס חולי בחלקו הדרומי , ההולך ומתרומם במתינות ממערב למזרח . גובהו הממוצע כ 100 מי מעל פני הים והוא תחום ברכסים נמוכים מכל עבריו : בצפון — רכס פרשת המים בין נחל גרר לנחל שקמה , בצפון מערב — סדרת רכסי כורכר,- במזרח מצויה המדרגה העליונה של נחל הבשור , ובדרום — רכסי חוליות חלוצה הנמשכים ממערב למזרח . בצפון המישור , זורם ממזרח למערב נחל גרר ויובליו וערוץ נחל הבשור חוצה אותו מדרום מזרח לצפון מערב . מקור המים היחיד , הנובע כל ימות השנה , הוא עין בשור (עין שלאל) .הנתונים הארכיאולוגיים מעידים , כי כך היה הדבר לפחות ב 5000 השנים האחרונות . מלבדו קיימות נביעות באפיקי הנחלים , בחלקן מלוחות , הפעילות בעיקר בחודשי החורף והאביב . רוב הנביעות נמצאות בנחל גרר , בין תל שרע לבין תל הרור ( תל שריעה , תל אבו הוריירה). הנביעות באפיק נחל הבשור מתרכזות באזור באר אסנת ( ביר א סאני), שבמפגש הנחלים בשור — באר שבע , באזור באר צאלים ( ביר שנק ), ביר קמלה ועין שרוחן ( עין אל פאר)  בנקודות אלו גם נוצרים גבים עונתיים על תשתית הסלע האיאוקני , הסמוך לקרקעית הערוץ . בתקופות שונות הופעלו טכניקות שאפשרו למצות את פוטנציאל המים של החבל . חבל הבשור התחתון מתייחד כאזור גבול בכמה תחומים : גיאוגרפי , אקלימי ומשקעים ומדיני פוליטי. החבל הוא גבולו הדרומי של מישור החוף , המתאפיין בסדרת רכסי כורכר מקבילים וביניהם מרזבות בעלות כיסוי חול וקרקעות ממוצא חולי איאולי. מבנה זה בולט בצפון חבל הבשור התחתון , ופוחח ככל שמרדימים , עד שבדרומו ( באזור ניר יצחק — כרם שלום ) כמעט שאינו ניכר. מצד שני , החבל מהווה את קצהו הצפון מערבי של הנגב : מבחינת מבנהו הוא המשכה של בקעת באר שבע מערבה ויחד אתה נכלל באזור המכונה “צפון הנגב”. בחבל הבשור התחתון עובר הגבול בין שני אזורים אקלימיים עולמיים : האזור הים תיכוני מצפון והאזור הערכתי , הצחיח למחצה , מדרום וממזרח . הוא מושפע על כן מהתכונות האקלימיות האופייניות לשני האזורים כאחד והוא הדין גם לגבי עולם החי והצומח . מיקומו של החבל בין שני אזורי האקלים , גורם להפרשים חריפים בכמויות המשקעים השנתיים והסטייה מהממוצע הרב שנתי היא לעתים קיצונית. מכל מקום , “גבול חקלאות הבעל” — שהוא קו ה 250— 200 מ”מ גשמים בשנה — חוצה את החבל במרכזו לרוחבו , כאשר ב 40%  מהחורפים הוא נודד לצפונו של האזור , ואז נכלל כל החבל באזור השחון . סמיכותו של החבל ליחידות מדיניות מוגדרות במהלך ההיסטוריה ( פלשת , כנען , יהודה ומצרים ) הביאה לכך שחבל הבשור שימש כאזור גבול ביניהן כאשר לעתים קרובות הוא עצמו לא נכלל בתחום יחידה פוליטית מוגדרת , אלא היווה תחום השפעה או “מרחב התרעה”. תפיסת חבל הבשור התחתון כאזור גבול , מסייעת להבנת תהליכי התיישבות שונים שעברו עליו במהלך ההיסטוריה. הוא לא היה מעולם יחידה טריטוריאלית אוטונומית , אלא הושפע תמיד מתהליכים חברתיים שלטוניים וכלכליים של המרכזים היישוביים הסמוכים . הסקרים הארכיאולוגיים מצביעים על נוכחות האדם באזור , החל מתקופת האבן הקדומה — שלב תחתון (פליאוליתי קדום , התרבות האשלית העליונה) שרידי פעילותו בשטח מתבטאת בריכוזים של אבני יד , המתגלים בנקודות שבהן נחשפת שכבת ה”חמרה” האדמדמת מתחת לכיסוי הלס והחרסיות , שהורבדו בשלבים המאוחרים של הפליסטוקן . בהעדר חפירה מסודרת קשה לתארך את הממצאים , אך נראה , לפי אופי התעשייה הליתית , כי מדובר בשלהי הקרחון ריס , תקופה בה שררו בארץ תנאים אקלימיים נוחים . כנראה שגם הנגב זכה אז לריבוי משקעים ובעקבותיהם לנוכחות בעלי חיים , שמשכו חבורות ציידים. מאז, ולאורך הדורות, חבל הבשור מיושב. אמנם בצפיפויות שונות על פי הזמנים אך כל הזמן קיימת בו נוכחות של מתיישבי קבע.

המקטע מתחיל במפגש כביש 241 עם נחל הבשור (1)  .  השביל הולך מערבה ובשלב זה הוא מתלכד עם שביל בסימון כחול. די מהר נעבור סמוך למעיין עין-הבשור (2) . בניגוד למעיינות אחרים באזור, שפיעתו נמשכת גם בקיץ. כיום משתמשים במי המעיין ליצירת בריכה בפרק אשכול שאנו עוברים מערבית לו ולטיפוח פינות שונות בגן לאומי זה. בסמוך, נבחין בסכר שבנו הבריטים סמוך לגשר אירי. השביל פונה דרומה ומצדו המערבי נבחין בשרידי התוואי של קו הרכבת מרפיח לבאר שבע שבנו הבריטים בזמן מלחמת העולם הראשונה. לאחר כ 800 מטר מהפנייה דרומה נגיע לגשר מימי מלחמה זו, (3) שעליו עברה הרכבת כשחצתה את נחל הבשור. הגשר שופץ ושוחזר ובסביבתו מצויים עצים, מדשאה וקרון למזכרת. בימי מלחמה זו, הגיעו הבריטים מכיוון סיני כשהם הודפים צעד אחר צעד את ההתקפות התורכיות-גרמניות ומתקדמים לכיוון ארץ ישראל. בניית מסילת הרכבת “התקדמה” עם כוחותיהם על מנת לאפשר להם העברת חיילים, ציוד ואספקה לאזורים שכבשו. הם בנו תחילה מסילת ברזל מקנטרת המזרחית שבחוף המזרחי של התעלה , כשבצדה צינור מים מהנילוס בקוטר 30 ס”מ , שסיפק מים לאנשים ולקטרים . שלא במסילות הצרות בארץ ובדרום סוריה , הייתה המסילה החדשה ברוחב סטנדרטי 143 ס”מ. בהמשך, תוך כדי התקדמותם, האריכו את קו המסילה עד מבואות עזה ולאחר מכן מרפיח לבאר שבע ואחר כך הלאה לתוך הארץ. בשלב זה, השביל שלנו עוזב את השביל המסומן כחול אך עוד נשוב אליו בהמשך המקטע. כחצי קילומטר לגשר הרכבת דרומה עם השביל נגיע לגב מים גדול ששימש את תושבי תל שרוחן הנמצא כ 2 ק”מ דרומה מכאן ואנו נעבור בו ונתעכב עליו. הגב מלא מים בכל ימות השנה ובמרבית חודשיה הגב שם די עמוק (כ 3 מטרים) והמים אינם קרים במיוחד כך שהרוצים לטבול להתרעננות ייהנו מהם. ממשך סמוך למעיין זה מדרום מצוי עין-קותי, הראוי גם הוא לטבילה שלצדו יש סוכת צל. נמשיך עם השביל דרומה כשממזרח לנו פרק אשכול על מקטעיו הירוקים הבולטים באזור. בסביבה הקרובה ניתן לראות את קיבוץ אורים ממזרח ואת הישובים מגן ועין-הבשור ממערב. נחל הבשור מתחתר בכל האזור הזה באדמת הלס השלטת כאן ויוצר בתרונות בעלי אופי מצוקי. נוף זה ניכר היטב בסביבת הנחל. השטח נראה מחורץ ובעל לשונות רבים כשביניהם שטחים בעלי גוון ירוק שבהם יש מידי פעם קרחות חומות בהירות של קרקע הלס. כמה מאות מטרים לאחר עין קותי נפגוש בעין – לשון , עוד בריכת מים גדולה שאפשר לטבול בה. כמה מאות מטרים לאחר עין לשון השביל פונה מערבה והוא מתלכד לקטע קצר עם שביל בסימון אדום. כחצי קילומטר לאחר מכן תוך כי שינוי כיוון דרומה נגיע לתל-שרוחן (4) . התל, הממוקם בגובה 98 מטר מעל פני הים אינו גבוה במיוחד, גובהו שלו מעל פני הקרקע רק כ 22 אך הוא מאפשר תצפית טובה מאד על האזור. שמו הערבי של תל שרוחן הוא תל אלפארעה (“המחלק”או”המבתר”) . מאחר שבמרכז הארץ , באזור שכם , יש תל נוסף בשם זה , כונה תל שרוחן תל אלפארעה הדרומי .שטחו כ 66 דונם והוא מתנשא לגובה של כ 50 מטר מעל אפיק נחל הבשור. זיהויו שנוי במחלוקת : חופרו , סר פלינדרז פיטרי , זיהה בו בטעות את בית פלט שבנחלת יהודה ( יהושע טו , כז ) ויליאם פוקסול אולבריט הציע לזהות כאן את שרוחן , עיר בדרום הארץ הנזכרת במקורות מצריים והנמנית במקרא עם ערי שבט שמעון ( יהושע יט , ו ) . יש חוקרים המערערים על זיהוי זה , משום שגבולה המערבי של נחלת שבט שמעון בתוך נחלת שבט יהודה אינו ברור , והעיר רחוקה מדי מדרך הים. הם מציעים לזהות את שרוחן בתל בית עגלים ( תל אלעג’ול ) שליד עזה . בחפירות שנערכו בתל בשנים 1928 – 1929 נתגלו שרידים רצופים כמעט למן תקופת הברונזה התיכונה 11 ב’, אמצע המאה ה – 18 עד אמצע המאה ה – 16 לפנה”ס , ועד לתקופה הרומית. כן נחפרו אז סביב התל שדות קבורה מתקופות שונות , ובהם מאות קברים . הממצא העשיר והנדיר כולל ארונות קבורה אנתרופואידיים מחרס , דומים לאלה שנמצאו בבית שאן . בראשית ההתיישבות בתל , בתקופת הברונזה התיכונה , ביצרוהו תושביו באמצעות חומה ובניית חלקלקה וחפיר והעמקת הערוצים מצפון ומדרום לגבעה הטבעית , שעליה הוקם היישוב . בדרום – מזרח התל נחשף שער בנוי ( 7.6 א 22 מ’) העשוי שלושה זוגות של אומנות , מטיפוס “השער הסורי”. עליו הגן מצפון – מערב מגדל בן ארבעה חדרים קטנים . שער נוסף , שממנו נותר רק הסף , נחשף בצפון – מערב התל . ביצורים אלה שימשו גם בתקופת הברונזה המאוחרת , עת שלטה מצרים בכנען. מסוף תקופה זו נחשף בצפון התל , על חורבות מבנים מתקופת הברונזה התיכונה , בית המושל . זהו בניין לבנים גדול ומפואר, שכלל חצר פנימית , מרוצפת אבן וטיח עם צדפים ומוקפת חדרי מגורים ומחסנים . מבנה זה יוחס על ידי החופרים , בטעות , לשיא תקופת הברונזה המאוחרת. למעשה הוא נבנה רק בשלהי התקופה . במבנה נמצאו שרידי קנקן גדול ועליו שמו של סתי ה – 2 מלך מצרים ( המאה ה – 13 לפנה”ס ) , וכן שנהבים מעוטרים . כמו כן נחשפה שכבת יישוב שחרבה אולי במסעו של שישק מלך מצרים , המזכיר את שרוחן בין הערים שכבש ( סוף המאה ה – 10 לפנה”ס ) . שלבי היישוב בתקופת הברזל , במאות ה – 9 – 7 לפנה”ס , נמצאו בחפירות בדיקה שנערכו ב – .1976 פיטרי מציין שרידי מבנים מהתקופה הפרסית ( 536 – 332 לפנה”ס ) , ואכן נמצאו במקום אוסטרקונים ארמיים מאותה תקופה ובניין מבוצר מן התקופה הרומית ( המאה ה – ו לספירה ). על פני השטח נראים יסודות של מבני מגורים וקסרקטינים מתקופה זאת . מכיוון שהמטבעות שנמצאו הם מתקופה שקדמה למרד הגדול וגם מימי המרד , יש להניח שהייתה זאת אחת המצודות ההרודיאניות שקדמו ללימס . בשלב זה נפסק היישוב בתל. בשלהי מלחמת העצמאות היה בתל מוצב מצרי .

תל שרוחן נכבש במבצע ” אסף”, בפיקודו של יצחק שדה ( 5.12.1948 ), יחד עם תל גמה , שיח’ נוראן , חרבת מעון והכפר שועוט הסמוך , שבו נפל אסף שכנאי , שעל שמו נקרא המבצע . נפנה את מבטינו מכאן לכיוון צפון מערבה אל קיבוץ מגן, שבו מצוי קבר שייך נוראן. גדודים 12 ו 13 של החטיבה נערכו עליו ועל חירבת מאעין להגנה לאחר ההשתלטות הראשונית עליהם. במשך יומיים הם עמדו במערכה כבדה מול ניסיונות הצבא המצרי לשוב ולכבוש אותם. הקרב על שייך נוראן היה הכבד ביותר שנערך אך הכוחות עמדו בו והדפו את המצרים. את תיאור הקרב ניתן לקרוא בפרק המורשת.

מתל שרוחן נמשיך עם השביל דרום מזרחה. לאחר פחות מקילומטר נעבור ליד מעיין שגם הוא נקרא עין שרוחן שבסביבתו גבי מים רבים ששימש את תושבי תל שרוחן הקדום כאן הוא ביתם של צבים ועופות מים וממש לא מומלץ להיכנס עקב זיהום המים. השביל ממשיך בנוף הבתרונות המחורץ. תוך כדי הליכה באזור זה נבחין שוב באפיק הנחל בשרידי סוללת מסילת הרכבת לסואץ.  כ 2.5 ק”מ מתל שרוחן מתלכד השביל שלנו שוב עם השביל בסימון כחול שהוא המשכו של השביל שהוזכר בתחילתו. השביל כאן יורד ישר דרומה בקטע קצר של כמה מאות מטרים ובטרם יבצע עיקול נוסף מזרחה, נבחין בשביל בסימון ירוק המגיע עד לשביל ממערב. נרד מהשביל שלנו לשעה קלה לצורך ביקור בבאר רבובה (5)  המצויה כ 200 מטר בהמשך השביל המסומן ירוק. כאן הוקם בעשור הראשון של המאה ה – 20 ביוזמת התורכים כפר עבור בדווים משבט א – תראבין . במקום נבנו בתים , ניטעו עצי אשל , נחפרו בארות והוקצו חלקות קרקע כדי למשוך את הבדווים להתיישבות קבע , לצורך העמקת השליטה התורכית באזור . באר רבובה היא היחידה שנותרה מהתיישבות זו , שחוסלה סופית במלחמת העצמאות . אנשי מצפה גבולות קיבלו מבאר זו מי שתייה תמורת תשלום , עד שהונח צינור מים מנירעם . לאחר הסבר קצר נשוב לשביל.

נמשיך עם השביל שמכאן ועד סוף המקטע משנה את כיוונו מספר פעמים בין דרום או דרום מזרח לבין דרום מערב. שפעת מי נחל הבשור באה לידי ביטוי באזור זה הכולל מספר מאגרי מים שנעבור סמוך אליהם בדרכנו. הראשון ביניהם הוא מאגר גבולות המצוי מערבית לנו כשתוואי השביל הוא ישר דרומה. לאחר מכן השביל פונה לכיוון דרום מזרח וכמה מאות מטרים משינוי כיוונו נבחין בגבעה מאורכת הנראית כמו סוללה תלולה ועליה סימני דרכים שהותירו עליה רכבי שטח. ממזרח לה מצוי מאגר מים גדול נוסף. לאחר כ 500 מטרים נוספים ניפרד זמנית שוב מהשביל בסימון כחול. מיד לאחר פיצול זה נלך על גשר הצינורות (6) .זהו גשר חדש (הוקם בשנת 2014) , בנוי על צינורות המאפשר מעבר על נחל הבשור ותצפית על שיטפונות בו. כאן השביל פונה מזרחה. דרומית לנו מצוי מאגר מים גדול, הוא מאגר נחל הבשור. לאחר כ 500 מטר נעבור סמוך למאגר אוהד – תחנה של מקורות לשאיבת מי נחל הבשור והזרמתם למאגרי מים באזור. התחנה קרויה על שם פנחס אוהד שהיה עובד של החברה, מחלוצי אספקת המים לנגב וממגיני קווי המים במהלך מלחמת השחרור ובתקופה שאחריה. השביל מתעקל ממזרח לכיוון דרום כשבדרכנו נבחין בעץ שקמה עתיק המאפשר לעצור ולחסות בצלו. השביל, שבמהלכו מזרחה התרחק מאפיק הנחל חוזר ומתקרב אליו תוך הליכה ישר דרומה וממש לפני שהוא פונה שוב מעט מזרחה, נבחין על צלע הנחל הדרומית בשרידי אמת מים וחלק מחווה עתיקה (7)  כאן השביל ממשיך לכיוון דרום מזרח כשצמוד לו שביל בסימון ירוק לאורך של כקילומטר וחצי. השביל עובר כאן לסירוגין בין עצי אקליפטוס והצמחים הבולטים כאן הם שיחי הקנה. השביל חוזר ומתלכד עם השביל בסימון כחול באזור גשר החבלים (8) , העובר מעל ערוץ הנחל לאורך של 77 מטרים. לאחר ההליכה עליו לצדו המזרחי נבחין בפסל סביבתי ואנדרטה לזכרם של יניב ועופר, בני קיבוץ משאבי שדה שנספו בתאונה כשנפלו לתהום. מכאן השביל פונה דרומה ולאחר כחצי קילומטר חובר לאזור כביש 222. כאן היא הכניסה הדרומית לדרך הבשור. כ 300 מטר דרומית לה עם השביל נבחין במגדל צאלים, המשמש לתצפית על הדרך בנחל. לקראת סיום המקטע לפני צומת צאלים נבחין ממזרח בריכוז גדול של צמחי קנה. אפשר לסטות מהשביל לצורך ביקור שם, במקום נמצאת באר צאלים. מקור נביעה זו הוא במשקעים ובמי השיטפונות , הנאגרים בשכבת החלוקים שהשאיר אחריו נחל בשור הקדום . המים האצורים בשכבת החלוקים יוצאים בנקודות שונות לאורך האפיק , ובאר צאלים היא השופעת שבהן . כ -100 מערבה , בצמוד לגדה השמאלית של הנחל , נראים מבעד לשיחי הקנה שתי מאגורות מים גדולות , שנחצבו כאן בתקופה הרומית . נחזור אל השביל המגיע לצומת צאלים (9) .

כאן מסתיים מקטע זה.

מידע כללי להולכים במקטע זה

אחריות המטייל

  • כל מי שהצטרף לטיול עושה זאת מרצונו ועל דעתו הבלעדית ולוקח על עצמו באופן מלא אחריות מלאה על כל נזק, לרבות נזקי גוף שיכולים להיגרם או שייגרמו במהלך הטיול במסלול המוצע או אחריו.
  • כל אדם הבוחר לטייל במקטע זה ידאג לבטח את עצמו בביטוח תאונות מתאים הפוטר את עמותת גולני ו/או  מי מחבריה מכל אחריות והכולל סעיף העדר שיבוב נגדה.
  • כל המטייל במקטע זה מצהיר כי עבר בדיקה רפואית בדבר התאמתו לטיול במסלול זה וכי הוא כשיר לטיולים מעין אלה.
  • כל המטייל במקטע זה ידאג לעצמו, לבני משפחתו והנלווים אליו למים ואוכל בכמות מספקת, ציוד נוח להליכה ואמצעי עזרה ראשונה.
  • המידע המופיע כאן בדבר מרחק ההליכה ואופי המסלול הוא בגדר הערכה בלבד.
  • באחריותו המלאה של כל מטייל במקטע זה לוודא את התאמתו וכושרו שלו ושל הנלווים אליו לתוואי ואורך המסלול. 
  •  במקטע זה האחריות השילוחית הינה של הרשות המקומית. הצועדים בסימוני שביל גולני הינם אורחי השביל של הרשות המקומית שבתחום השיפוט שלה הם צועדים על כל מה שמשתמע מההביטים המשפטיים הנובעים מכך.
  • על מנת לקבל מידע מדויק, ניתן לבדוק כל מסלול באינטרנט ולצפות בסרטונים המתייחסים למסלול ההליכה. כמו כן, מומלץ לרכוש ספרות מקצועית ומפות שבהן מופיעים בפירוט המסלולים ודרגות הקושי.

 

הוראות בטחון לקטע זה:

  • השתייה ממי המאגרים לאורך המקטע אסורה.
  • הטבילה במים מותרת רק במקומות שהוזכרו במקטע וליודעי שחיה בלבד.
  • יש לשים לב שהמקטע עובר כולו בשמורת טבע. הירידה משביל מסומן אסורה.

אפשרויות חילוץ:  אפשרית לכל אורך המקטע בסיוע רכב בעל הנעה קדמית.

אפשרי בעזרת רכב בעל הנעה קדמית.

טלפונים לדיווח על מפגעים (24 שעות ביממה):  08-9253321   

טלפונים לחרום:  משטרת אשקלון: 6771490 – 08 , משטרת שדרות: 66204444 – 08. מד”א 101, מכבי אש 102.

דרגת קושי: תלויה בגילו ובכושרו של המטייל.

אפשרויות לינה באזור:

  • צימרים ביישובי האזור: נירים, רעים , בארי, צאלים, גבולות.

מקומות השווים ביקור באזור:

  •     תל ג’מה ומצפה שי, במידה ולא הלכתם לשם במסגרת הטיול עצמו.
  •     גן לאומי פרק אשכול
  •     חירבת מעון (מאעין).
  •     גבעת שייך נוראן בקיבוץ מגן

 

 

דילוג לתוכן